אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 284
כ"ד בחשוון תשכ"ט 15/11/1968
דובשה נפל!
אסון שאין אנו משלימים עמו.
היתכן? הבשורה אכזרית עבורנו. איכה נאמין שדובשה איננו עוד.
הוא היה חניך בקן נס ציונה. עם קבוצתו הצטרף לגרעין והיה עמנו בטירונות, בשנת הכשרה בכנרת, במלחמה ואחרי כן בעין גדי, בה עבד כחצרן.
שמחת חייו, עליזותו ועליצותו מזדקרות לעינינו. אנו רואים לפנינו את דובשה תמיד מחייך, שמח בחלקו, אינו יודע צער מהו.
דובשה שלנו חביב ונחמד היה! אך איה הוא?!
את אשר רצה ידע כיצד להשיג. ידע כיצד לחדור ללבותיהם של אנשים ולקבל מהם את אשר בקש, ללא כל רוגז מצדם.
בכל רמ"ח אבריו היה מסור לחברתו לאה. אהבה עזה אהב אותה. כל הזדמנות, ולו הקטנה ביותר, נצל על מנת לבקרה ולהיות עמה.
לעולם יחיה דובשה בקרבנו! איננו יכולים להגיד הוא היה. הוא עמנו לנצח!
משה בלומברג
ו' סיון תש"ח י"ג חשון תשכ"ט
13 ביוני 1948 4 בנובמבר 1968
על שניים משירי "חפושיות הקצב"
מתוך דברים שאמרתי בערב שהוקדש להם
כללי.
השם "חפושיות אינו מתאים. הם נקראים "The Beatles". Beat פירושו קצב (חפושית באנגלית נכתבת כך- beet), כך שלמעשה צריך לקרוא להם להקת הקצב. אין לי יומרות לשרש הרגלים, ולכן אתיחס אף אני אליהם כאל "חיפושיות הקצב".
ברשימה זו אתן חלק מן הדברים שהשמעתי בערב, שהקדשנו לא מזמן לכבודם.
ה"חיפושיות" מספרים את שיריהם על דרך האידיליה. לכאורה- שקט ושלוה. דווח יבש. אך מים שקטים חודרים עמוק, ומתחת לפני המים מתרחשות סערות עזות. הדווח היבש, הנטול התיחסות נוסח יה-יה ושאר זעקות שבר, מביע בעצמת יתר את התוכן. נושאי הלהקה בשיריה הטובים הנם בדידות, התנכרות, בקורת חברתית, בריחה מן החיים ומאימתם ועוד.
נדמה לי כי לא אטעה אם אומר כי "חיפושיות הקצב" מבטאים בדרכם את שמביעים גדולי האמנים המודרניים בקולנע, בספרות ובמחזאות בדרכיהם. יחד עם זאת, מפליא איך בצד שירים כל כך יפים, הם מוציאים חומר זול וחסר כל ערך לרב.
אלינור רגבי
מלים – לנון (מה"חיפושיות")
תרגום – יוסף חרמוני
1. הבט בכל הבודדים
הבט בכל הבודדים.
אלינור רגבי
מכינה את הכנסיה לטקסי נשואין.
היא חולמנית,
היא בחלון, לובשת פנים
השמורות בחדרה על קולב.
למען מי?
אלה הבודדים
מאין הם באים?
אלה הבודדים
למה הם שייכים?
2. אבא מקנזי
כותב דרשה שאיש לא יאזין לה.
הרי איש לא קרב.
הבט, הוא עובד,
מתקן גרביים בלילה
כשאין אף אחד.
לו לא אכפת.
אלה הם הבודדים מאין הם באים?
אלה הבודדים
למי הם שייכים?
הבט בכל הבודדים
הבט בכל הבודדים.
3. אלינור רגבי
מתה שם, בכנסיה.
נקברה רק עם שמה.
איש לא בא. אבא מקנזי
מוחה אבק בידיו
כשחוזר מקברה...
איש לא ניצל.
אלה הבודדים
מאין הם באים?
אלה הבודדים
למי הם שייכים?
