Rapoo- It solutions & Corporate template


הדברים המובאים להלן לקוחים מדברי הספד בלוויה וכן מדברים שנכתבו לאזכרה במלאת 30 לפטירת מאיר, ופורסמו באפיק, עלעל עין גדי מס' 270 מיום 15-10-2015 
 
 
מאיר נולד בחיפה ב 1935 להוריו טובה וצבי רוזנצוויג. גדל בעיר גנים ובקרית חיים, התחנך במוסד "אהבה" בקרית ביאליק ובתיכון קרית חיים וסיים כחניך מצטיין בבית הספר החקלאי "כדורי". היה חניך הנוער העובד והלומד ומשם הגיע לגרעין שדמות, לנח"ל ולקבוץ עין גדי.

בקבוץ, בגלל היותו בוגר בית הספר החקלאי הוצנח מאיר לתפקיד מרכז גן הירק. בשנות ה 60 בגן הירק של עין גדי עבדו בעיקר מתנדבים מחו"ל ובני גרעינים. מאיר תמיד ראה לנגד עיניו את המטרה של הספק מקסימלי בכל: בשתילה, בגידול, בקטיף ובמשלוח. הייתה לו שיטה, הוא היה בודק על עצמו בכמה זמן הוא מסיים מטלה מסוימת על שורה אחת, ואז מחשב לכמה אנשים ולאיזו השקעה הוא זקוק על מנת לסיים את השטח כולו, ומזמין אותם.

בשנות ה 60 וה 70 היה מאיר פעמיים מזכיר הקבוץ, מרכז ועדת עבודה, מרכז ועדת תרבות, יוזם ופעיל בערבי תרבות על כל גווניהם וחבר בחבורת הזמר של עין גדי עד השנים האחרונות.

בשנות ה 80 יצא מאיר ללימודי הוראה במדעי הטבע ומאז לימד וחינך דורות של תלמידים בתיכון בערד ובהמשך בעין גדי, כימיה, פיסיקה, מתמטיקה וחינוך כיתה.

לחוה ומאיר נולדו 6 ילדים. מאיר אהב מאוד ספורט ותחרויות וידע לשלב את ילדיו בכל התחרויות ההיתוליות שיזם, תחרויות שסחפו את כל חברות וחברי הקבוץ עם הילדים.

בכרטיס הכחול במזכירות, תחת הכותרת הגבלות או עיסוקים שלא מאפשרים התמדה בענף הראשי, אצל מאיר מופיע סעיף ההגבלה - גידול ילדים.

למאיר הייתה שמחת חיים והרתמות יוצאת דופן שאותה הביא לביטוי בחתונות, בחגים ובערבי תרבות כשרקד עם אחרים "שרלה", חסידי או צ'יפנדיילס במופע חשפנות.

אנו ניפרדים היום מפיסת היסטוריה.

חווה, אופיר, בועז, חלי, גילי, ברק ועינב והמשפחות -

בית עין גדי אבל יחד איתכם.

יהי זכרו של מאיר, ברוך.

 
=====================================
 
שיחה עם חווה שמספרת על ראשית הקשר בינה לבין מאיר
כך התחיל הרומן בינינו -
השתייכתי לגרעין "שדמות" כחלק מאנשי הקריות. הגרעין התגבש בקיבוץ מצובה במשך שלושה חדשים. אחר כך התגייסנו ועברנו טירונות של שלושה חדשים, שנה שהינו בקריית ענבים ומשם הגענו לעין גדי.
מאיר הגיע לעין גדי כחצי שנה אחרי. מאיר היה "כדוריסט" ולמד יג כתות ובתום לימודיו הגיע לעין גדי. מיד עם בואו קיבל על עצמו את ריכוז גן הירק משום שסיים בהצטיינות את "כדורי" והייתה אליו הערכה רבה.
עבדנו יחד בגן הירק שהיה הענף החשוב ביותר. מאיר הזמין אותי להעביר אתו קווים (קווי השקיה – אותם יש להזיז בשעות הלילה ולכן, שימשו כשם קוד למפגש רומנטי)... הייתי בחורה חרוצה וזריזה וכלל לא ייחסתי להזמנה משמעות רומנטית.
מודה, שמאיר עשה עליי רושם רב - הוא היה חתיך, בעל בלורית מרשימה ומהירות עבודתו בקטיפים הייתה שם דבר. מאיר היה תחרותי מאד.
בערבי הריקודים שהתקיימו בימי שישי היינו זוג קבוע, אם מפני שנחשבתי לרקדנית טובה אם מפני שנחשבנו כבר לחברים. מכיוון שגרתי עם שתי בנות נוספות בחדר, נאלצנו מאיר ואני, למצוא לנו מקום לעצמנו. מקומות אפשריים היו בשטחי החקלאות כמו האספסת, למשל, שם פגשנו פעם גם את שרה ובניס שכמונו חיפשו אינטימיות...
מדובר בשנה הראשונה של עין גדי, שנת 1956, ואז מאיר מציע לי להיות מנהלת "גן בית". מה פשר הביטוי "גן בית"?
גן בית אמור לגדל ירקות לתצרוכת הפנימית של חדר האוכל לארוחות החברים. מאיר תכנן שגן הבית יהיה קרוב לחדר האוכל, על שטח של 5 דונמים, בהם יזרעו ירקות - פלפלים, צנוניות ומלפפונים. ואם תשאלו למה מלפפונים? כי צופיה שהייתה האקונומית לא הסכימה לשים על שולחן האוכל שמן... עד שנביא לה מלפפונים... אז הבאנו מלפפונים וקיבלנו שמן.
בניהול גן הבית מאיר הדריך אותי איך ומה עליי לעשות. הוא לימד אותי לנהוג בטרקטור – ג'ון דיר, כדי שאוכל להעביר את הירקות למטבח.
חתונתנו התקיימה בשנת 1957 אחרי חצי שנת חברות. החתונה הייתה בנחל דוד, ונישאו בה ארבעה זוגות. משטח הקיבוץ נסענו בעגלה מקושטת עד לנחל ומשם לקח אותי מאיר על הידיים, כדי שלא ארטיב את הסנדלים החדשים!!!
מאז "נשא אותי על כפיים" לאורך שנות נישואינו...
 
