אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 285
ח' כסלו תשכ"ט 29/11/1968
למיכל ואוריאל מזל טוב!
יהא ביתכם סמל האושר והאהבה
לנחמה ועמוס ברכות נאמנות
עם הולדת אח לגתי ויואב
שבת שלום!
חששנו... אימת השטפונות רחפה עלינו. אמנם שטפונות ראשונים וזעירים, אבל לשבש את סדרי התחבורה ביום החתונה היו מסוגלים. לשמחתנו ביום החתונה הזדהה הטבע עמנו, ובהמון חוגג נישאו מיכל ואוריאל. והרי משפחה נוספת בעין גדי.
הפעם ב"אפיק" חלק מתכנית החתונה, ראיון עם יצחק קרקעי, מכתבו של צ'רלי מהאולימפיאדה ורשימתו של אליהו בן טובים על יחסינו עם גרמניה, נוכח המצאותה של קבוצת הגרמנים במשק. וכרגיל מעט אינפורמציה מהאספה, המזכירות וועדת תרבות.
קריאה נעימה ולהתראות ב"אפיק" הבא.
ראיון עם יצחק קרקעי
מה תפקידה של ועדת כח אדם?
תפקיד הועדה מוגדר כדאגה לדעת את צרכי המשק ולדאוג לכך שתהיה חלוקת כוחות מתאימה לצרכים. תפקידה לדעת את צרכי החברים ולנסות לשבץ אותם במקומות המתאימים, במידה ויש צורך לנסות לתכנן לעתיד ועד כמה שאפשר להתחשב בנטיות החברים, כאשר הן מתאימות לתנאי המקום.
האם יש חפיפה בין פעולתה של ועדת כח אדם לבין ועדות אחרות?
למעשה יש כמעט זהות בין ועדת עבודה לועדת כח אדם, אך לו. כח אדם מספר תפקידים שאין לו. עבודה ולהפך. ו. עבודה פועלת למילוי צרכי המשק בטווח של שנה. תפקיד ו. כח אדם לחשוב לטווח ארוך יותר, כדי שלט ידרשו פתרונות של הרגע האחרון. ו. עבודה מסדרת תורנויות. לעומתה ו. כח אדם אינה מטפלת בסידור תורנויות.בו. כח אדם ישנם נציגים מו. השתלמויות ומו. מינויים. דבר זה נעשה כדי שלו. כח אדם תהיה שליטה על כל מערכת כח האדם במשק. אילו ועדות אלו היו פועלות בנפרד, היה נותר חסר תאום בינן לבין ו. כח אדם.
הקיים בעין גדי תכנון לטווח ארוך?
למרות שתפקיד הועדה לדאוג לתכנון לטווח ארוך במשק צעיר כמו עין גדי, מספר האנשים שלא החליט מה יעשה גדול, וענפי המשק מאד מוגבלים, ההפתעות היום יומיות רבות.לכן יש קשיים גדולים מאד בתכנון לטווח ארוך. בגלל מספר החברים הקטן, כל השתחררות מתפקיד או ענף והצורך במילוי המקום יכולים להפוך את כל התכנון על פיהו.
באיזו מידה ישנה נכונות ללכת לקראת שאיפותיהם של חברים לעסוק בענפים השונים?
דרישות החברים בדרך כלל מאד מגוונות, ומן הנמנע למצוא להן פתרון בתנאים של עין גדי ובמסגרת המשקית. במקרים כאלה מנסים למצוא תחליף לרצונו של החבר ע"י ענף או תפקיד שיש לו זיקה או קשר כלשהו לענין המקורי, שבו היה רוצה החבר לעסוק. זוהי מעין פשרה בין הרצוי למצוי בעין גדי. יש לנו עד היום מקרים מסוימים שלא מצאנו להם את הפתרון. לכן אותם חברים נאלצים להסתפק בעבודות שונות ומשונות, שאין להן קשר למה שהיו רוצים לעסוק בו. הפתרון לבעיות חברים אלה צריך להיות אחת הפעולות החשובות של הועדה.
מה דעתך על פיתוח ויצירת ענפים חדשים בעין גדי בחקלאות, בתעשיה ושרותים?
בפיחות הענפים החקלאיים אני חושב שאני נמצאים על הגבול, ויש להניח שמרכז המשק וועדת משק יכולים להטוות על שכלול והתקדמות.