"אלינור רגבי"
בשיר זה יש השלמה מצוינת בין המילים לבין הנגון. לכאורה לפנינו ספור יבש על כנסיה, על נערה בודדה ועל אב כנסיה בודד. אנשים המבזבזים את חייהם לריק. למעשה יש כאן בקרת חמורה על הכנסיה ועל הממסד בפרט. זו הכנסיה אשר מתפקידה להעניק משמעות לחיים. זו הכנסיה הצריכה לאחד את הלבבות בכח אמונתה. ומה קורה בין כתליה? "אבא מקנזי כותב דרשה שאיש לא יאזין לה, הרי איש לא קרב". פשוט אבד לה הקשר עם האנושות. ומה העבודה החשובה המתבצעת בכנסיה? איזה יעוד ממלא האב הקדוש? "הבט, הוא עובד, מתקן גרביים בלילה כשאין אף אחד. לו לא אכפת". אכן שקידה על יעוד נעלה.
אותם מושגים שלשמם קימת הכנסיה מתבטאים בתקון גרביים או יותר נורא מכך: "אלינור רגבי מתה שם בכנסיה, נקברה רק עם שמה, איש לא בא. אבא מקנזי מוחה אבק מידיו כשחוזר מקברה...". הוא איננו מוחה דמעה מעינו. הוא"מוחה אבק מידיו". איפה האנושיות, איפה הלב?הצלם האנושי נעלם מן הממסד המסורתי והקדוש בבצוע המקורי של השיר מלווים כלי מיתר את קולות חברי הלהקה. כלי מיתר הידועים בכשר ה"השתפכות" לשהם. והנה דוקא הם מנגנים כאן כאילו היו כלי מתכת אכזריים וצורמנים. האין בכך סמל לכל מלות השיר?
היא עוזבת את הבית
מלים – לנון (מה"חיפושיות")
תרגום – יוסף חרמוני
1. יום שני. בחמש בבקר
מאיר היום.
בשקט סוגרת את דלת חדרה
(השאירה שם פתק ובו רק שורה).
היא יורדת אל המטבח,
הממחטה בידה.
אט אט פותחת דלת צדדית.
היא כבר בחוץ, היא חופשית.
היא ("נתנו לה את חיינן")
ברחה מ("הקרבנו את כל חיינו")
פה ("מה שקנינו אין גם בחלום")
היא הסתלקה.
היא היתה בודדה.
שש עשרה שנים. שלום.
2. אבא נותר כשאשתו
לובשת את החלוק.
קוראת את הפתק, מליו ספורות.
עומדת לבד כך על המדרגות.
היא זועקת אל בעלה:
"התינוקת נעלמה!"
"מדוע לא התחשבה בנו
ולא אכפת לה עלי."
היא ("חשבנו רק עליה")
ברחה מ("תמיד תמיד עליה")
פה (עבדנו כמו סוסים, ממש איום")
היא הסתלקה
היא היתה בודדה.
שש עשרה שנים. שלום.
לב. לב לא תקנה אם תתן גם מליון.
לב כזה, חם,
לא נתן לה אף פעם.
שש עשרה שנים.
היא ברחה מפה. שלום.
"היא עזבה את הבית"
קודם להערכת השיר אתיחס לתרגום. מתוך כונה לאפשר שירת המילים העבריות עם המנגינה לא נשמר התרגום המדויק. כך למשל מדובר במקור על יום רביעי ולא יום שני. או בקטע השלישי בבית הראשון (בסוגרים השלישיים) מופיע במקור- "קניו כל מה שניתן להשיג בכסף" ולא "מה שקנינו אין גם בחלום". כמו כן במקור לא צוין גילה של הבת ובתרגום צוין (16). ולבסוף, במקור מדובר על האיש מחברת המכוניות ולא על האיש עם המכונית. אך באופן כללי, איןבאי דיוקים אלה כדי לפגוע באוירת השיר ובתכנו. רוח הדברים נשמרה יפה בתרגום.
גם כאן כבשיר הקודם קיים תאום נפלא בין המילים ובין המוסיקה. וגם כאן- לכאורה דווח יבש שאינו נותן הערכה למה שמתרחש מתחת לפני המים. אך עצם צורת הספור והגשתו נותנים יותר מאלף זעקות חמס קורעות לב.
לפנינו טרגדיה כפולה של בת הבורחת מבית הוריה, אך מתחת להגיע להגשמת חלומותיה היא נקלעת למצב בו היא עצמה בונה בית דומה לזה שממנו ברחה.