שמעה: ציפי
 ============================
 
אחי מאיר
כשאני מספר על מאיר אני מספר גם על עצמי.
שנינו היינו כמו זוג תאומים, אלא שמאיר יצא לאוויר העולם הרבה יותר מוקדם, שנתיים לפניי, והיה התאום הדומיננטי. אני התייחסתי אליו כאל אח ואבא כאחד, בייחוד בשנות הילדות, לפחות עד גיל 14-16. למראית עין מבחינה פיזית ההפרש בינינו נראה כחמש שנים. זאת אפשר לראות בבירור בתמונות מאותה תקופה.
מסיבות שונות (לא כאן המקום לפרטן) רחקנו מבית ההורים, מאיר מגיל שבע ואני מגיל חמש. בעצם מאיר היה כול עולמי, הוא היה חבר, אח ומחליף להורים. כיום אני מבין שרבצה עליו אחריות כבדה כבר מגיל צעיר. עקב כך גם נראה ונשמע מבוגר מכפי גילו. דרך אגב, בתקופה ההיא קראו לו בשם יעקב. כשנולד נתנו לו שני שמות- יעקב ומאיר. כשהגיע למוסד "אהבה" כונה בשם יעקב. מכיוון שבקבוצתו כבר היה ילד בשם יעקב קראו לו בשמו השני, מאיר.
מגיל צעיר סמכתי עליו בכול. כפעוט, שמבוגר היה פונה אלי ומנסה לדובב אותי (למשל היה שואל "איך קוראים לך?") הייתי מפנה אותו לאחי באומרי: יעקב יודע. בגרמנית-יעקב ווייס.
בישוב הזעיר בו גרנו לא היו הרבה ילדים. החברה שלנו היתה בעיקר שנינו. היו ילדים בודדים ששחקנו אתם. לעתים נהלנו משחקי קרבות של השלכת רגבי עפר זה על זה. זכור לי קרב כזה שבו מספר ילדים השליכו עלינו מכול הבא ליד. מאיר ואני הסתתרנו אחרי חבית, ומשם המטרנו גושי עפר. לרוע מזלי נפגעתי בראשי מחפץ קשה, כנראה אבן, והתחלתי לדמם. יריבינו נסו על נפשם. לאחר שמאיר הרגיע אותי הוא רץ הביתה, הביא לי כובע והורה לי לא להסירו מראשי, כדי שההורים לא יבחינו בפצע. בבית ניסו לשכנע אותי להסיר את כובעי, ואני סרבתי ואחזתיו בכוח בשוליו. מעולם לא נודע להורי מה היתה הסיבה לחבישת הכובע.
הישוב שלנו שכן ליד בתי הזיקוק בחיפה. הימים היו ימי מלחמת העולם השניה. לידינו שכן מחנה של הצבא הבריטי, ושם נוצרו רבות מחוויות הילדות שלנו. אנחנו היינו אורחים קבועים במחנה. מכיוון שהיתה אז חלוקת מזון בתלושים (נקודות) אכלנו מידי פעם יחד עם החיילים הבריטים ארוחות בוקר מאוד עשירות (לצבא היה מספיק אוכל...). מאיר היה, כמובן, ראש החץ שלי. הוא היה מוביל בראש, ואני מאחוריו. החיילים הצעירים שהתגעגעו הביתה, למשפחותיהם, קבלו אותנו בסבר פנים יפות, הושיבו אותנו בספסלים על ידם, וכך השלמנו את החסר במזון. אינני זוכר אם הורינו היו מודעים לסידור זה.
בהיותי בחברת הילדים ב"אהבה" הרגשתי מאוד בנוח, למרות גילי הצעיר, ביודעי שאחי משקיף עלי ונמצא ממש בקרבתי. בזכותו של מאיר, שהיה מאוד מוערך, גם מבחינה ספורטיבית, התפרסמתי גם אני. כשפעם, במשחק צופי, הצלחתי לתפוס אותו בריצה, כולם הצביעו עלי כאחיו של מאיר שגבר עליו. כך נהניתי מזיוו.
בגיל 15 חזר מאיר לבית ההורים, למד בתיכון בקרית-חיים והצטרף לתנועת הנוער העובד. בכתה י' עבר ללמוד בביה"ס החקלאי "כדורי". לאחר שעזבתי את חברת הילדים ב"אהבה" ניסה חברי ללימודים להשתיל אותי בתנועת השומר הצעיר. למזלי מאיר לחץ עלי ללכת לנוער העובד, ושם, כאמור, מצאתי את אושרי. לימים, לאחר שאחי הגיע עם גרעין "שדמות" לעין-גדי, שוב הלכתי אחריו. לא יכולתי להעלות בדעתי מצב אחר, בו לא נחיה יחד. ואכן, בקיבוץ עין-גדי חיינו זה לצד זה . דברים רבים היו משותפים לנו. הספורט, האוכל, ההופעות המשותפות באירועים חברתיים. מן המפורסמות היה שכמעט בכול חתונה הגשנו אופרטות, שנכתבו בדרך כלל על ידי גרימי ובוימו על ידי מאיר.
החברים הוותיקים ודאי זוכרים את לילות השמירה, שהצטיינו בעיקר בהכנת מטעמים לסעודות הליליות. רבים רצו לשמור יחד עם מאיר ואתי, כדי ליהנות ממרק העוף הטעים והשמנמן שבשלנו באותו השבוע, בנוסף לצ'יפס וה"עיניים" שכולם הכינו. צ'רלי תמיד הצליח להגיע בזמן ולהשתתף בסעודה. ברית היתה כרותה בינינו: כשלא הצלחנו לשמור יחד היה זה ששמר מביא לאחיו באישון הלילה מרק וצ'יפס. כשהייתי מגיע להעיר את מאיר הייתי עושה זאת בזהירות ומבלי לעורר מהומה. למרות מאמצי חוה היתה מתעוררת ותמיד מאיימת עלי: "בפעם הבאה אזרוק עליך נעל!" עד היום היא לא קיימה את הבטחתה.
כשמדובר על עוף אני נזכר בתורנות מריטת עופות. אחת לשבוע היו מביאים למטבח כלובי עופות חיים. לא אספר כאן כיצד נשחטו. מריטת העופות נעשתה בתורנות בשעות הלילה, כדי לא להפריע למהלך העבודה התקין במטבח. החברים סלדו מתורנות זו, ועל מנת לעודדם הובטח למורט יום חופש למחרת המריטה, ואפילו חופש מגיוסי הקטיפים בגן הירק. בעיני מאיר ובעיני מצאה חן תורנות זו, בייחוד לאחר שפיתחנו שיטת עבודה מהירה, וברוב הפעמים התנדבנו שנינו. עבודה שנמשכה בדרך כלל כחמש-שש שעות הסתיימה אצלנו תוך כשעתיים. אולי לא כדאי לספר שבזמן סעודת השבת החברים המשיכו למרוט פה ושם נוצה או שתיים... כולם התעניינו נרגזים: "מי אלה הנב... שמרטו את העופות?"
קיבוץ עין-גדי היה על המפה גם בזכות קבוצת הריצה שלנו, שאורגנה על ידי מאיר ואנוכי. במרוץ התבור, היוקרתי בזמנו, זכינו שלוש פעמים בגביע קבוצתי. במרוץ הרצועה זכינו מספר פעמים במקום ראשון קבוצתי. מאיר ואני ארגנו יחד את מרוץ הלפיד בחנוכה, ממצדה למעלה עד לקיבוץ.
לא אצא ידי חובתי אם לא אזכיר את מאיר כמתנדב לכול דבר או עניין שבו היו מבוקשים מתנדבים.
היריעה תקצר לספר על אחי. כפי שנוכחתם היינו תמיד אחד ליד השני, ואחד למען השני. מאיר יחסר לי מאוד.
אלי רון
 
