|
..צלילי שיר השירים בוקעים אלינו מעין-גדי ונודף ריח הנרד וצרור המור ואשכול הכופר.. זו תיהפך לפינת חמד של ישראל אם תדעו ותצליחו לנצל עושר המים, שפע השמש, פריון האדמה.. (מתוך מכתב בן-גוריון לקיבוץ עין-גדי ביום הווסדו: 10/1/56) לפני יובל שנים, בכסלו תשי"ג, עלתה על הקרקע היאחזות נח"ל בנאת עין-גדי. ייסודה מחדש של קהילה חקלאית יהודית בעין-גדי לאחר כ-1300 שנות חורבן וייצוב גבולה המזרחי של המדינה, הם שהניעו את המוסדות המיישבים לשלוח חבורת צעירים אידיאליסטים, שהגירו זעה רבה ובתנאי אקלים ובידוד קשים הפכו את ההיאחזות, ברבות הימים, ליישוב קבע פורח. ניצול משאבי המים והקרקע של הנווה היוּו והוֹוים תנאים הכרחיים לקיומה של נקודת הספר המבודדת, גם בימים ההם וגם בזמן הזה. לאחר הקמת עין-גדי החדשה היו וישנם המערערים על הלגיטימיות של מציאות זו, מהם השוללים אותה כליל על בסיס עקרוני, ומהם המבקרים אותה על בסיס כמותי. ציון היובל לאחיזה המחודשת בעין-גדי, הוא מועד ראוי להתנער מהקיצוניות שאפיינה, לעיתים, את המחלוקת ולטפל בה באופן ענייני. מבט אישי ביחס לשמירת טבעלימוד והעמקה במערכת של אדם וסביבה, ערכי מורשת וטבע במדבר יהודה, ים-המלח והנווה שביניהם, היו עבורי מרתקים דיים כדי לשנות מסלול חיים, ולהוסיף לשליחות אד הוק על פי צו התנועה (קרי, החלה"ט) לניהול בי"ס שדה עין-גדי, גם תושבות של קבע בנווה. לַצופה מבחוץ על הקיבוצניקים המנצלים את משאבי המקום נוספו, תובנות של תושב שמשתמש במשאבי המקום כדי לחיות בו. בנוסף לתורת היחסות הפועלת גם כאן, ולפיה הפרט בוחר בין המושגים ניצול ושימוש בהתאם למיקומו במערכת, גם התצפית על נאת עין-גדי משתי נקודות המבט השונות הניבה, כמו כל ראיה בינוקולרית, ממד עומק שהוא הכרחי לכל התייחסות רצינית. הכרת המעגלים השונים של מערכת אדם וסביבה בפרספקטיבה היסטורית וכיבודם, מעניקה מקדמה רצינית, למי שרוצה להבין אותה, והכרחית למי שרוצה לטפל בה.במסגרת תפקידי בשמירת טבע, מצאתי שהכבוד לאדם ומורשתו חשוב כמו הכבוד של האדם לסביבתו, שנכונות להדברות תמיד יעילה מהתלהמות ושכל טיעון חייב להיות פרי חקירה אמיתית ורצינית וחף מכל עוות. נאת עין גדי – מבט היסטורילפני כ- 2600 שנה, ייסד כאן אחד ממלכי יהודה יישוב קבע חקלאי בעל ייחוד, שהמוניטין שלו עולים אלינו מהמקורות ומתעודות היסטוריות רבות. שרידי מדרגות, אמות, ובריכות מלמדים שכל השטחים שבין מקורות המים לבין חוף הים, ואפילו התלולים שבהם, נכבשו לחקלאות, כל המים הוטו כדי להשקות אותם, ומובן שלחיות הבר לא הייתה דריסת רגל בכרמי עין-גדי.לאחר הכיבוש הערבי היה ניצול המקום מפוזר יותר, גם בזמן וגם במרחב, המקורות במעלה הנחלים ננטשו וחזרו להזין את הנחלים ואת המפלים שדממו עד אז. נוצר שיווי משקל שאפשר התפשטות מסוימת של יסודות הצומח הייחודי, בעוד שהחי נותר מאוים (איום שגבר עם הופעת הנשק החם) בגלל הגמול היוקרתי והכלכלי שמעניק הציד. חקלאות עונתית הצטמצמה לשטחים הנוחים שמתחת למעיין עין-גדי, אשר הושקו במי המעיין באמצעות אמות המים העתיקות שהיו על המדרון. לא היה צורך לתחזק את האמות למלוא תפוקתן, והדליפות הרבות הזינו עצי בר מפוזרים בדלילות, כפי שאפשר לראות בכל תצלומי האוויר עד לקום המדינה.