מה שלא אומרות המלים אומרת המוזיקה. הנושא המוזיקלי, הפותח את חלקה של הבת בשיר, הינו לירי ועדין והפלא. נבל וצ'לו מנגנים אותו. רמז לירי במלים הממחטה בידה, אט אט פותחת דלת צדדית. היא כבר בחוץ. היא חפשית. הבת הרגישה ברחה אל החופש. מדוע היא בורחת? על כך עונים לנו הוריה. אותם מלוה נושא מוזיקלי זול ושלאגרי. מין זעקת שבר שכמותה נשמעות בכל שלאגר רגיל. ומה נאמר כאן? "קנינו כל מה שאפשר להשיג בכסף". "עבדנו כמו סוסים, ממש איום". במילים אחרות, ההורים ספקו כסף ורמת חיים אך לא נתנו לב ושכחו קורטוב של רגש וחום. דאגת ההורים הינה אגואיסטית ביסודה. לדעתם חייבת להם הבת ציות והתחשבות בזכות הכסף. "מדוע לא התחשבה בנו ולא אכפת לה עלי" זועקת האם מרה בחוסר הבנה מוחלט.
ההתנכרות, חוסר הקשר בין האנשים- כל אלה צצים ומופיעים דוקא בחיי המשפחה. זו המשפחה המהוה את המוסד החברתי המקודש והמהוגן ביותר והבא לסמל את האחוה במין האנושי.
אלא ש"החיפושיות" אינם מועידים סוף טוב לכל פרשת הבריחה: "היא מחכה שם לפי התכנית, עד שיבוא עם המכונית". כלומר, היא ברחה למעמד החברתי הגבוה וסופה להקים בית שמכמותו ברחה.
ספור סוריאליסטי בחי טפת סכרין.
אליהו בן טובים.
משליחות בניכר
מינכן 22/10/1968
לבית עין גדי שלום רב!
כבר החגים מאחורינו, ולמעשה רק עכשיו מתחילה עבודתי ב"פול גז". החודש הראשון עבר, וכמעט לא הרגשתי שהשני עומד להסתיים. מה עשיתי בזמן הזה? דברים שונים. מצד אחד הכרתי את הסניפים החשובים ביותר והשתדלתי להבין את בעיותיהם המיוחדות. מצד שני ניסיתי להדק את הקשרים הציבוריים הקיימים ולחפש חדשים.
כשאדם יוצא לחו"ל בכדי להתחיל בתפקיד מסוים, עליו קודם כל לחפש ולהבין את המנטליות של האנשים הסובבים אותו ושל העם בכלל, ולמצוא את דרך פעולתו בתנאים הנתונים. דבר זה דורש זמן מסוים, ולדעתי אם ישנו הכשרון להיות פתוח, כלומר ללמוד את המציאות כפי שהיא במינימום דעות קדומות וסוביקטיביות, אז הזמן הזה איננו מבוזבז. להפך, תקופה זו תשמש לבנית תשתית יציבה ורצינית, שבזכותה אפשר יהיה לעבוד בהצלחה ולמנוע אכזבות. זאת היתה מטרתי הראשונה, ונדמה לי שהשגתי אותה.
אפשר לחלק את הנוער היהודי הנמצא בגרמניה ל-3 קבוצות. הראשונה: ילידי אירופה, שהוריהם הגיעו מארצות מזרח אירופה דרך מחנות השמד. השניה: ילידי ישראל, אשר הוריהם "ירדו" מן הארץ מסיבה זו או אחרת. בקבוצה הזאת, נדמה לי, שרוב ההורים ילידי גרמניה. והשלישית" הצברים למיניהם, שהגיעו לכאן במטרה ללמוד ולא לטייל. קבוצה זו מהווה בעיה בפני עצמה.
באופן כללי מצד הנוער, ובמקרים רבים מצד ההורים, ישנה משיכה מסויימת לישראל, ואפילו עד כדי רצון לעלות ולהשאר בארץ. אבל גורמי ההתענינות שונים מאלה להם התרגלנו בארצות המערב. הנוער כאן, חוץ מהיורדים, נמצא במצב מתוח. המגעים היום יומיים עם הנוער הגרמני, המתאמץ להוכיח שאינו כדור ההורים, ומספרם הקטן של היהודים בגרמניה, מגבילים את האפשרות להתבודדות קהילתית. אורח החיים במדינה בפרט ובאירופה בכלל, נוסף לפיזור היהודים בכל מרחבי גרמניה, הם גורמים רציניים לסכנת ההתבוללות. נוסף לזה קיים פחד במספר מוסדות קהילתיים, שמא יבוא היום ובגרמניה כבר לא תהיה קהילה, בגלל עליה לישראל או בגלל התבוללות. לחץ ההורים על הנוער (ובמיוחד על הבנות) לעלות ארצה ולהתחתן מחשש התבוללות מטריד את הנוער, גורם לחוסר בטחון ולקשיים פסיכולוגיים. לעבוד עם נוער כזה, אשר נוסף לבעיות הרוחניות אינו יודע מה לעשות עם כספו, דורש שינויים וגמישות בערכים, על מנת לאפשר מגע אתם ורכישת אמונם.
