קשה לי מאד לכתוב על ארמנדו בעבר.
כל יום אני מסתכלת החוצה בבוקר לראותו הולך למרפאה.
בבקרים היינו נפגשים מחליפים הלצה "מה נשמע ואיך הבריאות",.
כשהייתי באה למרפאה היה אומר לי: "מה את עושה פה את בכלל לא חולה לכי הביתה."
הייתי מגיעה לפעמים לערבים, כשהיו עושים על האש ליד הבית. כל מי שעבר היה מוזמן לאכול.
אני מרגישה שאבדתי אבא.
בעצם אני חושבת, שנגמרה תקופה פה בעין גדי עם מותו של ארמנדו.
התרגלנו שיש רופא שתמיד זמין וכשכואב משהו רצים אליו למרפאה ואפילו לבית.
היית לנו רופא וחבר מאד אהוד.
נזכור אותך לעד .