=====================  
 
למאיר אחי
אני לא יודע היכן להתחיל. איך אכתוב על האח היחיד שהיה לי?!
מצד שני, איני רוצה להלאות את הקהל, שבא מכל קצווי הארץ לחלוק כבוד אחרון. והכבוד אכן מגיע לו. אסתפק כרגע רק בדברים שביני לבינו.
שנינו גדלנו ביישוב קטן, וכיום אני יודע שהיה די מוזנח, כעין יישוב חקלאי. בתים קטנים ברובם, בלי הוד ובלי הדר. ושם, בחדר אחד, שכנו ההורים ושני הבנים, כשהמטבח והשירותים משותפים לשתי משפחות. מאיר ואני ישנו באותה המיטה- ראש לרגליים. אין אחווה גדולה מזו. שם, באמבטיה, התעורר בנו יצר התחרותיות, כשהתמודדנו בצלילה בתוך האמבטיה. בעתיד לבוא, כזכר לילדות, מאיר צלל בבריכה של עין גדי מעל שישים מטר.
לא תאמינו, מאיר ואני לא רבנו בילדות. כולם ציינו זאת, שאנו אף פעם לא רבים ולא מרביצים. תאמינו לי, זה היה רק בגללו. אני הייתי תמיד הילד הקטן והמפונק, והוא תמיד התעלם מההצקות שלי, והיו כאלה, וגונן עליי.
חיינו היו תמיד שזורים זה בזה. בצוק העתים עברנו יחד להתחנך בחברת הילדים במוסד "אהבה", מנותקים מההורים. מאיר היה אז בן תשע, ואני בן שבע. שם ראיתי אותו נערץ בחברת הילדים, ואני ספגתי משהו מזיוו. בכיתה ז' היה יושב ראש ועד התלמידים של בית הספר היסודי בכפר ביאליק. כבר אז היה תלמיד מצטיין, ספורטאי מצטיין, ויחד עם זאת עכבר ספרים. אהבת הקריאה לוותה אותו לאורך כול ימיו.
בזכות אחי אני נמצא בעין גדי. מאיר השפיע עלי ללכת לתנועת הנוער העובד. בזכות זאת נפלתי לקבוצת "עלומים", שם הכרתי את רותי, ועל כך אודה לו כול חיי.
לבסוף איני יכול שלא לציין את משפחתו הענפה של מאיר, שכולם, בלי יוצא מהכלל, בנות, בנים, נכדים ונינים, ובנוסף בקי בתו המאומצת ואישה, עשו הכול כדי להקל על מאיר בזמן מחלתו, ובו בזמן לתמוך בחווה. אין מילים בפי להודות להם על החום, האהבה והדאגה.
ולחווה הרעיה המסורה שהלכה אתו לאורך כול הדרך, יחד בנו את קיבוץ עין גדי ויצרו משפחה ענפה ונאמנה- רותי ואנוכי מצטרפים לילדייך ולנכדייך בהערכה רבה. אנחנו פה בשבילך.
מאיר כבר חסר לי. אצטרך להסתפק רק בזיכרונות. אצל היקים לא היה נהוג להביע אהבה יתר על המידה. עכשיו אני אומר במאוחר: אהבתי אותך, ועדיין...
אלי
=========================== 
 
