Rapoo- It solutions & Corporate template

עדה חייקין נולדה בבי"ח אסותא בתל אביב ב-6.2.48 שלושה חודשים לפני הכרזת המדינה.

היא למדה בבית ספר יסודי ״לדוגמה״ ובתיכון ב״סמינר לוינסקי״.
הייתה בקן ימיה של התנועה המאוחדת שאחר כל הפכה להיות הנוער העובד,שם בלטה בהיותה מאוד פעילה.
בצבא היתה בגרעין נח״ל לעין גדי גרעין ״סער״ והגיעה לקיבוץ בשנת 1966.
במהלך השנים עבדה בענפים שונים בקיבוץ, למדה שיווק במדרשת ברופין, וקורסים נוספים באומנות.
בשנים האחרונות ניהלה את הכולבו של עין גדי
עדה היא אמן של רות ועינת והסבתא של שחר, רותם ועמית
נפטרה בעין גדי ב-9.1.2015 
 
יהי זכרה ברוך! 
 
===========================
 
 
דברים על קברה 

אמא יקרה ואהובה,
גם עין גדי נצבעה באפור.
עין גדי שהייתה בשבילך תמיד ה-בית, גם כשהתגוררת חלק מהזמן בתל אביב.
את היית אמא במלוא מובל המילה: באירוח, בבישולים, בדאגה הרבה, בעצה הטובה – תמיד היית שם בשבילנו;
היית עמוד התווך של המשפחה, והעוגן האמיתי בחיינו;
היית הסבתא האהובה לרותם, שחר ועמית - מפנקת, דואגת, מקום מפלט ובית חם.
אמא – עד הרגע האחרון היית מי שאת – פעילה, ערנית ומשפחתית.
עבדת עד הערב במקום העבודה שכל כך אהבת – הכולבו. ודאגת עד הסוף שהכולבו יהיה מלא בכל טוב לקראת השיטפונות הבאים ולקראת חג המשק.
עוד הספקת לאכול ארוחת ערב משפחתית ולהכין את כל המצרכים לצ'ולנט של שבת. כשהגענו לביתך השיש כבר היה ערוך ומוכן.
כזאת את, אמא.
בחודש הבא עמדת לחגוג את שנת השישים ושבע, וכבר זרם דיבור במשפחה איך לתכנן את שנתך השבעים...
אנו נפרדים ממך באדמה שהייתה אדמת ביתך, מרגע שהגעת בגרעין "סער" כנערה צעירה ועד היום.
יש משהו סמלי בכך שעזבת אותנו דווקא ביום ההולדת של המקום שבו היית פעילה, מעורבת ואכפתית.
"עדה מהכולבו" היא דמות ומוסד:
מקטן ועד גדול, מאורח ועד במב"ח - כולם הכירו אותך ואת הכרת אותם.
היית צומת מרכזית בחיי היום-יום של הקהילה שלנו.
גם עין גדי נצבעה באפור.
קשה להיפרד, וזה פתאומי ואנחנו בהלם מוחלט מעזיבתך.
מתנחמים בכך שלא סבלת ושהיית פעילה ותוססת עד יומך האחרון, וכך גם נזכור אותך.
 
אמא יקרה ואהובה,
נוחי בשלום על משכבך, במקום שהיה הבית שלך.
 
