אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 276
כ"ט תמוז תשכ"ח 25/7/68
שבת שלום!
הגיעו ימות המשיח! ה"אפיק" עמוס חומר ומעביר רשימות לגליון הבא. הרבה הרבה תודות לחברים על הענותם. המשיכו כך גם להבא .
גיליון זה מגיש הפעם חתך מדגמי של החברה האנושית (!!!)- החל בתשתית- הכלכלה שתכליתה הבטן, המשך ההדים והתגובות על בעיות התזונה בעין גדי. אחר הגורם האנושי- הכר את הצעירים הבאים לקיבוצך- מדור חדש, שנקווה להתמיד בו ככל שידרש. אחר כך תוכלו לקרוא על המשך "מאבק הדורות" בקבוצנו- תשובה לצעירים. לבסוף נעסוק בבעיה העומדת ברומו של עולמנו- האכסניה וב"ס שדה, והפעם מאמר אורח של דני מבי"ס שדה.
אכן התבגרנו והתרחבנו- סוף יולי ואין אותה הרגשה כבשנים עברו, בהן בתקופה זו היתה הרגשת התרוקנות במשק, והיה נדמה לך שאתה המסכן היחיד שלא יצא לחופש. טיפין טיפין יוצאות המשפחות לחופש עמוסות בטף ובמטלטלין, ורכז ה"רכב לחבר" הפך לאדם הטרוד והמבוקש ביותר במשק.
לכל הנוסעים איחולי חופש נעים, ולכולנו- קיץ נעים בבריכה ומתחת למזגנים!
לבני "צוקים" לשחרורם מצה"ל-כה לחי!
בית עין גדי – ביתכם!
זה עתה הגענו
נמרי גדוד 50
הבנים של "סער" הגיעו מהגדוד. כל המשק מחכה בדריכות להמוני הגברים שיציפו את הקבוץ. אף אחד לא קשר בין העובדה הנ"ל לבין העובדה שבמשק החלו להסתובב ששה צללים עמוסי חוויות צבאיות למכביר.
אף אחד לא טרח לתת את דעתו על התופעה הזאת, עד שלפתע נשמע פיצוץ בגרעין "סער", ובמשק החלו התלחשויות "מי זה טורצ'ינסקי?", "מי זה ידיד?". ובכן, בואו ונעשה הכרה. רואים? זהו חלק מגרעין "סער". מכירים אותו? תספיקו עוד, אל דאגה.
הנה הם באים...
הוא לא שייך לבני זולו, הוא לא נולד בוולטה העילית ואיננו חבר בארגון "אל-פתח,. הוא פשוט בחור קטן ממוצא "ימני" תוצרת נס ציונה (לכן אסור להרגיז אותו). למרות הכל הוא מפחיד אקונומים גדולים, מצטיין בחובשות והפך כוכב מצולם באלבומי המלחמה. מצליח לישון בכל מצב ומהווה בעיה חמורה לשומרים. הוא היחיד מכל עובדי גן הירק שמסוגל לקטוף עגבניות בעמידה זקופה. ובכן הכרתם – ידיד.
אם תשמעו מישהו המדבר בלשונם של "הגששים החוורים" ומנופף תוך כדי כך בידיו, תדעו שזה זה משמאל [תמונה של טורצ'נסקי]. עליו הכי קל לכתוב: הוא מדבר בלי סוף, ולכן נדמה לנו שהוא הכי מוכר מאתנו. חוץ מזה הוא חבלן מצויין ומומחה לפיצוצים, בעיקר "פיצוצים גרעיניים". בתוך תוכו הוא "מספואיניק" אמיתי, אך בלית ברירה הוא ירד אל העם ועלה על התמרים. איציק טורציינסקי.
לא שלמה, לא שוורץ אלא שלוימה.
תדעו לכם: אם אי פעם תצטרכו מחליף להרצל- זאת הכתובת. עבר בנקאי עשיר בתוספת שנות כהונה כגזבר הגרעין. דובר שפה זרה אחת על בוריה- יידיש. הגיע מכנרת כמומחה לתמרים (הוא קטנצ'יק ומתאים לטפוס על עצים), התמחה במטעי התמרים בכנרת במשחק השש-בש ובשתית קפה, אך כאן נאלץ לקבל את עולו של בג ולהתרגל למזרונים החדשים. אחד הדברים המיוחדים אצלו הוא הקול: מומלץ לעבודה בנגריה כמשור או בתמרים כתחליף למזמרה ההידראולית. שלמה שוורץ.