הישראלים למיניהם הנמצאים כאן מהווים בעיה אחרת. לרוב הם מגיעים במטרה ללמוד באוניברסיטאות או באים לטייל. אחוז גדול מהסטודנטים אינם חוזרים ארצה עם סיום הלימודים, אך לא מעטים לשארים בגלל האפשרויות הכלכליות, הנוחות הרבה יותר מאשר בארץ. חוץ מאלה ישנם גם כאלה שהגיעו במסגרת טיול או תשלום פיצויים והשתקעו כאן. רובם עובדים בעבודה, שבעיני היא מתחת לכל בקורת. הם מנהלים בארים, המוציאים את כספם על נערות, שמבלות זמנן עם האורחים ומאלצות אותם לשתות כמה שיותר משקאות.
בקיצור, הכסף זורם בקלות, והעבודה אינה קשה במיוחד. רק לשבת ולקבל את הכסף. מלבד כסף ונשים שום דבר לא מעניין אותם. הם אינם רוצים לחזור ארצה.
זהו המצב של היהודים בגרמניה בקיצור נמרץ. אפשר להביא דוגמאות ולעורר בעיות בלי סוף.
אני חושב שתאורי ברור והולם את המציאות. אם יש לכם שאלות על המתרחש כאן, כתבו, ואני אענה ברצון.
עד למכתבי הבא ד"ש חמה לכולכם מתומס, שפגשתיו לפני כמה ימים, וממני.
שלום ולהתראות
פדרו
השבח לבונים
אט אט ובאין רואה צמחה לה פינת חמד זו, הנקראת בפי כולנו "פינת חי". ודומה כי אך אתמול היה זה ג'ונגל של קני סוף ועזובה, מאורת פריצים לשדיו של צ'רלי. מקום שהיית חולף על פניו בחפזה בדרכך לכלבו, מבלי לזכותו במבט נוסף.
כשגבר להטו של הקיץ ונעסף אחרון פרי המנגו, זכה הנוי לתיגבור באנשיו, והחילות לשמוע קולות המולה של מבערי יערות ומפלסי נתיבים מאותה פינה זנוחה ושכוחה. כאילו יש מאין צמחו להם השבילים, בצבצו הגדרות, נבנו המאורות ופיכו הנחלים.
לכשאסף הקיץ חמסיניו האחרונים הגיעו ראשוני החיות, ועמן גם אנו בעקבות ילדינו. בכל תפארתה, יפיה וחינה הטבעי השתרעה לפנינו פינת החי, אשר הפכה בין לילה למקום עבודה לבכורנו ומקום הנאה ובילוי לכל ילדי המקום.
רציתי להגיד מילה של "יישר כח" לכל העושים במלאכה ובראש וראשונה אלי, שבחי יזמתו, חריצותו ומסירותו שאינה יודעת גבול לא היתה קמה פינה זו.
אילה.
החלטות ועדת חברה 11/11/68
נוהגי אבלות
א. 3 ימים ראשונים מיום הפטירה לא תתקיים שום פעילות חברתית במשק.
ב. אנו נוהגים 7 ימי אבלות, שבהם לא יתקיים שום מופע בידורי. אפשר לקיים ישיבות ואספה עם תום ה"שלושה,. קבלת שבת תהיה צנועה. ביחס לחוגים, קיומם אחרי ה"שלושה" ניתן לשיקול דעת המזכיר.
ג. לגבי בית הארחה נוהגים שלושה ימים בלבד.
ד. מסיבת החתונה (בתוך ה"שלושים") תתקיים במלואה.
תחביב-צילום
מעל הוצאות 50 ל"י לצילום מתקציבו האישי יקבל החבר "לירה משק" כנגד "לירה אישית" על הוצאות שוטפות בלבד, משוקללות לפי מחיר הפיתוח במשק.
