הדיואון בעל הפרי המוזרכתבה ענת רז, הנויניקית של עין גדי 
רבים מתעכבים ותוהים למראה עיניהם מהו הדבר המוזר, מעין יצור מעולם אחר. קשה לתארו במילים. אצטרובל ענק כחבית קטנה שלפתע התבקע לנגד עינינו, חושף קשקשים מוזרים עוד יותר. כשאני מתבוננת בהם אני רואה דמויות משונות, אולי ראש פיל קטן עם חדק, ספק שתי שיניים צהובות מפלצתיות. הצמח בעל המראה האקזוטי מזכיר למתבונן בו דקל או שרך ארוך עלים.ובכן, זהו פרי נקבי של הדיואון הקוצני המשתייך לסדרת הציקסיים, אשר סוגים ומינים רבים ממנה שגשגו בעידנים קדומים, לפני כ-100 עד 180 מיליון שנה, בתקופות חיי הדינוזאורים על פני כדור הארץ. הדיואון שייך למשפחת או קבוצת הזמיות, הנחשבות לפרימיטיביות ביותר מבין הציקסיים האמריקאיים. מולדתו ותפוצתו ביערות ירוקי העד במקסיקו בגבהים של מ-90מ' ועד 450 מ' מעל פני הים ונמצא בסכנת הכחדה, כתוצאה מתהליך השמדת היערות. הוא הגדול ביותר במשפחה זו, ויכול להגיע לגובה של 16מ'.הצמח הוא דו ביתי, כלומר עצי זכר ועצי נקבה נפרדים בדומה לעץ התמר שלנו. האצטרובל הנקבי הוא הגדול ביותר מבין אצטרובלי מערכת חשופי הזרע, ויכול להגיע למשקל של כ-15 ק""ג. כל קשקש נושא עליו שני זרעים צהובים הצמודים לשקיק רך ומתקתק אשר נאכל על ידי בעלי חיים ומופץ בעזרתם. ואמנם, השם המדעי של הסוג דיואון (Dioon Spinulosoom) בא מהמילים היווניות, זוג ביצים.קצב הגדילה של פרי ענק זה הוא איטי מאוד. ראינו אותו צומח ומתעבה אולי במשך כשנה וחצי, וכמו בציפייה ללידה של אשה הרה, תהינו מתי ייפתח ומה יצוץ מתוכו. ואכן יום אחד הגיע לבשלות, ולפני כשבועיים נפער בו סדק צר. לאט לאט נפתח ושחרר את שפע הזרעים שלו.בספרות מקצועית מציינים שאפשר להרבותו מזרעים.אצלנו גדל גם הדיואון הנאכל שזרעיו נטחנים לקמח או נאכלים לאחר בישול או קלייה על האש.הציקסיים, וביניהם הציקס, הזמיה, הדיואון הנאכל הם צמחים בעלי מראה מיוחד ועמידים לתנאים קשים של חום ויובש ואינם זקוקים להשקיה מרובה, ולכן אנחנו מרבים לשתול אותם, והם מוסיפים מראה אקזוטי וייחודי לגן. צילום: שרה'לה אלבר