אבא אהובי,
עולות בזיכרוני תמונות:
אבא צועד בשבילי עין גדי, שורק להנאתו שירים שלמים בצליל חזק ובוטח, ואני יושבת על כתפיו, מתמזגת, מכושפת, מאוהבת.
אבא ואמא מכינים לי ולאחיי בגן סלעית, אמבטיות סְדֶר מלאות קצף וצחוקים והמצאות ומשחקים, ואני מלאת שמחה ותענוג ורוגע.
אבא התורן של שבת בגן מכין מַצֶבּרַיי ענקי ואני עוזרת לידו. הילדים כולם אוכלים ומתמוגגים ואני גאה כל כך.
אבא מלמד אותי הקטנטונת בת השנתיים+ לשחות ולצלול בבריכת עין גדי. רכובה על גבו, מחבקת אותו חזק חזק, עוצמת עיניים בתוק הירוקת הסמיכה, ויודעת שיש לי אבא אמיץ וחזק ששומר עלי מכל משמר.
קצת גדלנו, ואבא, ללא לאות, מארגן עם דוד אלי לכל ילדי המשפחה וחברים, משחקי "קדרים באים" ותחרויות צלילה למיניהן, ואבא משתתף פעיל נהנה מכל רגע של משחק ותחרות ומדגים לנו בגאווה, צלילה לאורך כל 33 ו-1/3 המטרים של הבריכה, ואני עוצרת את הנשימה מרוב דאגה ומחכה שיוציא כבר את הראש מהמים.
אבא משחק כדורגל עם חברי עין גדי בשבת במגרש הישן שבקצה בית הארחה. ואני ואחיי ואימא המעריצים, יושבים על טריבונת האדמה ממול, מחכים בסבלנות שיוחזר הכדור שנפל והתגלגל במורדות לנחל ערוגות. צופים באבא המגן המהולל, שמשיג את כולם בריצה ועוצר את הכדור ונותן ראשיות עם הקרחת בכל הכוח. וכשמישהו מהשחקנים מעז, בלאט המשחק, לנבל את הפה ועוד על האבא הנערץ והאהוב שלי, אני מתעצבנת כל כך.
אבא רב כישרונות שכזה, משחק אתנו וחד לנו חידות, משתמש בגלגלתו כתיבת תהודה, מנגן על המצח או על הלחי, כולו פרצופים והוויות מצחיקות, ואנחנו מנסים לזהות האם זה שיר / נעימה קלאסית / יצירת אופרה / הצגה / מהתקליטים שנוגנו שוב ושוב בחיק המשפחה.
אבא ואימא מתאמנים בבית בנגינה על מנדולינה ואבא אלוף הפרצופים שמרוכז ומתאמץ מוציא לשון סוררת ואנחנו מתפוצצים מצחוק.
אבא בפורים מתחפש עם דוד אלי ואימא ורותי הכי מושקע והכי מצחיק בעולם ותמיד גונבים את ההצגה.
אבא מורה שלי לכימיה/פיזיקה, מצחיק אותנו כל תחילת שיעור עם פרצוף האריה השואג המופיע בתחילת סרטי קולנוע , ובהמשך מדהים אותנו בניסויים הגורמים לפיצוצים שמגיעים עד תקרת הכיתה, וממשיך ולא מוותר ומעורר אותנו, כי כל מילה במהלך השיעור מזכירה לו בדיחה, ואני הייתי כל כך גאה באבא המבולבל והגאון שלי.
אבא שקיבל אותי בגיל ההתבגרות כמו שאני, הזדהה עם תחושותיי וכשקרה פעם ב.. שכאב לי ויצאתי בהתרסה של מתבגרת נזעמת מהבית, לא שקט ולא רגע עד שמצא דרך לליבי – כזה לב עדין ורחמן ואוהב. בהמשך היווה שותף פעיל שלי בהתלבטויות ובהחלטות שלי בתחילת דרכי ביחסים של בינו לבינה. כזה מן אבא פתוח וצעיר ברוחו וחכם.
אבא מזמין את כל המשפחה הענקית מבשל סיר טשולנט גדול עטוף בשמיכות (כמו בייבי שלו) וגולש עם פירה ומרק עוף מהביל עם אטריות וכולנו מלקקים אצבעות והלב מתרחב.
אבא מארגן/מאלץ את כל המשפחה גם הביישנים שביננו לשיר שירים שנכתבו במיוחד לשמחה ולרקוד ש'רלה בחתונות המשפחתיות.
אבא שזוכר בע"פ את כל תאריכי יום ההולדת של כל בני המשפחה , מן הקטן ועד הגדול, ודואג להזכיר לכל אחד מאתנו לברך איש את רעהו.
אבא איש אשכולות מוכשר, פעלתן, מלא ידע ודעות מוצקות. קורא ספרים ומעשיר עצמו ללא הפסק, וזוכר כל תוכן, פסוק ומילה, ואוגר עוד ידע ומחשבות במוחו המדהים. מידי פעם כי לא כל כך רוצה להעיק , אבל יש לו הרבה מה לומר, מייעץ לנו , משתף אותנו ילדיו ונכדיו בתובנותיו .
אבא הענקת לי אושר צרוף, עולם ומלואו, וגם ילדיי זכו לסבא מדהים ואוהב מלא כל טוב. הזרעים נטמנו ואני יכולה לראות אותך בדמותם של ילדיי, יקיריי.
אבא חזק, ספורטאי בגוף ובנפש, רץ למרחקים ארוכים, מתמודד עם מורדות ועליות ואוהב לחוש כי אין מכשול העומד בפניו .
גם בחודשים האחרונים נאבקת בגבורה עילאית בכל הקשיים וסיימת את המרוץ האחרון בכבוד ובענווה .
אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת,
חלי
 
=============================== 
 
אבוש,
גם בדקות האחרונות לחייך עת מדדי גופך הלכו ודעכו ומעיניך כבר נשקף העולם הבא – הרגשתי בתמיכתך, הרגשתי בטוחה אולי יותר ממה שאתה חשת את ניסיוני לשחרר אותך מהעולם הגשמי ללכת בבטחה עם המון אהבה ולהיגאל מייסוריך.
תהום נפערה בי. נותרתי חשופה לפגעי העולם וכעת מי ייתן עצות נוקבות ולפעמים גם ביקורת ויעזור לי בחינוכו של מרום?
במי אוכל לבטוח שבכל שעה ובכל צרה תמיד יהיה זמין לעזור ולו רק בעצה?
למי אתקשר בפעם האלף לשאול איך מכינים אורז עם בצל, כי האורז שלך היה הכי טעים?
ומי יענה לשאלותיי בעניינים דידקטיים?
וגם את מי אבקר על כך שהוא מלכלך את המטבח?
שהאוכל שהוא מבשל שמן מדי?
שישתיק את הטלוויזיה כי זה עושה לי כאב ראשו?
כשהוא טוב לכולם גם כשזה בא על חשבוני?
אז אבוש מוכנה לשאת את מעט חסרונותיך, סליחה על הביקורת, רק בוא, חזור אליי.
ועוד דבר לפני שאני מסיימת - כי אתה תמיד ממהר. אכזבת אותי. חשבתי שאתה בלתי מנוצח, ששום דבר לא ישבור אותך - גם לא מחלה או זקנה. ובטח שלא תעז להשאיר אותי לבד, יתומה מאב.
ועכשיו - איך אמלא את התהום ובמה?
איך אתן לקרני השמש לחדור מבעד לענן ולהאיר את עולמי ?
האם אתה רוצה שאחזור להיות מאושרת גם בחסרונך?
מה אתה רוצה שאקח אתי להמשך דרכי מהאוצרות שהענקת לי, שחלק גדול מהם כבר טבועים בי.
ואיך אפשר להיפרד ? הרי היה לנו עוד כל כך הרבה להספיק ביחד.
אבוש, יתמות היא יתמות בכל גיל, ולצערי זו דרכו של עולם.
אסלח לך על עזיבתך, הרי סוף סוף דאגת לעצמך ועשית את אשר טוב לך ורק לך.
אוהבת ומתגעגעת
בתך הקטנה
עינב
 