ב-1949 נתפסה עין-גדי על ידי צה"ל, והפעילות החקלאית המעטה שהייתה כאו נפסקה, וב-1953 עלתה היאחזות הנח"ל למקום. בין השנים הללו, לא הייתה כל התערבות מלאכותית במסלולי הזרימה של המים. מי מעין עין-גדי חזרו לזרום בערוץ המקורי, כמו לפני 2600 שנה, האמות שעל המדרון יבשו והעצים שניזונו מהדליפות מתו, או נותרו לחיות בתנאי עקה. פרק זמן זה הוא הפרק היבש ביותר של המדרון, כפי שאמנם מעידים התצלומים. מורשת, טבע ויישוב קבע בנאת עין גדי- משולש דמיוני או אפשרי?ב-1953 נתפס מעיין עין-גדי, ועל פי החלטת המוסדות, הוקצו מימיו להיאחזות, למעט כמות קבועה לזרימה חופשית לטבע. למציאות זו הגיעו מייסדי הקיבוץ ב-1956 ושום דבר מהותי לא השתנה מאז, פרט לזמנים שמצאו לנכון להשקות את המדרון בעודפי מעיין עין-גדי. חברי הגרעינים יעלים וצוקים שהגיעו בשנים 1963-1966 עסקו בפעולה זו (הגרעינים נוסדו ע"י החלה"ט ועבדו בבי"ס שדה, בשמורה ובקיבוץ. הם גם הקימו את מערכות השבילים, המדרגות והמעלות בשמורה ובסביבה). רשות שמורות הטבע, הפסיקה את הטיפול במדרון מסיבותיה, חזרה להשקות אותו בטפטוף, אך קשיים בתחזוקת המערכת גרמו לשיבושה. העצים לבלבו ויבשו חליפות, ומצב המדרון הפך להיות לנשק בידי משמיצי קיבוץ עין גדי, למרות אי הרלוונטיות שלו לנושא שמירת הטבע ובודאי לא לקיבוץ, ולמרות שהוא עדיין ירוק יותר מאשר ב-1953. הטענה המופרכת על ייבוש המדרון הייתה מנוף לחרושת בדיות, מהן מושקעות ויצירתיות במיוחד, שהופצו באינטרנט. ילדי בתי ספר שולחים מכתבי תחינה, שנפסיק להרעיב ולהצמיא את החיות ונאפשר למפלים לשוב ולזרום. המציאות הזואולוגית היא בדיוק הפוכה (דבר שאינו חיובי כשלעצמו) ולמפלים אין כל קשר למעיין; ברור שהסתה זו נועדה לפגוע בעצם קיומו של הקיבוץ שאינו אפשרי ללא המים. המים, במיוחד בתנאי עין-גדי, הם אמצעי קיום וייצור שהוקצו לקיבוץ בדין. בניגוד לשמועות המופצות, עין-גדי אינה חורגת ממכסת המים שהוקצתה לה, ועושה בהם את השימושים הנחוצים להמשך היאחזותה במקום בכבוד, על דעת רשות הטבע והגנים, בפיקוח נציבות המים ותוך דאגה לערכי הטבע אשר יחד עם ערכי המורשת, הם משמעותיים מאוד לחיינו כאן. במציאות הקיימת בנאת עין-גדי, של יישוב קבע בשכנות לאתר מוכרז של מורשת וטבע, מערכת אדם וסביבה של הנווה בימינו משפרת את מקומה על הסקלה של 2600 שנות קונפליקט, כתוצאה מהידברות. ההידברות תרמה לטישטוש הגבולות בין טובים לרעים, הציפה מכנים משותפים ויכולות לשיתוף פעולה שבאים לידי ביטוי בפעולות להורדת נקודות הטיית המים בנחלים, בדיונים בשיקום צומח ותכנון משותף של נאת עין גדי, כאתר מורשת וטבע על פי עקרונות של פיתוח בר-קיימא. ________________
אלי רז* – גיאולוג ויועץ סביבתי, עוסק כ- 40 שנה בנושאי טבע, סביבה ומורשת. מהם 16 שנה בחברה להגנת הטבע כמדריך, מנהל בי"ס שדה ורכז שמירת טבע במדבר יהודה. במסגרת עבודותיו התווה את שמורות הטבע בכרמל ובמדבר יהודה.
|
|
![""]("/upload/files/2011/12/13027/uploads/תמונה1(24).jpg")
![""]("/upload/files/2011/12/13027/uploads/תמונה2(17).jpg")