אוהבים וכבר מתגעגעים,
רות, עינת וגל
והנכדים שחר, רותם ועמית
 
 
========================== 
 
דברי הספד מאת רותי ליאור (מזכירת הקיבוץ)
‏יום שישי 09 ינואר 2015
 
"על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת" פרקי אבות.
עדה, נאספנו כאן ליד קברך שזה עתה נכרה להשמיע דברי פרידה אחרונים. קהילה שלמה המומה וכואבת על לכתך בטרם עת. כולנו מרכינים ראש על לכתך.
מזה מספר שנים שאת מנהלת את הכולבו שלנו במסירות ובאהבה. ביום ראשון שעבר במסגרת הדיונים על תקציב הקהילה לשנת 2015 מסרת דיווח וסיפרת על התוכניות והיעדים שלך בכולבו לשנה זו. הרצון שלך לשפר את תמהיל המוצרים ואת השירות אכן נשא פירות בתקופה האחרונה. עבדת קשה כדי לקדם את היעדים שהצבת לעצמך ולנו. לא פשוט לרצות אותנו החברים וזו ההזדמנות לבקש ממך סליחה אם לא אחת היינו תוקפניים וביקורתיים, באנו בטענות על שחסר מוצר כזה או אחר או שלא חייכת במלוא הפה. היום אנו מבינים שהכול שטויות.
ביום שני הזה נפגשנו בבית הבאובב לשיח על ענייני פנסיה ועוד. דיברת שם בתבונה על כך שאת בין החברים העובדים לפי שכר גלובלי ושאת עובדת קשה ולא מתאים לבקר ולפסול בצורה כוללת את כל המנהלים. אהבתי את האופן שהצגת את הדברים והזדהיתי עם כל מילה שאמרת. הדאגה האמיתית להעניק לנו שירות הולם באה לידי ביטוי במסרון ששלחת לנו ביום שלישי השבוע: "עקב מזג האוויר הסוער מחר יום ד' יגיעו הלחמים לשלושה ימים כולל חלות לשבת. אבקש מכל מי שזקוק ללחם לסופ"ש שישתדל לבוא לכלבו לקנות לחם – אנו מוגבלים באחסון, אנא עזרו לנו."
אתמול עוד עבדת בכולבו עד השעה שמונה בערב ואת ארוחת הערב בילית עם רות ועמית, ולנו לא היה כל איתות ששעות ספורות לאחר מכן משהו רע עומד להתרחש.
עדה, יהא בשרך עפר ופרחים, יימוג עם זמרת הציפורים. תהא נפשך רגועה ונמה בתנומת אהבה מתוקה, כשהיא עטופה סדינים צחים ונישאת בידי מלאכים.
עדה, כולנו נאספנו כאן היום ביום כה מיוחד – יום הולדת של קיבוץ עין גדי - כדי להיפרד ממך ולהביע תנחומים כנים לבנותייך – רות ועינת, לנכדייך, לחתנך, לאחיותייך ולכל בני המשפחה והחברים.
ימתקו לך רגבי אדמתנו אליה נאספת היום. האדמה הזו אשר חוננת והרווית תשיב לחיקך אהבה.
יהי זכרך ברוך!
 
=========================
 
שתי חברות-כאחיות היו לעדה: ברי סנדרס וטלי בן טובים.
שתיהן נותרו כואבות והמומות.
להלן כמה מילים שכתבו אלינו לזכר עדה: 
 