באשר לתעשיה- כמו שנראה לי, הענין קשור מאד מאד בידע ויכולת מקצועית. נדרשת רמה גבוהה ואמביציה של איש אחד או מספר אנשים שיהיו מסוגלים ליזום ולבצע דבר כזה. אין לי שום ספק שזה אחד הדברים שחסרים בעין גדי. ענף כמו תעשיה היה יכול לגוון ולפתח אפשרויות תעסוקה להרבה חברים שאינם נוטים לחקלאות או לשרותים לצורותיהם השונות, כפי שזה מתבטא בארוח, קיוסק וגפרית.
ישנה גם נטיה לענפי עזר שונים, שאותם יש צורך לבדוק ולנסות לפתח במסגרת אזורית כגון המוסך האזורי, מסגריה אזורית או אפילו, במידה והאזור יתפתח, בית אריזה ומפעלים נוספים.
כיצד תשפיע פתיחת הכביש עין פשחה-עין גדי על התעסוקה כאן?
לפי התכנון שהולכים לבצע בחוף עין גדי ולפי החשובים שנעשו בועדות השונות, יוכל לספק הפרויקט של הארוח כולל המתקנים בגפרית כ-20- 30 מקומות עבודה בניהול, ענפי עזר שונים ובתפקידים אחראיים אחרים. יכולת המשק היום להשתלט על תפקידים אלה היא מאד מוגבלת, בגלל מספר האנשים המצומצם. יהיה צורך למלא מקומות אלה באנשי חוץ, כך שלגבי עין גדי לא תהיה בעיה של היכן יעבדו אנשים שרוצים לעבוד בשרותים אלה, אלא מי יעבוד.
האם פתיחת הכביש לא תשפיע גם על אחוז "נשארים" גבוה יותר?
יש להנחי שפתיחת הכביש תביא להתפתחות משקית בכיוונים שונים. זאת נוכל לדעת רק לאחר שהקשרים שלנו עם אזור ירושלים יתהדקו, והענינים יתבררו. תהינה השלכות מבחינה חברתית על כל הצבור, ויהיה צורך לתת עליהן את הדעת בבוא הזמן. מבחינות רבות זה יקל מאד על חברים וביחוד על אלה שלומדים בחוץ, ויוכלו למצוא את מקומות ההשכלה המתאימים בירושלים.
מהי עמדתך בקשר להעסקת עובדים שכירים?
עד היום השתדלנו לא להעסיק עובדים שכירים. אם עשינו זאת השתדלנו שזה יהיה במסגרת עבודה מיוחדת- קבלית או ע"י גופים קבלניים. יש להניח שבענפי השירות שלא נוכל לעמוד בהם בכוחות עצמיים יוקמו חברות ניהול, שהאחריות על בצוע העבודות במתקנים האלה תהיה בהנהלת גופים או חברות שעין גדי תהיה שותפת בהם, אבל לא האחראית הבלעדית. הכנסותיה או התועלת שעין גדי תפיק מענפים אלה תהיה פחות או יותר בהתאם לכוחות שהיא תכניס לשם.
אילו בעיות אחרות מעסיקות את הועדה?
אחת הבעיות הרציניות של הועדה היא חוסר האפשרות לעמוד על כוונותיהם של החברים לגבי המקצוע. בעיקר אמור הדבר לגבי החברים הצעירים. בזמן שאת הצרכים המשקיים אפשר לאמוד בצורה פחות או יותר מדויקת, הרי שרצון החברים הוא מאד מאד מטושטש, וקשה לועדה ליצור לעצמה את המערך המדויק שאליו צריך להגיע. חסרון גדול נוסף שצרכי המשק הם גורמים חזקים המכתיבים פעולה ובדרך כלל ממלאים אותם, מה שלא כן רצון החברים, שתמיד ניתן להשפיע עליהם ולשנות אותו לפי הצרכים. במקרים רבים נמצא החבר מועבר מענף לענף מבלי יכולת להגיע לענף שהוא למעשה מייעד את עצמו.
מפי הטף
רותי ואלי לומדים ערבית,
וארז יושב ומקשיב.
פתאום ארז משתעל:
"הוי אבא, זה יצא לי בערבית!!!"
אחרי ביקור החילות במשק הולכים הילדים לטיל
ופוגשים בדרך את המבריאות. אומרת סמדר:
"תראו כמה הרבה חילות!..."
קבוץ של גבירים
בדברים שאני כותב אני מנסה להתפלמס עם גישה מסויימת במשק, שהיא בחלקה התפתחות של תנאים אוביקטיביים או מה שנקרא "התנאים המיוחדים של עין גדי". אבל יש לה גם יד מכוונת , והיא ידם של האנשים שניהלו או מנהלים כעת את הקיבוץ. אני מקווה שהם מזהים את עצמם ומצפה בהחלט לתשובה.