=========================== 
 
סבא,
כשהיינו משחקים ארץ עיר והיו שואלים על אישיות ב"מ" השם שלך תמיד עלה. כי מי לא מכיר את סבא מאיר.
סבא מאיר שיורד אתנו לבריכה ובמקום לשחק בכדור, הוא היה הכדור שדחפנו הלוך ושוב.
סבא מאיר שמעיר אותך 10 דקות לפני שהשעון מצלצל כדי להודיע לך גם היום שיש לחם טרי.
סבא מאיר שהצליח להיות גם מורה למתמטיקה ועדיין להישאר סבא שלך.
סבא מאיר שפורס שטיח אדום כל פעם שבאת לבקר, אם הוא לא היה בכביסה.
סבא מאיר שבודק את השיניים של החבר שהבאת הביתה ומודיע שהוא מאשר.
היית לי הרבה דברים,
אבל בעיקר היית לי קצת מורה, קצת הורה והרבה סבא.
מתגעגעת אליך ואוהבת אותך,
 
כתבה: גוני
 
==============================
 
סבא שלי,
אני לא מסוגלת לדבר עליך בזמן עבר, כי בשבילי אתה עדיין כאן..
אמנם ברוב שנותיי המרחק הפיזי בנינו היה רחוק, אך נוכחותך בחיינו הייתה תמיד מורגשת,
אם זה ביקורים רבים ואם זה התעניינות תמידית במצבנו, הנכדים שלך. תמיד כשנפגשנו היית שואל שאלות ומתעניין מה קורה בחיים שלנו, כי כזה היית, אכפתי, דואג ומלא בהערכה ונתינה לכל ילדיך ונכדייך.
התקופה שחייתי בעין גדי היא מאוד קצרה, אך רבים הזיכרונות שלי ממך בתור ילדה קטנה. כל אותם המשחקים והפעלולים שהיית עושה אתנו בברכה - תמיד אספר בגאווה איך סבא שלי היה עושה לנו שור זועם בברכה, איך סבא שלי הפך להיות כדור בתוך המים שהינו צריכים לגלגל ואיך סבא שלי היה עושה מאתנו פרמידה אנושית וכולם היו מסתכלים מהצד בהתפעלות.
אני נזכרת שתמיד רציתי להיות על הכתפיים שלך, ובכל הזדמנות היינו באים אליכם לאכול קרטיב או קורנפלקס עם סוכר וחלב או את אחד מהמטעמים המפורסמים שלך שהיית אוהב לבשל וכמובן לתת לכולם לטעום ולאכול.
סבא, בטח לא תאהב לשמוע את זה כי אתה כל כך צנוע, אבל בעיניי, ובטוחה שבעיני רבים המכירים אותך, אתה דמות מעוררת הערצה וגאווה. הפשטות, טוב הלב, הצניעות, הנתינה האין סופית והאהבה הגדולה לכל סובביך, המשפחה הענקית שאתה וסבתא הקמתם, גידלתם וטיפחתם, כל אלה, יישארו לזכותך תמיד.
אני נכנסת לביתך עכשיו ומוזר לי מאוד, רגילה שאתה יוצא אלינו לדשא בשביל לקבל את פנינו ולדאוג שיש לנו איפה לישון ומה לאכול. ביום של ההלוויה ובימים שאחר כך, הגיעו לבית כל כך הרבה אנשים שליוו אותך במהלך החיים, הבית היה מלא כל הזמן, ואני חשבתי לעצמי, איך היית שמח לראות את כולם, וכמה חבל שאתה לא יכול להיות כאן אתנו ולהצחיק אותנו קצת עם סיפורים מהעבר.
סבא, בשבילי תישאר צעיר לנצח, כי ככה אני זוכרת אותך! זכיתי בסבא הטוב בעולם, באמת זכיתי.
אני אוהבת אותך סבא ומתגעגעת
עמית
============================= 
 
לסבא שלי,
סבא מאיר, הגבוה, החזק, החתיך הנצחי.
סבא שלי, הקירח, שיודע לתופף על הקרחת שלו ולהפיק ממנה צלילים.
סבא מאיר, הפייטר, שלא מוותר לעצמו בכל התחומים, שממשיך לרוץ ולהתאמן גם כשהוא בן 70 וממשיך לאכול כמה שיותר שומן בבשר של החמין גם כשזה כבר לא כל כך טוב, כי זה מה שאתה אוהב. סבא שלי המצחיק, החברותי, החייכן, שתמיד ימצא איפה להכניס בדיחה ורצוי שזאת תהיה בדיחת קרש.
שתמיד נחמד לכולם, מתעניין, מוצא על מה לדבר עם כל אחד.
סבא שלי שהיה עושה לי את שיעורי בית במתמטיקה ואיכשהו אחר כך גם מצליח להסביר לי את זה בצורה שאני באמת אבין.
סבא שלנו שבא לבקר אותנו בבית והחליט שתה צמחים זאת המצאה של האבולוציה הקולינרית וכדי להוכיח את הטענה הכין לנו תה עם דשא שקטף בחוץ והכריח אותנו לשתות.
סבא שלי שבכיתה א כשפתחתי את הטלוויזיה בשעת הפריים טיים גיליתי אותך רוקד עם שאר מורות בית הספר בתכנית של דודו טופז!!
סבא מאיר שתמיד קצת התבייש להגיד שהוא אוהב אבל מספיק מבט אחד על הפנים הטובות והצנועות שלך, על העיניים הטובות שדרכן כבר אפשר להיות בטוחים איזה לב גדול יש לך.. אוהבת אותך הכי בעולם סבא. נוח על משכבך בשלום.
אנחנו נזכור אותך כאן למטה, סבא חזק ומצחיק וחכם ואהוב שלנו.
מתגעגעים אליך כבר עכשיו
מתגעגעים ואוהבים
שחר רכס
 =========================
 
סבא ניצחי
סבא אוהב
סבא יקר
סבא שלי
מילים הופכות למשמעות
זיכרונות ממהרים להיחרט
אהבה, געגועים, הערכה ועצב כל כך עמוק.
סבא,
לימדת וחנכת לא מעט נערים את המקצועות המדעיים,
מתמטיקה, פיזיקה, כימיה,
אבל אני זכיתי ללמוד ממך על החיים,
הנתינה, העזרה והדאגה האין סופית
למשפחה שלך ולכל מי שנמצא סביבך,
חוש ההומור המפותח,
המרדף אחר הידע,
אהבת המוזיקה, אהבת השפה
הרוח הספורטיבית, אהבת החיים,
תשוקתך לבישול,
הדרך הייחודית שלך להסתפק, להתמלא באושר וליהנות מהדברים הקטנים,
הדברים הפשוטים,
הדברים שעשו לך טוב.
הן התכונות שאיפיינו אותך,
התכונות שכל כך מרשימות אותי,
בונות אותי
ומעצבות את דרכי.
סבא איך אפשר להגיד לך שלום ?
תפיסתה של הפרידה ממך היא כמעט בלתי אפשרית,
אבל אני מאמין שאנחנו לא לגמרי נפרדים,
זה ברור שאתה סבא לכל החיים,
חלק בלתי נפרד ממני
ותלווה אותי לאורך כל חיי
סבא
תודה על שנים מלאות אהבה וחיבוקים
תודה על חיים מלאי תובנה ומשמעות
תודה על רגעים בלתי נשכחים
תודה לך על היותך סבא מדהים
אוהב אותך
כתב: עידן
 
=========================
 
סבא,
אני מרגיש שאתה חסר לי.
אני מתגעגע למרק עוף הטעים שלך (המרק הכי טעים שטעמתי).
חסרות לי הבדיחות שלך שהיית מספר בכל הזדמנות, ומנסה להצחיק אותנו וגם מצליח.
אהבתי לצפות אתך במשחקי כדורגל, ובמיוחד שמחתי שאהדת את ברצלונה (הקבוצה שגם אני אוהד). כל פעם מחדש הצלחת להצחיק אותי עם השריקות/נשיפות אוויר החוצה (שבכלל לא שמת לב אליהן, וכנראה זה היה מתוך לחץ).
אהבתי שהיית מספר לכולנו על דברים שזכורים לך מהעבר.
כשהיינו באים לעין גדי תמיד דאגת לפנק אותנו בארטיקים וקרטיבים והיה לך חשוב שיהיה לנו כל מה שאנחנו אוהבים ורוצים.
כשהתחלת להיות חולה הייתי עצוב וכל פעם כשהחלמת, שמחתי לראות שאתה שוב אתה. בתקופה האחרונה שהייתי אתך בבית חולים, היה לי קשה לראות אותך סובל. היה לך קשה ללכת, אבל עדיין נהנית לאכול מהמרק עוף שאימא למדה ממך להכין.
אני אוהב אותך ומתגעגע אליך מאוד,
אמיר
 
=========================
 
סבא מאיר
מה שהכי נזכור מסבא מאיר זה את שמחת החיים שלו. סבא תמיד היה מנסה לבדר ולהצחיק את הסובבים אותו ותמיד כשאירח אותנו בעין גדי היה אפשר להרגיש בנוכחות השמחה והעליזה שלו, נוכחות שכבר עכשיו מרגישים בחסרונה.
בצעירותנו, לא יחסנו לכך חשיבות אבל כיום אי אפשר שלא להתפעל מכמה שסבא היה פעלתן ובעל הספקים ותמיד היה עושה משהו: קם בבוקר ועושה הליכה, חוזר ומכין לנו ארוחת בוקר, מביא כביסה, מדריך קבוצות בעין גדי, שר עם חבורת הזמר ועושה סידורים בזמן שאנו היינו מתבטלים מול הטלוויזיה. גם כשהיה נח היה מנצל את הזמן לקריאת ספרים.
סבא הוא שעורר את ההתעניינות שלנו (גל ויובל) במדעים בשיחות והסברים או כשהיה לוקח את יובל לראות ניסויים בכימיה בבית הספר, ובעקבותיו למדנו פיזיקה וכימיה בתיכון וכיום גם בתואר ראשון באוניברסיטה.
סבא, נהנינו להיות בחברתך ולא סתם בחופשות בחגים ומאוחר יותר בחופשות מהצבא היינו באים לנפוש אתך ועם סבתא בעין גדי, ומשוויצים בך בפני בני הזוג שלנו.
נתגעגע לשיחות אתך, לבדיחות הקרש, נתגעגע למצברי ולמרק עוף והחמין שלך, נתגעגע ללכת איתך לחדר אוכל ולברכה ולראות אותך עושה פירמידות וצולל, נתגעגע לעצות שלך ולהמלצות על ספרים, נתגעגע לשמוע אותך שר לעצמך בשיא ההשקעה ומתנשף כשהכדור עובר את החצי במשחק כדורגל, נתגעגע לביקורים שלך ושל סבתא אצלנו בעין חרוד.
נתגעגע אליך סבא, אבל לא נשכח. ונמשיך לדבר ולספר עליך...
אוהבים, הנכדים:
גל, יובל, שחר ואמיר רכס
 
=====================
  
תולעת ספרים
מאיר הוא בשבילי המון דברים. בימי נעורי הוא היה המדריך שלי בתנועת הנוער, ובזכותו הכרתי את אלי בעלי. הוא גיסי המסור ודוד אהוב לבניי. יחד שרנו בחבורת הזמר מיום הווסדה, ויחד היינו בחגים, בשמחות וגם באבל. אני רוצה להתמקד רק בפן אחד בדמותו הססגונית- אהבת הספר והקריאה. מאיר היה, מה שנקרא, "תולעת ספרים". כבר בילדותו, בזמן שהתחנך במוסד "אהבה", "בלע" ספרים בשקיקה. הספרן מאוד העריך אותו ומינה אותו להשאיל ספרים לילדים במקומו. מאז לא הפסיק לקרוא. הוא תמיד מצא זמן לקריאה, גם כשהיה עסוק מאוד. בנוסף לספרים שלקח בספריה הוא גם קנה הרבה ספרים. מאיר קרא הכול- רומנים, ספרי היסטוריה ואקטואליה, ספרי מתח, ספרי מקור וספרים מתורגמים.
כשאני מתבוננת ברשימת הספרים שקרא אני מבחינה במגמות שהיו ייחודיות רק לו: מאיר אהב מאוד לקרוא ספרים ישנים, בבחינת "יין ישן נושן". מי עוד מלבדו קורא כיום את "ההגדה לבית פורסייט" של ג'ון גלסוורתי או את "יאן (ז'אן) כריסטוף" של רומן רולן? מי מתעניין ב"זכרונותיו של יקה" מאת סמי גרונימן?... דוסטוייבסקי, טולסטוי, צ'כוב ודוד פוגל היו חביבים עליו ביותר. מאיר התעניין מאוד במלחמת העולם השניה. כמדומני שלא היה ספר שלא קרא בנושא זה. גם ספרי אקטואליה עניינו אותו- "קללת דרעי", "תנו לצה"ל לנצח" ועוד. ידועה לכול חיבתו לבדיחות והלצות. את ספריו של דרויאנוב ידע כמעט בעל פה, ותמיד הצליח לצטט את הבדיחה המתאימה בכול אירוע.
מבין הסופרים הישראלים הוא קרא בעיקר את עמוס עוז, נתן שחם, סמי מיכאל וחנוך ברטוב(הגברים שבחבורה), אך גם מסופרים אחרים (וסופרות) לא משך ידו.
מאיר נמנה על צוות המשאילים בספריה, ולכן היה לו מפתח משלו. הוא עשה בו שימוש רב. בספריה יש דפי רישום, בהם רושמים הלוקחים ספר בזמנם החופשי את שמם, את שם הספר ומיספרו. אני מעבירה את הפרטים הללו למחשב. במקרה של מאיר לרוב הייתה לי בעיה- הייתי צריכה לפענח את "כתב החרטומים" שלו, ולא תמיד הצלחתי.
אפשר לומר שעם לכתו של מאיר התייתמו גם הספריה והספרים. לא היה ולא יהיה במקומנו קורא כמוהו.
 