כותבת ברי: 
את עדה הכרתי בשנת 1988 באוניברסיטת תל אביב, בבית ספר למנהל עסקים, במסגרת קורס למנהלים "שיווק ופרסום".
די מהר הפכנו לחברות והיינו שלישייה, טלי, עדה ואני.
במסגרת הלימודים האלו הפכה כל הקבוצה לחברה' מגובשים וביקרנו את עדה בקיבוץ מספר פעמים וזכינו באירוח המושלם של עדה.
לאחר סיום הלימודים נשארנו חברות הדוקות. עדה עברה לגור בתל אביב והקשר היה כמעט יומיומי. נסענו יחד מספר פעמים לחו"ל, טיילנו גם בארץ והיינו מעורבות האחת בחיי השנייה.
מה שאהבתי מאד אצל עדה הייתה הישירות שלה. היא הייתה חסרת כל פוזות לחלוטין ובזה היא כבשה אותי. מה שראית זה מה שהיה, בלי שום דבר נרמז או מוחבא.
שום דבר לא היה קשה עבורה. היא אהבה לארח אותנו ואנו אהבנו מאד כשבאה אלינו לאחר שובה לקיבוץ.
בשנים האחרונות התמעטו הפגישות אבל לא האהבה שהייתה לנו האחת לשנייה.
הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני חודש וחצי בחתונה של הבן של טלי. היא נראתה נהדר, שמחה ועליזה והיה כייף לראות אותה.
מספר ימים לפני מותה, הייתה יום הולדת לטלי. אני בדרך כלל הייתי מתקשרת להזכיר לה לצלצל לטלי, כי היא תמיד שכחה והייתה מתעצבנת על כך, אבל מאחר וטלי הייתה בחו"ל, לא התקשרתי ואני כל כך מצטערת. יכולתי לדבר אתה בפעם האחרונה...
אהבתי מאד את עדה ואני הלומת כאב מהפרידה הפתאומית והבלתי צפויה.
אני מתאבלת עליה ועדיין לא קולטת. זה בלתי נתפס.
היי שלום חברה יקרה לי מאד.
ברי
כותבת טלי:
עדה יקרה
קשה לי לעכל מה קורה פה, ושבעצם את לא אתנו....
לאחרונה פגשתי את עדה לפני חודש וחצי. היא הגיעה לחתונה של הבן שלי איתמר...
כל כך שמחתי לראות אותה... שמחתי שעשתה את כל הדרך מעין גדי לבדה לכבודי...
היא נראתה כל כך מאושרת ושלמה, דיברה באהבה גדולה על הכל-בו שכל כך אהבה, על הבנות, ועל הנכדים שהיו כל חייה
הכל נראה נהדר...
לפני כמה שנים הגענו לחגוג את ליל הסדר בקיבוץ, וכל כך נהנינו...
בכל פעם שביקשנו להגיע , הדלת תמיד הייתה פתוחה, והאירוח מושלם.
תמיד אמרתי לילדים שלי שנסעו להופעות במצדה שאפשר להתארח אצל עדה, אפילו לא שאלתי אותה, היה ברור שאפשר, ויהיה אירוח באהבה...
היינו שלוש חברות ברי עדה ואני. היו לנו חוויות משותפות, טיולים בארץ ובחול, ארוחות במסעדות, תמכנו אחת בשנייה בקשיים שעברו עלינו, ובשמחות שהיו לנו... ובאופן כל כך מפתיע, נשארנו ברי ואני לא מאמינות...
חבל....
נוחי במשכבך עדה, ושמרי עלינו מלמעלה.
תהיי חסרה לי...
טלי
 
============================
 
 
כמה מילים לזכר עדה - כתב אלי רון
לכתה לעולם של חברתנו עדה חייקין הוא אירוע עצוב שקרה במפתיע לפני זמן קצר.
אף אחד לא ציפה לכך.
אישה כל כך פעלתנית ומלאת מרץ.
בשנים האחרונות, כשהקיבוץ שינה את פניו, פנתה עדה ליזמות לצורך פרנסתה, ולאחר מכן עברה לניהול הכלבו.
אני לא הייתי מהמקורבים אליה.
הכרתי אותה בעיקר מפועלה, והוא היה מאוד מבורך ועשיר במעש.
בהיותי אחד מהקונים הנמרצים בכלבו המקומי אני יכול להעיד שמאז שלקחה אותו לידיה הוא היה יכול להתחרות בסופֶרים גדולים בערים ובמרכזי קניות.
הערכתי מאוד את יכולתה.
האהבה והטיפול בנכדיה אף הם בלטו לעין.
באופן אישי אהבתי גם את טיפולה בכלבים.
מן הסתם, זה ייחשב לזכותה בגן העדן.
עדה – חברה כלבבי.
יהא זכרה ברוך.
 