כרקע ובקיצור אני רוצה להזכיר כמה מגבלות שיש לעין גדי:
קודם כל אנחנו קיבוץ קטן, אבל יש לנו, ואי אפשר שלא יהיו, בעלי תפקידים וחלק מהשרותים כמו לקיבוץ גדול פי כמה. אנחנו קיבוץ צעיר במלוא התפוקה. יש הרבה ילדים קטנים, כן ירבו, ולכן הרבה עובדים במוסדות הילדים. נוסף לזה המבוגרים עדיין צעירים יחסית, ויש להם לפעמים "פרפרים בראש" או שסתם רוצים ללמוד כל עוד הראש פועל. ישנן גם המגבלות של משק בודד, ובין השאר לא ירחק היום ונצטרך לאייש בכוחות עצמנו סגל שלם של בי"ס עממי, החל במנהל וכלה בשמש. אל כל אלה נתווספה צרה לא צפויה. במילון של עין גדי היא מכונה "השתלבות באזור". לא זכור לי השימוש במושג הזה כשבאנו לעין גדי, לפחות לו במשמעותו הנוכחית. כיום פרושו בכל אופן, שבכל מפעל או מוסד המוקם באזור צרכים לשלב חברים מעין גדי ובתפקידי מפתח דווקא, אחרת חס וחלילה יתפתחו דברים באזור שלא לרוחנו, ובסופו של דבר ישפיעו על לרעה על המשק. נימוק נוסף המוזכר תדיר- בעין גדי אין מספיק גיוון בעבודה, לכן ע"י שילוב באזור ניצור עוד מקומות עבודה מעניינים, וע"י כך אפשר יהיה לקלוט יותר אנשים. נתחיל מהגיוון- אנשי עין גדי משולבים אמנם במפעלים מאד מגוונים, החל מבי"ס שדה וכלה בחברה להפעלת ציוד כבד, אבל כולם עוסקים באותו עיסוק פחות או יותר, דהינו- ניהול ואדמיניסטרציה. וכשיקום פרויקט הארוח המיוחל לא יעסקו אנשי עין גדי בטיגון סטייקים 0ובזה דווקא יש גיוון) אלא בניהולו. חברי עין גדי, מסתבר, דומים לקצינים בכירים לשעבר. הם מתאימים לניהול כל מוסד בלי הכשרה וזיקה מוקדמת. הזכרתי את הפחד מההשפעה הרעה שתהיה על המשק אם אחרים ינהלו ויקימו באזור מפעלים ללא יד מכוונת שלנו. ובכן, זה מאד ערטילאי, אבל ודאי שיש השפעה רעה לעובדה שהרבה מאד חברים ותיקים עובדים מחוץ למשק, החל מהריטונים ובעיות השוויון בגלל המכוניות, והם קיימים ולא כדאי להתעלם מהם, וכלה בעובדה היותר חמורה שבענפי המשק שבבית לא מוצאים כמעט חבר משק לרפואה. ואם מדברים על קליטה, אינני יודע כמה אנשים יקלטו כתוצאה מהגיוון שהשילוב באזור נותן לנו, אבל חלק גדול מהמפגש בין חברי משק ותיקים וחדשים הוא בעבודה, ובאין נקודת המפגש הזאת (ואין כמעט אחרות) הקליטה נפגעת בצורה חמורה. במקרה הטוב המצב הוא איפוא תיקו.
ישנה גם הבעיה שצורת העבודה ויחסי העבודה בחלק מן המפעלים הנ"ל אינה מתישבת ולא תוכל להתישב עם קיבוץ וקיבוצניקים. כל זה נעשה בשם עין גדי, דהינו גם בשמם של אנשים הסולדים בפרוש מסוג זה של עיסוקים. כאן אולי המקום לשתי טענות הנשמעות תדיר כשמדובר בנושא. נאמר לא פעם- יש אנשים שחקלאות לא מעניינת אותם, והם מחפשים דברים אחרים. מי שמתענין בחקלאות שיעסוק בה ולא לבלבל לאחרים את המח, משמע- חקלאות לחקלאים. ובכן, רבים מהחקלאים בעין גדי התחילו להתעניין בחקלאות או לפחות בענפי החקלאות שהם עוסקים בהם רק כאן. כי הם בתמימותם הבינו שעליהם להתאים עצמם לתנאי המקום, ולא להפך. אבל נוסף לזה תקלאות אינה עשויה מקשה אחת, ועובד ורדים למשל מוכן לעבוד עד שעה מאוחרת בורדים אבל ילך לקטוף עגבניות בלי חשק, אפילו יעבוד מחצית הזמן. מכיוון שעבודות הקטיף שנואות על כולם, ועדיין אי אפשר לותר עליהן, יש לחלק את הנטל בין כולם. טענה שניה- יש במשק צדקנים שבוכים על עבודה שכירה בחברה, והם עצמם מנצלים גרועים פי כמה כי הם מעבידים תיירים בלי לתת להם תמורה נאותה. איש אינו מאושר לעבוד עם תיירים. אפשר להתוכח אם הם מנוצלים. בכל אופן את התמורה לא עובדי השדה קובעים, ואפשר לשנותה. נדמה לי שהתמורה שמרבית התיירים מצפים לה היא יחס אוהד ומסביר פנים, ובזה צריכים להיות שותפים כולם. אבל העיקר- אי אפשר להשוות את יחסי העבודה וצורת העבודה בענפים שעובדים בהם תיירים ליחסי העבודה מחוץ למשק , ומוטב לא להתלות באילןזה. כדאי להוסיף שכל חבר שיוצא "להרים פרויקט" מגדיל את מספר התיירים בקיבוץ.