כתבה: רותי רון (גיסה וספרנית) 
 
========================= 
 
המורה והמחנך הזכור לטוב 
בגן העדן של ילדות, שבו הייתי פעם חלק מהנוף והיום אורח, אני זוכר את מאיר, המורה והמחנך של הכיתה שלנו – כיתת צאלון.
השנים 1986-1990, כיתות ט'- י"ב, היו שנים שאני מסתכל עליהן בחיוך ובגעגועים, ולמאיר יש חלק גדול בזיכרונות שלי מאותה תקופה.
כיתת צאלון לא הייתה כיתה קלה לחינוך, ועל בסיס קבוע נאלצנו לשלם על מעשינו. העונשים היו מאוד יצירתיים, וכללו בין השאר ריצות מסביב לקיבוץ, והשכמות בוקר למאיר עם השיר "קום בחור עצל וצא לעבודה" בליווי גיטרות ודרבוקה.
גם בתקופת הצבא, והרבה לאחריו, כשפגשתי את מאיר מפעם לפעם על מדרכות הקיבוץ, הוא תמיד גילה עניין רב במעשי ותוכניותי, וייעץ לי איך כדאי לי להמשיך בדרכי. הדאגה שלו הייתה אמיתית. האכפתיות שלו הייתה אמיתית.
25 שנים אחרי, הפכתי גם אני להיות מרצה ומחנך, ולקחתי איתי הרבה מהניסיון והחוכמה שספגתי ממאיר. השילוב של הומור בהוראה, דאגה לתלמידים חלשים, הוראה לא שגרתית, הם חלק מהדברים שאימצתי בדרכי המחנכת.
מאיר לימד אותנו כי דרך חינוכית המעצימה את נקודות החזקה של תלמיד, יעילה ופורייה יותר משימוש בחולשותיו. כלומר, שימת דגש על מה התלמיד יכול היה לעשות טוב יותר, ולא מה הוא עשה טוב פחות.
מאיר היה אחד מנפילי החינוך בעין גדי. אישיותו, דרכו החינוכית וסגנונו ה"כדוריסטי", השאירו את חותמם בי, ואני מאמין שגם בהרבה מתלמידיו האחרים,אותם חינך לאורך השנים.
יהי זכרו ברוך..
 
כתב: יריב תרן
 
==============================
 
נקודות מפגש - דרור סנדלון מעלה זיכרונות
 
מאיר נטל, כידוע, חלק נכבד בבניית היישוב, בכל תחומי החיים. בצמתים ובמעשים רבים לאורך השנים היה דרור עד ושותף לו. מתוך הערכתו למאיר הרגיש דרור צורך להעלות זיכרונות משותפים.
דרור הזדמן למסיבת הסיום בבית-ספר "כדורי" עוד בטרם הכיר את מאיר. הוא התפעל מאוד מהתכנית המושקעת. בייחוד צדה את עינו מרכזיותו של מאיר באותו אירוע. הוא נראה לו ככוכב יפה תואר, בעל קול ערב. מאיר ניהל, כנראה את התכנית או לפחות חלקים ממנה. עד היום מילות השירים מהדהדות בראשו... תוך כדי ריאיון שר דרור את השירים הללו, ואני יחד אתו.
כשהגיע דרור לעין-גדי פגש את מאיר, שהיה מרכז אחד מענפי החקלאות. הוא לא בזבז רגע. בעוד הפלטפורמה נוסעת לשטחים, מאיר כבר מחלק לנוסעים בה הוראות ומסביר את מהות העבודה. כולם חיילים של מאיר. גן הירק היה לב החיים, עבודה משותפת והווי חברתי. שם, בשדה, נקבעה הדעה על "האישיות העובדת". מאיר פעל כל הזמן, ללא לאות- גמע שורות בשתילה או בקטיף וגם הספיק לנהל ולהדגים. עם תום יום העבודה, לעתים בשש או בשבע בערב, דרור זוכר התכנסות של מספר חברים לריצה. מכנסי הספורט הוכנו עוד מבעוד יום. בגדי העבודה נשארו בידיהם של חברים, והקבוצה המצומצמת (כולל דרור עצמו) החלה באימון ריצה. העבודה המתישה לא פגמה ברוח הנעורים. קבוצה נכבדה של חברים נטלה חלק בתחרויות ריצה למרחקים ארוכים. התפרסמנו בארץ בזכות הגביעים שקבוצתנו זכתה בהם במירוץ התבור היוקרתי דאז, ועוד יותר במירוץ הרצועה, שם השתתפה קבוצת רצי עין-גדי במירוצים רבים. דרור, שהיה אז רווק, חיפש בהזדמנות זו בלהט בחורות, אך מאיר, שהיה מנהיג קשוח, אסר עליו למגינת לבו לתור לפני התחרות אחר המין השני. כיום זה מעלה חיוך על שפתיו... מסורת הריצה המשיכה ועברה גם לבני הקיבוץ.
מכיוון שבשנות השישים היו הדרכים מעין גדי משובשות, והנסיעה ארכה זמן רב, נאלצו הרצים לחפש מקומות לינה. לפעמים ישנו בכנרת, פעם בדוברת ופעם בקיבוץ מרחביה. זיכרון נעים הוא המרק של גיטה, אמה של חוה רון, שאצלה התארחו הרצים במירוץ סיני.
אחד העיסוקים של מאיר היו האופרטות, שהיו פסגת התרבות של הימים ההם. בשנים הראשונות נכתבו כמעט כולן בידי גרימי. הבמאי והמבצע היה (בין היתר) מאיר רון, ודרור היה המלווה באקורדיון. מאיר היה במאי מאוד קשוח. אמנם שמע פה ושם רעיונות של אחרים, אך כשהחליט אי אפשר היה להזיזו מדעתו. הוא דרש בתוקף משמעת ודיוק של יקים. נושאי השירה היו בעיקר החתנים והכלות. השירים נכתבו אמנם בהומור, אך לא פעם נגעו בחולשותיהם של הנמענים. דרור נזכר באותו חתן (לא ננקוב בשמו) שחשש מחרוזי האופרטה, וליתר ביטחון נסע עם זוגתו להתחתן בבאר-שבע.
מאיר היה משתתף קבוע בריקוד השֶרלה בחתונות, ומידי פעם אף ביים את הריקוד.
אלה היו מספר אירועים מצומצם שהתבקשתי על ידי דרור להעלותם מפיו על הנייר.
 
