קופרצין חיים

חיים קופרצין חבר עין גדי. נולד בי"ב סיון תרצ"ו, 2.6.1936. נרצח בכ"ט תשרי תשי"ז 4.10.1956, בגיל 20. הדברים הרשומים כאן לקוחים מאתר ההנצחה של צה"ל

חיים, בן שלמה ורבקה.  נולד ביום י"ב בסיוון תרצ"ו, 2.6.1936, בנשר אשר ליד חיפה. שם עברו עליו ימי-ילדותו ובאותה שכונה ביקר בגן-הילדים ולמד בבית-הספר היסודי. לאחר-מכן המשיך את לימודיו בחיפה, אשר לשם עברו הוריו לגור. השתייך לתנועת "הנוער העובד". למד גם בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר, ולאחר שגויס לצה"ל בפברואר 1954 מילא את תפקידו בחיל-האוויר בנאמנות ובמסירות.  בזמן שירותו בצבא עבר את הבחינות המוקדמות והתכונן לבחינות הבגרות. עם התקרב מועד-שחרורו החל מדבר על הצטרפותו לחבריו בעין-גדי, כי חיי-העיר לא היו לפי רוחו ותמיד חלם על צורת-חיים קיבוצית. בעת שמפקדיו דרשו ממנו לחתום על שירות-קבע השיב להם, כי אנשים שיתנדבו לצבא-הקבע יימצאו ואילו אנשים שיירדו לעין-גדי קשה יותר למצוא.  מייד עם שחרורו ירד למקום שאליו כה נכסף, בו אמר להתנחל ולבנות את ביתו. בעין-גדי עבד כטרקטוריסט ותמיד היה אומר: "המשק על כתפינו, כי אנחנו משוחררים". ועוד: "אם אנחנו נאכזב, על מי אפשר לסמוך?"  עליז היה ושמח והאווירה היותה מלאה הלצותיו העסיסיות.  התמסר לעבודה, בה ראה יצירה, ולפעולות חברותיות גם יחד. היה חבר פעיל בוועדת-הקשר. פעילותו הרבה והיעילה הורגשה בכל.   ביום כ"ט בתשרי תשי"ז 4/10/1956 נסע חיים לחופשתו הראשונה מעין גדי לבית הוריו בנשר. הוא נסע כטרמפיסט בטנדר של סולל בונה. בק"מ ה-10 מסדום נפתחה עליהם אש מן המארב. יחד עם חיים נהרגו עוד ארבעה בחורים.   הובא למנוחת-עולמים בחיפה ביום ב' חשוון תשי"ז 7/10/1956.

מתוך אפיק עלעל עין גדי ראש השנה תשע"ה 24.9.2014, רשימתו של אלי רון:

מתוך חוברת הזיכרון שפורסמה לאחר מותו של חיים הוצאתי כמה ציטוטים שנכתבו בידי חבריו.

יענק'לה רונן כותב, בין היתר, על חיים:
"... בתקופת שירותו בצבא מלא תפקידו בצורה מאלפת ובהצלחה רבה. מפקדיו בקשוהו כי יישאר בצבא ואף אפשרו לו לבקר בעין גדי, תוך תקווה כי יוציא מראשו את הרעיון ה"שגעוני" לחיות בה, לאחר שייווכח בבדידותה ובתנאי החיים הקשים השוררים בה. אולם ביקור זה רק חיזק בחיים את החלטתו  הנחושה והוכיח לו כי ה"שגעון" הינו "שגעון נפלא". קסמה לו עין גדי, והוא החליט לבוא ולהתנחל בה במהירות האפשרית.

אהוד מנשר כותב:
"... כאשר שאלתי את אחד החברים כיצד נקלט חיים במשק, ענה לי שחיים הפך להיות ה"מסמר" מבחינה חברתית, ושכמעט לא ייתכן בידור בלעדיו.

מגינה:
"...הוא היה איש המעשה והאמונה. רק פעם אחת שמעתיו אומר, וגם זאת בצנעה רבה, כאילו התבייש במילים רמות: אם אנחנו נאכזב, על מי אפשר לסמוך?

גרימי כותב:
"... חזרת אז מביקור שנועד להכריע, לדעת מפקדיך, בשאלת המשך שירותך. "החלטתי לחתום קבע" אמרת לי אז, וכשראית את מבע האכזבה בפניי הוספת לאחר כמה שניות: "על עין גדי"...

קטעים קצרים מתוך מכתבים להוריו:
"... התחלתי לעבוד בגן ירק. העבודה קשה מאוד, אולם החברה עובדים באהבה ומסירות.
... לפני חצי שעה חזרנו ארבעה חברה ממקומות שלא כתב ולא מצלמה יתארו את יופיים.
... חבל שאינכם צעירים, יכולים לטפס למקומות מרהיבים כאלה.
... היום גמרתי שמירה. היה נעים לשמור, רק חסרים חיי חברה בערב. היום הודיעו לי מהמזכירות שהם ממליצים בפני ועדת משק להעלות אותי בקרוב על טרקטור. 

לדאבון לבנו לא זכה חיים להגשים את חלומותיו ומת בדמי ימיו.