המצב הקיים הוא שעטנז שמוביל להתדרדרות, ויש לשנותו. איך לשנות ישנן לדעתי כמה אפשרויות. אחת שאני מתכוון אליה בכל הרצינות, אף שלא כל כך רוצה בה, נהפוך את עין גדי לקיבוץ של גבירים. נדאג להשיג לאנשינו משרות "שמנות" באזור, נקים בשותפות ולבד מפעלים כלכליים, ויש באזור הרבה אפשרויות, ואת ענפי החקלאות במשק נהפוך לחברות כלכליות- חברה לגידול ירקות, חברה לגידול תמריםוכו', במתכונת ובצורת העבודה של החברה הקיימת. אפשר יהיה להכפיל את ההכנסות מענפים אלו, ואז אולי יהיה קל יותר למצוא אנשים שיעבדו בהם. אני מניח שמרבית חברי המשק יצליחו להשתלב בסדר החדש, ואם ישארו כמה פרובלמטים נוכל להקים או להשאיר בשבילם כמה ענפים קטנים שישחקו בהם בקיבוץ לפי הבנתם- השגשוג הכלכלי יאפשר לנו לעשות זאת. ישנה האפשרות המנוגדת- לחזור לימים הראשונים, כשכל אחד מנסה למצוא את מקומו במסגרת ענפי המשק הקיימים. זה לדאבון לב כבר בלתי אפשרי, והפתרון הוא כרגיל באמצע. קודם כל צריך להכניס קצת צניעות ביחסנו לאזור ולהחליט שהאזור גדול עלינו ולפעול בהתאם. כשחברים יגמרו את תפקידם כדאי יהיה לבדוק באיזו מידה חשוב שחבר עין גדי אחר יחליף אותם. הגיע הזמן להפסיק לפזול לכל מפעל שמוקם באזור כמו הרכבל למצדה לדוגמא. דבר נוסף, חשוב לכל פעילות של עין גדי כגוף ושל חברי עין גדי כבודדים- צריך שתשמרנה החלטות האספה ועקרונות הקיבוץ או לשנותם ברוב קולות. צריך להשליט סדר- להחליט באיזו צורה ינוהלו ענפי החקלאות של המשק (אולי תורנות של שנה-שנתיים בין הרמת פרויקט למישנהו), לחלק בצורה צודקת את נטל התורנויות והגיוסים. לקבוע מי זכאי להחליט שהקיבוץ קטן עליו. ואחרון ובאמת חביב- עניין הרכב: שיויון בשימוש ברכב אחרי העבודה ולצרכי העבודה. חשוב יותר ומהותי יותר מעניין צורת הרישום והתשלום במחסן הכלבו, עליו יש להקפיד ואותו יש לשפר.
לסיום אני רוצה להדגיש שהדברים נכתבו בכווה לבקר ביקורת קונסטרוקטיבית ולא כהתקפה לשם התקפה. ומכיון שהמאמר יצא קצת ארוך אני מזכיר שוב שאני מחכה לתגובה. אפשר גם אוהדת.
זאביק [רוזנבוים]
על יחסי לבעית יחסנו עם גרמניה
(בעקבות הברור לקבלת נוער גרמני לעבודה בעין גדי)
גורמים ושקולים רבים מביאים אנשים לדעות שונות על בעית יחסינו עם גרמניה. את עיקרי הגישות אני רואה בשניים: ברגש ובהגיון. אין לדרוש מאנשים שעברו על בשרת את יסורי התופת של השאול הנאצי כי יראו באורח הגיוני את הדברים. אולם דעותיהם של אנשים שלא עברו על בשרם כל אלה, כך אני מעשר, מורכבות משקולים שכלתניים בצד הרגשות האיומים המתעוררים למשמע אירועי אותו גיהינום. אומר בפרוש- אותם שעברו וסבלו הכל- אני מבין ואיני מעז לומר להם מילה. מה הן כל המילים שבעולם לעומת יסוריהם? אולם לשאר האנשים, והם מהווים רוב בעין גדי, ברצוני להקדיש כמה מילים.
נדמה לי שבפסילה הטוטלית שאנו פוסלים כל גרמני אך ורק משום שהוא גרמני, אנחנו מוכיחים כי כמעט נסחפנו בזרם הגזענות. אסור לנו לקבל מן הגרמנים דוקא "תורה" מפוקפקת זו ואל לנו לשפוט על פיה. יתרה מזאת, מה אשמת הנוער הגרמני של היום באסון הנורא שגרמו אבותיו? הרי הוא כלל לא היה בחיים אז! ואותו נוער מהם הבא לישראל, חי בהלם ולא מבין כיצד יכלו בני תרבות לרדת לדרגת חיתיות כזו. נוער זה מתביש באבותיו!
יש לראות את רצונם לעבוד בישראל בצורה השונה במקצת מן המקובל על רבים וטובים. קודם לכל, יש להפריד בין אחריותה של גרמניה כאומה לבין האחריות האישית של כל אחד מאזרחיה. נוער זה מבין כי גרמניה כאומה ( והם כבני אותה אומה) אחראית למעשי, ועל אף שהם אישית לא יכלו להיות אחראים, הריהם מקבלים על עצמם את הבלתי אפשרי: נסיון להטהר כאומה. הם מנסים לזכך את מצפונם במעשים טובים. הם מבינים שאת הנעשה אין להשיב. הם מבינים יפה כי נושע מתרומת עבודתם, אך הם גם מבינים כי בבואם אלינו למדינת ישראל, הם מקבלים את הפתרון הסופי לבעית היהודים כפי שאנו היהודים רואים אותו. דהיינו, הקמת המדינה היהודית. הגרמנים המבוגרים אשר חיו באותו משטר אימים נאלצים לקבל את דין ההסטוריה ולתמוך בנדכאיהם דוקא בפתרון הזה! ובניהם יזכרו את מעשי אבותיהם לפניהם לדראון עולם! וכאן אני חיב להוסיף במאמר מוסגר שאת השלומים שקבלו היהודים והמדינה אני רואה רק כמאמר הנביא: "הרצחת וגם ירשת". ובמושג "לתמוך בנדכאיהם" אני מתכוון לתמיכה מדינית ועקרונית.
מכל מקום האומה הגרמנית חיבת לשאת במלוא האחריות. הגרמנים הצעירים של היום מבינים זאת, לשומה עלינו לעזור להם בנסיונם הכן לטהר את מצפונם הלאומי, שמא נהא דוחפים אותם במו ידינו לאקלים ממנו באו, וחמור מזה, שמא נהיה אנו גזעניים כאבותיהם!
אליהו בן טובים
משוטט בארץ ומתהלך בה
מקסיקו 28/10/68
שלום ליצים!
מה שהתרחש בטקס הנעילה באולימפידה קשה להעלות על הניר. האיצטדיון האולימפי היה מלא עד אפס מקום. אנשים ישבו על הקירות מסביב ונתלו על מוטות הדגלים. מקסיקני אחד קפץ אל המגרש והתחיל לנצח בידים על מקהלת מאות אלפי הגרונות: "מקסיקו מקסיקו רה רה רה!" הקהל שאג ונפנף בכובעים (סומבררוס), ותזמורת של "מריאצ'ס"- גיטרות וחצוצרות- בת כמה אלפי נגנים עמדה על המגרש והוסיפה "שמן למדורה". הכתובת "מקסיקו 68" התחלפה ב"מינכן 72", והקהל הגביר את העליצות ולאור זיקוקי דינור ירד אל המגרש והתחילו לרקוד עם הספורטאים. אני ישבתי במקום הכי טוב. מאחר ולא יה לי כרטיס טפסתי על קצה מגדל הטלביזיה וישבתי מעל המגרש. רק פחדתי שיכניסו לי זיקוק לתוך המגדל. כשסוף סוף הקהל התחיל להתפזר נסעתי לכפר האולימפי להפגש עם הנבחרת ולאכול ארוחת ערב רצינית. אחרי ארוחת הערב תפסתי טרמפ לעיר מקסיקו סיטי, עיר של שבעה וחצי מליון תושבים, אשר היתה אחוזת תזזית. כל המכוניות, האוטובוסים, הטכסים ומכוניות המשא נסעו ברחובות וצפרו לפי הקצב מקסיקו, מקסיקו. אנשים רתו עם עתונים בוערים כמו עם לפידים אולימפיים.