באספה 2/11/68
מפעל הנצחה
נמשך הטיפול בתכנון מפעל הנצחה לכל נעדר המשק. עד כה חלו עכובים שונים בגלל חילופי התפקידים והליכה לכתובות לא מתאימות.
נוע"ל
הודענו בשלילה על פניית מזכירות הנוע"ל לתת שליח נוסף. המכסה שלנו היא 3.5 פעילים בנוע"ל, וכעת ישנם רק שניים (ואלה, שמיר), אולם על התנועה לקחת בחשבון, שאנו שולחים אדם עם "סלעית" להאחזות, מצמידים הדרכה לגרעין הנערים העובדים ונכנסים כנראה לפעילות הדרכה בערד.
ולהבדיל- כלבים:
כל הכלבים הגדולים יורחקו משטח בני אדם במשק. אם יימצא כלב מותר- בסמכות המזכיר לזרוק אותו מהמשק.
קבוצה גרמנית
אושרה קבלתה של קבוצה גרמנית לעבודה במשק משך4 חדשים. הקבוצה מונה 5 בנים ו-3 בנות.
באספה 9/11/68
קליה
הלל מסר דו"ח על הנעשה בהאחזות בקליה. המחזור הראשון שם מהווה "דור מדבר" מאוכזב, שהועסק בכל מיני תעסוקות צבאיות, שלא ממנין עבודות משק רגילות. עתה בא "דור חדש", והוא מקבל קיבוץ בחיתוליו, עם מים, עם שטח גן ירק ועם דיור נאות. נבדק ברצינות ענין בריכות הדגים בפשחה.
מינויים
הלל מפסיק עבודתו בקליה. דני א. נכנס במקומו.
בקשת יוסי ל.
הוחלט לדון בנושאים שהעלה יוסי ל. בקשר להמשך עבודתו בבי"ס שדה.
במזכירות 1/11/68
השתלמויות.
המזכירות בדעה שיש לעודד השתלמויות וביצוע בחינות בגרות לחברים שאינם בוגרי תיכון בד"כ. יתקיימו שיחות אישיות בכוונה להביא לידי ביצוע מגמה זו.
במזכירות 8;11;68
רכב לחבר
המזכירות ממליצה לייעד את הרכב לחבר (הפז'ו) לנסיעות משקיות, כל אימת שהוא פנוי מנסיעות חברים (עד כה הותרה נסיעה משקית אחת בשבוע).
פורום לישיבת המזכירות.
לא תתקיים ישיבה בפחות מ-6 חברים, ובהם לפ]חות 2 בעלי תפקידים מרכזיים.
ביטוח חברים מתאונות אישיות.
אושר בחיוב ויובא לאספה.
סקירה משקית
גן ירק
הכנת שטח הפלפל- מנהרות וחממות- הסתימה סוף סוף לפני כשבוע. בחודש האחרון לאחר פגור בעבודה, נערכנו למאמץ מצד חברים וענפים שונים במשק, ואכן הצלחנו להכין את השטח בזמן לשתילה. השבוע החלה כבר שתילת הפלפל. אי לכך מספר "בעלי מקצוע" השתחררו וחזרו לענפיהם. נקווה שבעיות האחזקה והשרותים במשק, שסבלו בתקופה האחרונה כתוצאה מהעדיפות שנתנה לחממות הפלפל, יפתרו עכשיו באופן שוטף.
מלפפוני הסתו והחצילים מתפתחים יפה בינתיים, ובקרוב יתחילו בהכנת שטח העגבניות.
ורדים
השבוע התחילו בקטיף, לאחר שהתקופה האחרונה נוצלה לגמר שפורים שונים, טפולים שונים והכנה לקטיף.
בית הארחה
לאחר עונה ברוכה ביותר במתרחצי חוץ במעינות הגפרית, מתחילה להסתמן ירידה קלה בנושא זה. אנו מצדנו נשתדל "למשוך" את העונה עם אדם מיוחד, כל זמן שמספר מתרחצי החוץ מחייב זאת, אך יש להניח שתוך חודש יעבור התפעול לעובד הרגיל של בית ההארחה.
די-8
רואים כבר באופק את גמר החריש- מקווים לסיים אותו השבוע. יש לציין את המאמץ שהושקע ע"י המפעילים וחברים שנתבקשו לסייע בכך. כנראה שהדי-8 יחזור לתקופה קצרה לעבודה בבית.
על הפרק: ישור שטח הבניה החדשה וכן עבודות עפר בנחל ערוגות.
דני ש.