 ==============================
 
30-12-2015 - יום השנה לפטירת עדה
 
דברים שכתבה אלישבע רוזנבוים וקראה עדה שמיר:
 
לזכרה של עדה חייקין ז"ל
הייתה לעדה אבן נדירה. אבן יפהפייה. חלקה ומבריקה. אבן שנראתה לי כ"אבן אילת" צבעה היה טורקיז. ירוק כחלכל. היא הראתה לי אותה פעם אחת. והאבן הרשימה אותי במיוחד. הרושם גדל שבעתיים כשהיא ספרה לי שזו אבן שנוצרה וגדלה בכיס המרה שלה. כל כך הופתעתי, שאת רושם הפלא הזה אני נושאת אתי כל חיי מאז.
עדה הייתה שכנה שלי. השכנה שמעבר למדרכה. השכנה עם הגינה הפורחת והמטופחת והבית עם הדלת הירוקה. הרבה פעמים ראיתי אותה עובדת בגינה. תמיד עשבה וחידשה והוסיפה והוציאה את היבש והנבול. אהבתי את הגינה שלה ששיקפה את חריצותה והאכפתיות ואת אהבתה ליופי.
עם האהבה הזו נפגשתי כבר בראשית בואי לחיות בעין גדי: אני זוכרת את עדה רוקדת בהתלהבות ובמרץ ריקודים מהירים שאני יכולתי ליהנות רק מהתבונות ברגליה בידיעה שאני לעולם לא אוכל לנוע ככה.
היא גם ציירה אז. למדה ציור. והזמינה אותי לראות את ציוריה. חלקם היו בחדרים וחלקם בסלון. אלו שאהבה. ובצדק.
לפני כמה שנים כבר אחרי ההפרטה, הייתה לעדה יוזמה שאני הערכתי מאוד וגם נהניתי ממנה: היא פתחה אצלה בבית חנות בגדים קטנה ונוחה שהיו בה בגדים פשוטים וזולים ליום יום וגם חגיגיים יותר. היה נעים לבוא ולמדוד ולבחור. לעצמי, כשפתאום חסר משהו, וגם כמתנות לבנות המשפחה. את חדר השינה שלה עם המראה הגדולה, היא העמידה בפשטות לרשות המודדות. בתור שכנה, היא אפשרה לי גם לקחת ולמדוד בבית בנחת. היא גם הביאה דברים במיוחד לפי בקשה. בתקופה הזו התקרבנו יותר. דברנו. הראתה לי תמונות של הנכדים. מאז הם באו הרבה פעמים לביקור, וראיתי אותם גדלים ומתפתחים ומבלים אתה ומשחקים במרפסת ובגינה ועם הכלבות. היא השקיעה בהם כולם הרבה אהבה ותמיכה. גם את הכלבות היא אהבה מאוד וניסתה לחנך אותן באהבה והרגישה לא נעים כשנבחו יותר מדי על מישהו, או מוקדם בבוקרי שבתות או כשהציקו לחתולים.
מן הצד נהניתי לראות גם את חברותה הקרובה והנאמנה לאורך שנים עם לילי פתאל. זו הייתה חברות מיוחדת וטובה לשתיהן. היא הייתה בשביל יונתן דודה.
בשנים האחרונות, בנוסף לשכנות, נפגשנו כמו כולנו כאן, גם בכלבו . ידה הנשית הייתה מורגשת במבחר. היא השקיעה הרבה בכלבו ובצוות העובדים שלה. היה לה אכפת. אפשר היה לבקש שתביא דברים מיוחדים, כמו, למשל, לבבות דקל. הרבה פעמים ראיתי אותה חוזרת מאוחר.
גם עכשיו, הבית של עדה עומד מולי מעבר למדרכה והאור כבר לא דולק במרפסת וגם לא בחלונותיו. אבל הוא בשבילי הבית של עדה שיצרה לעצמה עולם של יופי שקט שגם הקרין אל סביבתו.
וכך אזכור אותה. עם שמחת הריקוד של פעם, עם המאמץ וההשקעה בסביבה של טעם. ועם הרוך והיופי שהיו טמונים בפנים ועם השנים יצאו החוצה ונקטעו כל כך בחטף וכל כך. פתאום.
כמו האבן מכיס המרה.
 
אלישבע
 
 
 
 סרטון שהוכן לאזכרה במלאת שנה לפטירתה של עדה
 
 
 
 

עדה חייקין ז"ל



eingedi abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות