ליצחק בן ה-70
סמלי הוא שיובל החמישים של קיבוץ עין גדי כמעט משתלב עם שנת השבעים ליצחק (אייזיק, , קרקשון, קרקשונדה, שונדה, קרקעי...).
יצחק הוא מראשוני גרעין "שדמות" שהגיע לגיל זה. במהרה בימינו יבואו בעקבותיו יתר ראשוני הקיבוץ.
אני מנצל הזדמנות זו שנקרתה לפניי כדי להעלות על נס את תרומתו הגדולה לבניית היישוב, תרתי משמע. יצחק בשבילי הוא סמל של חלוציות , התמדה ואורך רוח. בעין גדי עברו אנשים רבים, וכל אחד מהם השאיר חותם מסוים ותרומה כלשהי לבניית המקום, פיזית וחברתית, אך רבים מהם לא הצליחו להתמיד.
יצחק הוא מעמודי התווך בקיבוץ. הוא מילא בעין-גדי כמעט כל תפקיד ועבודה אפשריים.
נתחיל בכך שהשתתף בפועל בבנייה והיה אחראי לה. היה פעמיים מזכיר הקיבוץ, מרכז בית-ההארחה, מרכז מרחצאות הגופרית (אני מזכיר לכם - מרכז משמעותו מנהל), וכן מרכז ועדות לאין ספור. בין היתר: ועדת העבודה, ועדת חברה, ועדת נקודה, סדרן עבודה...
יצחק היה מראשי המעצבים של התרבות במקום והיה ה"רב" המקומי. הוא הנהיג וניהל את טקסי החגים המסורתיים ואת קבלות השבת.
לעתים חזה קרקשון את העתיד כמה צעדים קדימה. אנחנו, הגימלאים, חייבים לו תודה על התעקשותו בנושא צבירת הפנסייה, שעכשיו כולנו נהנים ממנה.
לא אוכל שלא להזכיר את אהבתו לשירה, שבה עינג תדיר את כל סביבתו, בעיקר מעל הפיגומים: "וולרה, או-הו, קנטרה, או-הו-הו-הו..."
אינני רוצה להכביר מילים. הרשימה ארוכה, ומישהו עלול לראות במחמאות מעין הספד, ולא היא.
אני יודע שעוד נכונו לו עלילות.
כרגע יצחק עוסק בארכיון, וזוהי עבודה מאוד מקיפה ומדהימה בכמות ובמעש.
אני רוצה לאחל לידידנו המשך פורה, ושחמישים השנים הבאות תהיינה לא פחות משמעותיות מהשנים שעברו, בבריאות ואושר.
אלי רון