רשם: אלי רון
 
=================================== 
 
אבא מאיר היקר  
 
אין מילה בעולם
שתתאר את אשר
מתחולל בתוכנו
בראשנו ובלבנו
הכאב שמפלח את גופנו.
קשר בשר ודם
אין בינינו.
אך, אתה, האבא שלי!
בנפשי ובלבי.
והיום - מרגישה
יתומה מאב.
מאיר רון
כשמך - כן אתה.
כשפניך זרחו
את הסובבים אותך
הארת והערת
בשמחת החיים שבך
את כולם - סחפת
שיר ורון היו חייך
ואת שירת חיינו הארת
אותך - איך נספוד?!
נבכה בקינה?!
לכתך מעולם
שכולו - נתינה!
איך נאמר שלום
בפרידה - איש אהוב?
בעין גדי היום
יום כאוב ועצוב.
אב יקר
נוח על משכבך בשלום.
תהיה נשמתך
צרורה בצרור החיים.
באהבת אין קץ !
 
רבקה בנימין (בקי)
 
==================================
 
סבא היקר
אמנם בשנים האחרונות לא התראינו מספיק, אך תמיד כשהגעתי לקיבוץ אם זה מהצבא או מהעבודה לרגע לא הפסקת להתעניין ולשאול למעשיי בחיים. תמיד הערצתי אותך על כך שהיית עושה ספורט עד גיל כל כך מאוחר, ונתת לי הרבה השראה כשאני התחלתי להתאמן לקראת הצבא.
לעולם לא אשכח איך בילדות אתה הזה שלימד אותי איך לרכוב על אופניים בלי גלגלי עזר!!
היית תוקע מקל של מטאטא באופניים מחזיק אותו תוך כדי שאני רוכב ואתה רץ.
כל הנכדים היו מעריצים אותך כשעשית כדור בתוך המים בבריכה ונתת לנו לדחוף אותך מקצה אחד לשני פעמיים ברצף!!
וכשהרמת את כולנו על הכתפיים כשעשינו פירמידה, הרמת כל פעם 3-4 ילדים בבת אחת! היית סוס כל ימי חייך עד הרגע האחרון.
לעולם לא אשכח אותך!!
 
אוהב, בומבי
 
 ================================== 

כותב יהודה עמיחי בשירו " אָבִי " -
זֶכֶר אָבִי עָטוּף בִנְיָר לָבָן
כִפֽרוּסוֹת ליוֹם עֲבוֹדָה
כְקוֹסֵם הַמוֹצִיא מִכוֹבָעוֹ אַרְנָבוֹת וּמִגְדָלִים
הוֹצִיא מתוֹך גוּפוֹ הַקָטָן – אַהֲבָה
נַהֲרוֹת יָדָיו
נִשְפְכוּ לְתוֹך מַעֲשָיו הַטוֹבִים.
 
מותו של הורה, שהוא גם סבא לנכדים ולנינים - גם אם זוהי דרכו של עולם, אינו דבר קל ללא קשר לגיל או לסיבה אחרת.
(וזה לא סוד שמאיר לא ויתר על מנת הצ'יפס היומית למרות האיסור גם מצד חוה)...
זה מציף רגשות ומחשבות והרהורים ועצב בשלבים הראשונים - הנה הילדים,פתאום לבד, ללא אב, וככה פתאום גדולים ממש.
עם הזמן , והזמן אינו קצוב, זה הופך להיות חלק בלתי ניפרד מהחיים של כולנו, החיים שאינם עוצרים, ונזכרים גם בכל הרגעים השמחים והמשעשעים, וגם באחרים.
ואלו הם גם הרגעים המשמעותיים של החיים שבידיים שלנו לעשות איתם משהו משמעותי לנו וליקירינו שממשיכים לחיות.
היה לי העונג להכיר את מאיר השקדן, היסודי, האכפתי, שאהב גם כל כך לשיר ולהופיע, ואני בטוח שמילותיו של יהודה עמיחי תואמות את דמותו, טוב ליבו ואופיו המיוחד.
חיבוק גדול לכולכם
 
גדעון אפרתי
 
==========================
 
יש דברים שרצינו לומר, עכשיו מאוחר ....

מאיר! בשיחות ש"בארבע עיניים" תמיד אמרת: "אל תודה לי - בינתיים"! יבוא יום בו תבין ותדע, שאני רק אדם! לא אגדה..!"
בפרידה רק נותרה לי - חידה של מילה עזובה, בודדה ..

רצינו להודות לך ואתה - תמיד מיאנת!
הצטנעת, נבוך ועיקש.
כשאספתם - חוה ואתה - ילדה לביתכם וחיבקתם
את חייה - בעצם - הצלתם!
הענקתם - בית, חום, אהבה ותקווה ..
כילדתכם לכל דבר - שיתפתם
חגים, שבתות, חופשות, טיולים, לימודים וחוגים ...
יותר ממשפחה!
כמה עטפתם, גוננתם, דאגתם ...
איך בכלל מודים על מתת שכזה ?
איך גומלים?
מה אומרים?
מאיר, סליחה! אנו כעת ממרים את פיך!
מודים לחווה ולילדים
כי - אתה - לא רצית שנביע - תודה!
וכך נותרת - אגדה!!!

נשמתך עדן -
אתה חרוט וצרוב בלבנו לעד ...

באהבה וגעגועים

יעקב דידי
 
==========================
 

 

eingedi abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות