מים בנאת עין-גדי: ספיקות, הקצאות, הפקות ושימושים.
א ל י ר ז*
הפקת המים בנאת עין גדי אינה באמצעות שאיבה מאקויפרים ואין לה כל השפעה על המתרחש בהם, אלא באמצעות הטייה מארבעת המקורות העיקריים: נחל דוד, נחל ערוגות, מעיין שולמית ומעיין עין-גדי, והובלתם בצנרת אל הצרכנים. הספיקה השנתית של ארבעה מקורות אלה היא כ- 3 מלמ"ק, בעוד שהספיקה השנתית של כל המקורות, לפי נציבות המים, היא 3.5 מלמ"ק. לשם השוואה- ספיקת מעיינות ואדי קלט קלט היא כ-6 מלמ"ק בשנה.
ספיקת ארבעת המקורות (בקוב לשעה): חורף קיץ
נחל ערוגות 170-200 120-140
נחל דוד 150-180 105-130
מעיין שולמית 30-35
מעיין עין-גדי 50-55.
מכסת ההפקה השנתית שהתחייבה המדינה לכלל הצרכנים בעין גדי היא 2.1 מלמ"ק, והיתרה נועדה לזרימה חופשית בשמורה. לקיבוץ נועדו 1.8 מלמ"ק, והיתרה לתצרוכת ביתית של הצרכנים האחרים (בי"ס שדה, שמורה,חניון, צבא וכד'). לשם השואה- צריכה שנתית של ישוב ממוצע בערבה, היא כ-3 מלמ"ק (השוואת הצריכה וההקצאה ליישוב הנמצא באקלים ים-תיכוני, היא לא לעניין). בקיץ הצריכה עולה, מיחד גיסא, אך מאידך גיסא, ספיקת הנחלים יורדת בכשליש. בחורף, לעומת זאת, יש עודפי מים אך אין סידורי אגירה. לכן המכסה השנתית היא תיאורטית ולא ניתנת למימוש.
בנוסף, יש הסכמות בין הקיבוץ לשמורה לשחרור מים מכל מקור בעדיפות ראשונה לטבע, כדי להבטיח מינימום זרימה חופשית בכל רגע נתון, כולל מצבי שפל. הסדר זה אינו מאפשר הטייה בפועל של יותר מ-65 (מתוך 90) מק"ש ממי המעיינות, ועד 80 מק"ש מכל אחד משני הנחלים.
המכסה שהוקצתה לקיבוץ על ידי נציבות המים, מתבססת על הסטנדרט לצריכה ביתית, חקלאית ותעשייתית, כפול גודל האוכלוסייה, והיא כוללת ענפים ומפעלים שהתפתחו במסגרת הפיזית והכלכלית של הקיבוץ, כגון: בית הארחה, בית ספר אזורי, מרחצאות גפרית, גן בוטני, ומפעל מי עין-גדי; כל אלה מקבלים מים מאותה מכסה תיאורטית, מבלי לפגוע בהסדר הפרטני עם השמורה לגבי המקורות.
קיומו של קיבוץ עין גדי התבסס בעיקר על תיירות וכן על חקלאות שעיקרה תמרים. אמצעי קיום אלה נפגעו קשות בגלל שני גורמים בלתי תלויים זה בזה: המצב הפוליטי ותופעת הבולענים. בנסיבות אלה נותר מפעל המים, הניזון בלעדית ממכסת הקיבוץ במעיין עין-גדי, מקור הכנסה יציב שתורם להישרדות הכלכלית של הקיבוץ. לקיבוץ עין-גדי אין ולא הייתה כל אופציה, וגם לא כוונה, להגדלת חלקו במי המעיין. כדי להגדיל את ההכנסות, הוגדלה כמות המים המופנית מהקיבוץ למפעל, ללא גריעה מהכמות המשתחררת לטבע, והתאפשרה הודות להשקעות כבדות בבריכת אגירה ובמערכת לטיהור מי נחלים, מתוך ההקצאה לחקלאות. המים המטוהרים מחליפים שימושים ביתיים קודמים (כולל לשתיה) במקום מי המעיין המופנה עתה למפעל . לשם הפרופורציה: צריכת המפעל הנוכחית היא כ 4% מכלל המים הנובעים בנווה, ושווה לצריכה של כ-480 עצי תמר (כ- 45 דונם); הקיבוץ נאלץ להפרד מכ-1000 עצי תמר (חצי מהכמות שהייתה) בגלל בעיית הבולענים, 50 מהם ניטעו לנוי במבואת השמורה.
סה"כ שפיעת כל המעיינות 3,500
לקיבוץ עין גדי: לחקלאות 802
לצריכה ביתית 78
לתעשייה (מפעל המים) 120
לבי"ס שדה, אכסנית הנוער, חניונים 125
היתרה (זרימה חופשית לטבע) 2,375
הערות:
1. ניצול מכסת הקיבוץ לחקלאות בשנת 2000 הגיעה ל45% בלבד, בגלל ההסדרים הקיימים והעדר סידורי איגום מחורף לקיץ. התוצאה: חוסר אפשרות לממש את הפוטנציאל החקלאי.
2. האפשרות לניצול המכסה הצטמצמה עוד יותר בעקבות השיטפון שהרס את מערכת ההטיה בנחל ערוגות במאי 2001. לאור ההסכמות בין השמורה לקיבוץ להקמת נקודת איסוף חדשה במורד הנחל בתוך שנה, ועל ידי כך לבטל את המפגע הנופי של הצינור בתוך הנחל ולקיים את מלוא זרימת המים למלוא אורך הנחל.
3. התחזית להקמת נקודת האיסוף החדשה הייתה אופטימית מידי, והעדר אספקת מים מנחל ערוגות, עד כה, גרמה לאובדן מרבית יבולי התמרים בשטחים שעדיין לא נפגעו מתופעת הבולענים.
___________________