| |
על בינה ואליה, אל בינה ועליה
כתב יובל שחל ז"ל
אני לא רוצה לכתוב על בינה, אבל אני צריך
לא מפני כבוד המשפחה ולא מחמת התאריך
ולא משום שפעם היינו מטפלת ומדריך
ואפילו שיש בי פחד חזק פן ליבי הפריך
לא יתנני לקשור את בינה עם מילים כ"יגון" ו"עולה"
ואהיה מכזב , ואמצא מקלקל את השורה כולה.
אבל אין זה ענין לצורך, או לרצון, או למורך לב
ובינה הרי כבר לא תקרא את מה שאני כותב
ואין עוד קיום למילים ולזמן, כי גבוה מהם הכאב
ולא אומר : "את בינה אהבתי" אלא: "את בינה אני אוהב"
ולא אכפת לי שאולי זה נשמע כמו איזו פראזה זולה
כי זו האמת – ורק האמת – וכל האמת כולה.
אני לא צריך לכתוב אל בינה, אבל אני רוצה
וכבר חודש תמים (והרבה יותר) שליבי אליה יוצא
ואני יושב עם יוסי וניר ואורי ועידית - ופה איני פוצה
ורק מביט בך מרחוק, מן הזוית, מן הקצה
כי גם עכשיו , אחרי הרעש - בשקט שנולד מן ההמולה
את בינה וונש, את בינה ונגר, את בינה אחותי הגדולה. |
 |
