פעם, כשרצינו להראות לילדינו יעלים, היינו יורדים אתם לנחל, מתגנבים בשיטת "דום-שתיקה" למקומות מסתור וממתינים לבואם.

היום – כשאמא יעלה ואבא יעל רוצים להראות לילדיהם איך חיים אנשים, הם קופצים לביקור בעין גדי, כי הם יודעים לבטח: כאן יתקבלו בכבוד, כאן הם לא מאוימים. והם אכן באים, נהנים מהנוף, מציצים מהגדר, הולכים לאורך הטיילת, מבקרים את חברתם יעלי ומתכבדים ממטעמי גן הירק שלה, מבקרים בגן הבוטני ובגן הילדים, בודקים את המים בבריכה השחייה, מתארחים על מדשאות המלון, קופצים לטיפול מפנק בספא-סינרגיה, OTH כמובן, טועמים את השתילים הרעננים שניטעו בט"ו בשבט, לומדים משהו על טיפולי שיניים דרך חלון המרפאה, מתחממים בשמש, עושים קצת יוגה, ולפנות ערב אבא-אמא יעל אוספים את הילדים ואומרים – לפעמים החגיגה נגמרת, חוזרים הביתה, וכשהפעוטים מתחננים רק עוד רגע אמא, רק עוד רגע קט, אומרת להם האם האוהבת: נשוב לכאן מחר ואם לא מחר אז מחרתיים.

כי ככה זה בעין גדי - "החיים הטובים, פשוט תרשו לעצמכם!"

פאטה מורגנה - יעל על שפת ברכת השחייה.  צילום: דניאל ברקאי

התמונות שבגלריה צולמו על ידי תושבים ואורחים. שמות הצלמים רשומים.