האוטובוסים והמוניות הפסיקו את השרות והצטרפו לתהלוכה הכללית ברחובות. ישבתי במכונית של סטודנט עם עוד שני ישראלים וארבעה מקסיקנים. על הכנפיים וגג המכונית ישבו עוד שבעה שמונה אנשים. הנהג היה עוצר כל פעם וקופץ ורוקד על גג המכונית. עברנו פעמיים את כל העיר ומלאנו דלק פעם אחת. אחרי חמש שעות של טרוף כללי בעיר, כל אלפי (עשרות אלפי) המכוניות עם אשכולות האנשים על הכנפיים פנו לכפר האולימפי, וקהל עשרות אלפים עם גיטרות וחצוצרות התחיל לרקוד בין מגורי הספורטאים ולצעוק: "מקסיקו מקסיקו, נטשה נטשה" (מתעמלת רוסיה). הספורטאים קמו והצטרפו למהומה הכללית, והתהלוכה חזרה לעיר. המכוניות נראו כמו אחרי פוגרום כללי, ומה שמכונית נראית יותר דפוקה ומקומטת, בעל המכונית יותר מבסוט. מכוניות מודל 66-67 (אמריקאיות) נראו כמו ג'יפ שכור מודל 42 (לא כל כך חזקות כמו שדפוקות ובלי צבע). כל כמה רגעים היתה איזה תאונה קטנה (מכונית אחת נכנסת בשניה). הנהגים היו יוצאים החוצה, מתחבקים וצועקים "ויוה מקסיקו", חוזרים למכונית בשביל להתנגש עוד פעם. החלפתי מכונית (לא בגלל המכונית- ביואיק 67- כמו בגלל הנהגת החתיכה). הכנף היתה קצת קרועה, אבל היא לא תכניס את המכונית למוסך לתיקון. הכנף הקרועה זה כמו מדליה (דה אורו- מזהב). ב-7 בבוקר חזרנו (לשבועיים הבאים יש לי לא רק "תחבורה מובטחת").
אז תהיו לי בריאים ולהתראות בשבוע הבא באקפולקו
צ'רלי
הערה: בכונה אני שולח מכתבים ולא אגרות משום שאני יודע שיהיה שוד בולים כמו שהמכתב יגיע.
הד הדבש לדבורים
בהרצליה גרה בין שכונות הוילות
בין חנות ובין גילוח
ילדה ושמה מיכל.
ועד סוף החיים ועד בכלל
לבנו לה היה פה לשלל,
לכל מקום שרק תפנה
אנחנו מסביבה נהיה
כי את מיכל, את דבש לדבורים
על כן אנחנו דבורייך מזמרים.
אנחנו כאן כולם, מגולם עד קשוח,
וגם חבר קבוע
לא יפחידנו כלל
אפילו אם תלכי אחריו שולל
שלנו תהיי לעד מיכל
בכל מקום, בכל בחור
השארת בדרך לב שבור.
כי את מיכל, את דבש לדבורים
על כן אנו דבורייך מזמרים.
כשאת מיכל הלכת עם הבחור התל אביבי
שחצן אך קצת נאיבי,
הלב ממש נצבט.
אמנם היה זה צמד כה נחמד,
אבל הלא ביננו כל אחד
היה מוכן אל זאת הבת
לקחת ספיישל של שבת.
כי את מיכל, את דבש לדבורים
על כן אנחנו דבורייך מזמרים.
כאן בעין גדי גרה, בין צוקים ומלח,
שוכנת כבת מלך
ילדה ושמה מיכל,
ואנו אחריה נודדים,
גם עד לחממה של הורדים,
בלי שתגידי שום דבר
נושיט לך ורד סופר סטאר.
כי את מיכל, את דבש לדבורים
על כן אנחנו דבורייך מזמרים.
עכשיו יושבים אנחנו, כל גרעין הסער,
וכל בחור ונער
בא כוס קפה לשתות.
אך אם יש צורך אז נמשיך לנדוד,
גם אם נגיע עד לחוליות.
עכשיו אומרים שהתחתנה
וזה אסון למדינה.
כי אם הדבש לדבורים חסר,
אז איך משיכו דבורייך לזמר?
שיר געגועים לחופש
כבר לא מכתב אוהב ממחזר נלהב,
ולא פרחים שלוחים בקיץ ובסתיו
ולא פרפור קליל שם בין חזי לאבישי
ופלירט באוטובוסים וחיזורים בקורסים.
מיכל מתחתנת, עונדת הטבעת
אין טעם לחזור, אבודה את.
כבר לא בלוי של ערבים עם הגרעין
לשבת ולשיר "מה טוב ומה נעים".
רק להשליט פה סדר, לשטוף את כל החדר
בכל שני וחמישי, כמה שזה טפשי.
מיכל מתחתנת, עונדה הטבעת
אין טעם לחזור, אבודה את.
כבר לא טיול בליל לנחל ערוגות
ולא סבוב בתל אביב בין השדרות.
רק לחכות בלי הרף לבעל בבוא הערב,
לאוטוקר מ"תנובה", "מתי אלי תשובה?"
מיכל מתחתנת, עונדה הטבעת,
אין טעם לחזור, אבודה את.
החפש כבר נגמר, התחילה העבדות.
אבל כשהאיש ילך אל השרות,
תוכלי לחטוף בינתיים חזור אחד או שניים,
לחוש כמה נחמד זה להיות לבד.
מיכל מתחתנת, עונדה הטבעת,
אין טעם לחזור אבודה את.
אבל כשמהבעל לא יבוא מכתב
או שמן החריש הוא עדיין לא שב,
פתאום אז מתחשק אותו רק לנשק,
לשלוח חבוקים לבעל החוקי.
מיכל מתחתנת, עונד הטבעת,
"אני לזאת כבר משתגעת".
אסיפה 23/11/68
1. הודעות.
א. נמסר דו"ח על הבניה למשק.
ב. הודעה: על השומרים להמנע מנסיעות עם טרקטורים בשטח בתי הילדים בלילה.
ג. הרצל מסר דו"ח על קרן הפנסיה (ר' דו"ח המזכירות).
2. דוח המועצה האזורית.
א. טלפונים. בישיבה עם מרכז הדואר סוכם בדבר הרחבה נכרת של רשת הטלפונים עד מרץ 1969.
ב. החברה לפיתוח חוף ים המלח. לאור השינויים בהנהלת החברה, מתנהלים דיונים על המשל המגעים ושיתוף הפעולה באשר לפעולות הפיתוח באזור.
3. הסימנר הרעיוני.
עזרא ונרי נקבעו כשליחינו לסמינר הרעיוני בן 4 חודשים של האיחוד. הכוונה היא לשלוח חברים דרך קבע.
4. מקשר ל"סלעית".
ליאור להב יחליף את שמיר ויהיה המקשר שלנו עם הגרעין (תוך כדי לימודיו) במשק ההכשרה שלהם- מפלסים.
5. שוב-הרכב לחבר...
שונתה החלטה קודמת, שניתן בפז'ו לעשות נסיעה משקית אחת בלבד בשבוע, עם הוא פנוי.
הוחלט: מותרות לפז'ו, נוסף על הנסיעה המשקית האחת, נסיעות בריאות בלבד!
במקרה של פנצ'רים לא צפויים (אם אין כל רכב אחר ואין אפשרות לדחות הנסיעה, ניתן ג"כ להשתמש בפז'ו.
6. הלוואה לקרן האחוד (ערעור).
לפני מספר חדשים פנתה אליו מזכירות ה"איחוד" בבקשה למתן הלוואה של 10.000 ל"י ללא רבית וללא קביעת מועד פרעון לקרן האיחוד, לצורך מתן פיצויי עזיבה לאנשי קב' אלומות. המזכירות החליטה אז על מתן 5.000 ל"י תוך מחאה נמרצת על צורת גביית התשלום. אספת החברים ביום 17/8/68 דחתה החלטת מזכירות זו ושללה את מתן ההלוואה. עתה הוגש ערעור על החלטת האספה הנ"ל. ברוב גדול מאוד הוחלט להקציב לקרן את הסכום של 5.000 ל"י.
בענין הבישול לילדים
לפי החלטת המזכירות התכנס גוף מוסמך, שכלל את נציגי האקונומיה, הבישול, בתי הילדים והמזכירות. סוכמו 4 עקרונות, שיש לפעול בכיוון אליהם:
1. נבנה תפריט מסוים, על דעת כולם.
2. יינתנו שני מבחרים למנה הראשית בצהריים.
3. הכרחי שלמבשלת ינתן גז, או זמן קצוב על הגז הכללי.
4. המטפלות תמלאנה כליהן לא. צהריים מתוך עגלת חמום או "ונציה" שבמטבח.
נדרשת סבלות כללית עד לביצוע חלק מהדברים, כי במגבלות התקציביות דהשנה לא עובר שום דבר "חלק". מכל מקום, יוחש הדיון בסדר העדיפויות ביחס לצמצומים בהשקעות (באחת האספות הקרובות).
נקווה שיהיה סיכום חיובי, שיאפשר לבישול לילדים לתפוש את מקומו הראוי במסגרת הכללית של המטבח.
מזכירות
פנסיה
בעוד כחצי שנה אמורה "ברית התנועה הקיבוצית" להפעיל קרן פנסיה של הקבוצים. החלט ללכת לקרן זו. הובעו ספקות לאור הנסיון באשר למועד הפעלת הקרן. נתקבלה הודעת הרצל, שאם עד תום כהונתו כגזבר לא תקום הקרן הנ"ל, יתקיים דיון חוזר במזכירות.
הזמנות
כל ההזמנות מבתי ילדים תרוכזנה בידי אדם אחד בלבד, שייקבע לכך, והוא יעבירן להרצל או לחנן (החלטה זו באה למנוע בלבולים, החזרות וטענות).
בישול לילדים.
יתכנס גוף מוסמך שידון ויחליט על צעדים לשיפור המצב (ר' ידיעה נפרדת).
מצב הבניה במשק
חדר האוכל: חל עיכוב, על רקע הגדלת השטח בתכנון מעל האישור.
השיכון: הסוכנות מעכבת, כי הצעת סולל בונה יקרה. קשה למסור למכרז, כי אין קבלן פרטי שיסכים לרדת הנה עתה, לרגל השפע בשוק הבניה. אנו מצדנו לוחצים ומטפלים בזירוז הענין.
אכסון השולחנות והספסלים החדשים של חדר האוכל.
קיימת בעיה של הרטבת הרהיטים החדשים במקומם הנוכחי. יימצא להם מקום מסודר בפינה השמאלית ליד המדרגות הצפוניות עם כיסוי. אם סידור זה לא "ידפוק", תותקן עגלה מיוחדת לנשיאתם אל סככה.
פינת המודעה הקטנה
(שם המדור לקוח מעלון יטבתה, שלקח אותו מ"קול ישראל"...)
שבוע הטירוניות עבר תוך הצלחה מלאה והנאה שלמה של כל הנוגעים בדבר... הן שוכנו בדירות פנויות, זכו לאימוץ של רווקים ומשפחות, שטו על הים לפשחה, ראו שני סרטי חוץ ושני סרטים תוצרת המקום, ורקדו שני ערבים עם נוער סוער ורב ערגה.
כעת אנו מחכים ליבול!
מסורת עונג השבת, במתכונת שולחנות פזורים עם מפות לבנות וכיבוד קל, שמרה גם הפעם על כבודה ועל רמתה הגבוהה. לומדינו שיתפו אותנו במעט מחייהם ב"נכר". התיר נוט גורדון ספר לנו על "בריחת הנוער המערבי ומשיכתו לשני כיוונים- שימוש בסמים והכרת המזרח (הודו). דובי תרגם לנו את הדברים בצורה "חופשית". זוג תיירים הדגים לנו בגיטרות ומפוחית מקצב ממושך עם מוסיקה "מזויפת". מסמר הערב היה כנראה הגרפולוג מר א. בן טובים , שהתלבש על כתב ידו של גרימי וחלב ממנו כל תכונה אפשרית.
ובסיום- צרור שקופיות נאות ביותר, בלי שום הסבר ובלווית מוסיקה קלה, שהלמה שעת חצות זו.
צרור ברכות לשגרירינו התנועתיים עזרא ונרי בסמינר הרעיוני, וליאור, המקשר החדש שלנו עם גרעין "סלעית"!
חתונת אוריאל ומיכל
חתונה מוצלחת ונהדרת, כך חשבנו שיהיה , וכך היה. לאחר החופה שהתקיימה בנחל דודאכלנו לשובע בבית האריזה... הפעם באמת מחמאות לאקונום ולכל עובדי המטבח. בערב נהנינו מתוכנית עשירה ומגוונת. במשך כל הערב הנעימה לנו תזמורת חוליות בנגינתה. הלואי ולנו היתה תזמורת כה מוצלחת.
חזינו בשקופיות אשר תארו את אוריאל ומיכל בתקופות שונות בחייהם, עד היום הזה בו נישאו. חברי גרעין סער הופיעו באופרטות, מקהלת המשק שרה שני שירים עתיקים. תזמורת הבצורת הפתיעה את האורחים ברמתה הגבוהה, ולסיום חסידי המשק בתלבושתם החדשה הופיעו בריקוד השרלה.