הצצתם? נעבור לבא בתור.
זהו טיפוס אחר לגמרי. הוא הכי גבוה, הכי ממושקף והכי מנומס ואיננו נס ציוני. הוא איש ועדת הקשר שלנו, ועל שמו נקראו כל מוצרי המותרות שקבלנו בחבילות למלחמה. "בן שמשים". בין כל הבנות של נוף ים הוא הנמר ההרצליני היחידי. באם תמצאו אצלו בחדר את הספר "הסוציאליזם הפיזיו טרפי" תדעו שזה שלו ולא של ידיד.
עוד אחד מהגזע הידוע בשם הגזע הנס ציוני. גם הוא כמו ידי חובש, וגם אותו אסור להרגיז. הרבה מילים לא תזכו לשמוע ממנו, אבל כשהוא יפתח את הפה- זה עלול להיות קטלני. התחבב במיוחד על חורש, אבל הסחיבות זה לא השטח היחידי שלו... אינו עונה לשמו המקורי: ראובן, אך לעומת זאת עונה, וגם זה באדישות מרובה, לשם רינגו.
ואחרון אחרון חביב, באמת חביב, המושבניק מן השפלה. איש האדמה והפרות ובמדה רבה גם איש החולצה הכחולה. הוא חובב דייג והתאכזב מים המלח, אוהב רפת אבל מתנחם בינתיים בגידולי מים. היו לו התקלויות עם גרעין "שורק", ובכל זאת נשאר תקוע ב"סער".
דרור דגן.
האמנם נירק לבאר?
מעין תשובה לצעירים
זאת היא עין גדי. על ירק מדשאותיה ואודם צאלוניה, על נוי חצרותיה המטופח ומיצהלות הטף בשביליה, על להט חמסיניה המקדים ועט באפריל ומתבושש לסגת באוקטובר. על מצוקי ההרים המתנשאים מעליה בטבעת חנק, חשופים ומאימים, אשר לעולם לא תעלה חותמת ירקות במורדותיהם- לעד יעמדו הם בעקרותם.
עין גדי אשר עלתה ופרחה תור שתיים עשרה שנים של ניתוק ובדידות, של ריחוק מהארץ ושווקיה, אשר טיפחה שדותיה על קרקע מלוחה, דלה ומשובשת באבנים, שרק שרידי החקלאות הקדומה היו עדים שאכן ניתן לגדל כאן משהו. והמלח נישטף, האבנים סוקלו, האדמה היטיבה והלכה משנה לשנה, וכיום אין לנו מה להתביש בחקלאות שלנו, שהפכה להיות אחת המתקדמות בארץ. לבטים לא חסרו, גידולים קמו ונפלו, היו לול ורפת ומספוא, והחיפושים עדיין לא תמו. זאת היא החקלאות שלנו על כל מגבלותיה וצביונה המיוחד. נכון שחסרים הגיוון והמיכון ומרחבי שדות המספוא והפלחה, אבל ככה זה, זוהי המציאות שהכתיב לנו המקום.
וכזה הוא הנוף האנושי- צעירים הנימצאים על סף השלושים לחייהם ואף מעבר לו שנים מספר. ה"זקנים" ההולכים כבר בתלם (ואולי בטל, בלשונכם, "סער"), שבעשור שנות חייהם במקום גיבשו להם איש איש אפיקו ומסלול חייו, שהקימו ואף הגדילו משפחתם וקשרו גורלם עם עין גדי. "זקנים", אשר במשק ותיק עוד היו הותיקים מסתכלים עליהם במבט אבהי וסולחים בחיוך לשגיאותיהם, כבר הספיקו לרכז ענפים וועדות, להיות גזברים, מרכזי משק וגזברים, ומאחר ולא היה ממי ללמוד, נילמדו הדברים תוך כדי עשיתם.
ואותן חברות, שאתם "סער" כה מרבים לבקר את חוסר פעילותן והיסתגרותן, הרי נשאו ונושאות כל השנים בעול החינוך והמשפחה בתנאי ניתוק קשים, בשנים בהן נסיעה לרופט ארכה 5 שעות ויותר, הרחק, הרחק מההורים והסבתא- אותו "מוסד" נוח ומסור המוכן לעזור בכל שעה ושהוא מנת חלקן של כל בנות המשקים הותיקים. וכל זאת בשעה שהבעלים נעדרים תכופות מהבית, משום השם נושאים בתפקידיו של הקיבוץ.
נכון שיש מגרעות, שיש בריחה מחקלאות אשר לא תפשה רבים. נכון שיש יותר מדי עובדי חוץ, וחסרה תרבות ופעילות חברתית ושהחברות לא מספיק פעילות. כאלה אנחנו, ואלה פני הקבוץ שבנינו, ואם יש לכם, הצעירים, ביקורת- אדרבא, הטיחוה בראש גלוי! כי חיוב רב טמון בה, אבל במידה, בנסיון להבין ולנתח למה זה כך. ואפילו תרשו לי לומר, קצת ביחס כבוד ל"יש" הנעשה פה, כי הוא לא כל כך מבוטל. אם רואים אתם "עיפי דרך" היו אתם "מחפשי הנתיב", אבל היו אתנו- השארו פה ומסרו ממרצכם הצעיר והתוסס לקידומה של עין גדי.
כי זקוקים אנו לכם!
אילה [גלעד]
על האספה
לא מכבר שמעתי התרשמות של "סערונים" מה"הווי" באסיפות המשק, ואף על פי שנסיתי לרכך, להזים ולבטל חלק מהביקורת החריפה לא יכולתי שלא להסכים לחלק אחר של ביקורת זו.
עיקרה של הביקורת נסב על מספר החברים המשתתפים באסיפה; לו גם נסביר את מספרם הקטן של המשתתפים בחופשות, למודים, מחלות, שליחויות, ובזה נפתור את השאלה הכללית- הרי שאם נעמיק לברר נראה שנותרו מספר נקודות חלשות באותה שאלה, והן:
א. ישנם חברים שללא כל סיבה מוצדקת אינם מופיעים לאסיפות או באים רק לחלק מהן (יש גלידה?...) מספרם אינו מועט מכדי להניח לכך.
ב. ההשתתפות באסיפה פירושה לא רק ישיב בחדר האכל בזמן השיחה, אלא גם התרכזות בנושא הנדון, המתבטאת בהצבעה שנשקלה במחשבה תחילה, ואולי גם בשיחה. בזאת אנו לוקים.
ג. אחוז הנמנעים באסיפות גדול מדי, והחלטות העוברות ביחס קולות של 12:2 אינן דבר נדיר.
לכך אני רוצה להוסיף דבר, שיש בו הרבה פחות הטפת מוסר מהביקורת שהושמעה עד עתה, אך לדעתי יש לתת עליו את הדעת, ובטוח אני כי יש לו השפעה עצומה על מספר המשתתפים, היחס לאסיפות וכו'.
קשה קצת להסביר זאת, אבל אשתדל: מטרתה של שיחה באסיפה היא בירור דעות אישיות שונות על נושא המועלה לדיון לקראת הצבעה, שהיא תוצאת שקול דעתם של כל המשתתפים, לאחר ששמעו את כל הצדדים ובחנו אותם. מכאן שנוהל הדיון באסיפה צריך להיות טכני בעיקרו, משמע: יעיל, קצר ולענין. נדמה לי שיותר מדי מעמיסים מטען רגשי פנימי על נמוקים ודעות הנוגעים לענין חיצוני כשלעצמו. זאת אומרת- פעמים רבות מאד מסתתר משהו אישי מאחורי הדעות המובעות בנושא לא אישי בכלל. היות וקשה להפריד בין תחושות נפשיות שיש לו לאדם (כמו יצר התבלטות או הרגשת נחיתות או התמרמרות על מצב קיים או אכזבה כלשהי) לבין ענין העומד לדיון בפניו, הרי שפעמים רבות מסתרבל דיון באסיפה בגלל חברים המכניסים דברים שלא לענין הנדון, או החוזרים איש על דברי רעהו או המוצאים עצמם לפתע מתעקשים על עקרון, שבדרך כלל איננו כה חשוב להם, או...
לדעתי צורת דיון שכזו, שנגרמה בגלל חוסר רכוז מסויים בענין עצמו, היא שגורמת לכך שאנו מפחיתים בערכה הדומקרטי של אסיפת חברים, או יותר גרוע- בערכה החברתי של הדמוקרטיה, שכן "כה קל להטות את כף המאזנים בדיון באסיפה", או ש"בשבוע הבא אפשר לערער, ובלי שום בעיות נשיג תוצאה הפוכה בהצבעה", או מחשבות דומות המעלות הרהורים פסימיים בלב כל הרוצה להאמין בתבונתה של החברה ובערכה של האסיפה.
אינני חושב שיש לכעוס על שקורים דברים שכאלה, שכן נדמה לי שאלה תופעות לא כל כך מובנות לנו, ששליטות עלינו במידה רבה, או אולי אפשר בכל זאת להגביל את התופעות השליליות הנגרמות באסיפות המשק עד למינימום האפשרי.
אגב, המדע אינו מתנכר לבעיות של סדר וארגון בחברה, ולא מעט ספרים נכתבו, עד כמה שידוע לי, בנושא "הדינמיקה הקבוצתית" ונושאים דומים לו. נהול האסיפות שלנו חובבני בתכלית ואיננו מביא בחשבון מסקנות, שאני בטוח שהן קיימות באיזה מקום שהוא בנוגע ל:
א. איזה נושא להביא לאסיפה ואיזה להשאיר בועדה.
ב. עד איזה מינימום משתתפים ומצביעים מותר להרשות הצבעת חברים בנושא מסויים.
ג. כיצד להגיש נושא מסובך (למשל פיננסים) לדיון בצבור הרחב ב"עמך".
ד. מתי להרשות (ומתי לדרוש) קיום של שיחה לא למען הצבעה, גינוי, שאילתה, הבעת דעה וכו' במסגרת של אסיפת חברים, ועוד בעיות נוהליות קטנות המטרידות מדי שבוע בשבוע את האסיפה, מסרבלות אותה והופכות אותה לפחות פופולרית ומובנת.
השתרש כבר הפתגם הידוע אצלנו במוצאי שבת:
"מה יש הערב? סרט או "הצגה"?
האם זה מוכרח להיות כך<
מני [גל]
הדים ותגובות לאחר הראיון עם יוסי ליאור
ברצוני להגיב על הראיון עם יוסי ליאור ב"אפיק" האחרון.
יוסי רואה במגמה לעתיד גבוש צוות ראוי לשמו, דבר שנראה לי גם עם כניסתו לתפקידו כמגמה עקרית. יוסי מודה שנכשל בענין זה, ויש מקום לדעתי לנתח ולהבהיר את הסבות לכשלון, כדי להמנע מכשלונות דומים.
מהו צוות ראוי לשמו?
שאלה זו נוגעת ישירות לשאלת העבודה בביה"ס. שיטת העבודה כיום היא- כולם עושים הכל. כלל זה כוחו יפה הן לביה"ס והן לאכסניה. במצב כזה, בו כיום עושים הכל, אין אדם יכול להתמסר להתמסר לנושא מסוים, להעמיק בו, והענין הופך לשיטה של יציאת ידי חובה. שהרי לא יתכן שאדם יתן לבו ורצונו לכל!
יוסי ל. מכיר בענין והחל לתת באחרונה לאנשי האכסניה תפקידים מוגדרים. באשר לביה"ס- זהו תחום שיוסי מושך ידיו ממנו. הוא אינן מתערב בניהול ביה"ס באופן סדיר. שיטת העבודה בביה"ס היא של מדריכים יודעי כל. כל מדריך הוא בוטנאי, זואולוג, גיאוגרף, גיאולוג, הידרולוג, מטאורולוג, הסטוריון, ארכיאולוג, לימונולוג ואף טבח, נהג ואיש שרותים. מכיון שאיש ממדריכי ביה"ס לא עבר עדין את גיל ה-70, וכולם עוסקים בכל השטחים המגוונים הנ"ל ועוד רבים אחרים, מתבררת הרמה הנמוכה של ביה"ס.
כדי להעלות את הרמה יש צורך בצוות טוב. צוות טוב הוא מספר בעלי מקצועות שונים העובדים יחד במטרה אחת.
מהם התנאים להקמת צוות טוב?
א. תנאי קיום נוחים (דיור, תשלום וכו')
ב. תנאי עבודה נוחים
ג. מטרה משותפת.
בעוד תנאי הקיום סבירים, הרי תנאי העבודה הם בלתי נסבלים. יום עבודה בהדרכה נמשך בממוצע כ-15 שעות, כשבחודש יש בממוצע 12 ימי הדרכה, דהינו רק בהדרכה עסוק המדריך כ-180 שעות בחודש או 45 שעות בשבוע (מורה תיכון בי איי עובד 24 שעות בשבוע במשרה מלאה, ומדריך תירים מקבל 40 ל"י בעד יום הדרכה!). יתר 13 הימים מתחלקים בין עבודות בשמורה, מבצעים שונים (נקיון חצר, סמון שבילים וכו', הכנות, חופש וכו') שבהם יום העבודה הוא של 8 שעות ומעלה. אם נוריד יומיים חופש לחודש, נקבל חודש עבודה בן כ-270 שעות עבודה או שבוע בן 69.5 שעות עבודה. אם נוריד מסכום זה יום עבודה אחד בחודש להשתלמויות נקבל שבוע עבודה בן 60 שעות! כשתשלום עבורו זהה לזה של מורה המועסק במשרה מלאה (24 שעות!).
צוות ראוי לשמו בביה"ס צריך להיות מורכב מ-3-4 מדריכים בכירים ועוד כ-10 מדריכים, כששעות העבודה בביה"ס תואמות לפחות לחוק המדינה, האוסר שבוע עבודה בן למעלה מ-48 שעות!
כדי לפתח את יזמת המדריכים יש להגביל את שעות העבודה לאלה של משרד החנוך. ביתר הזמן יש לדאוג להתקדמות העיונית של המדריך ע"י עבודה עצמית מודרכת (המדריכים הזוטרים- ע"י הבכירים, והבכירים באוניברסיטה). שיטת עבודה כזו, הדורשת מרכז מדעי שידע לארוג את הנושאים השונים למסכת עיונית-לימודית אחת.
אשר למטרה המשותפת, כאמור, מרבית הפעולות נעשות היוםעל מנת לצאת ידי חובה. כאן נעוץ לדעתי הכשלון הגדול ביותר, הנובע שוב משיטת העבודה.
לכשתנתן לאדם או לצוות משימה אחת מוגדרת, שבה יראה העובד משימה אישית שתנוהל על ידו ותוצאותיה יהיו תרומתו לביה"ס, תעשה העבודה על הצד הטוב ביותר.
עבודה טובה היא עבודה שבה לאדם יש חלק בתכנון, בביצוע ובסיכום.
בביה"ס המדריך (ושאר העובדים ) מתכנן- ולא מגיע לידי ביצוע (מדוע דוקא כאן יש כל כך הרבה פנצ'רים?) מבצע – ללא תכנון, והסכום לא לו.
לסכום:
1. ביה"ס חייב להעלות רמתו.
2. על ביה"ס לגבש צוות עובדים ראוי.
3. יש לתת תנאי עבודה סבירים.
על הנהלת ביה"ס לשנות גישתה לעבודה ולאנשים. לתת דוגמא אישית לא בכמות העבודה אלא בתכנון נכון, בביצוע ראוי ובלמידת לקחים.
דני הס
מלחמת בני שובע בבני כפן
מי שחושב שמלאכתו של כותב רשימה לעלון מסתימת עם הדפסת הרשימה אינו אלא טועה. עיקר הענין מתחיל לאחר שהיא מודפסת.
למשל, מאז שיצאה רשימתי בדבר קולה הענוג של מכסחת הדשא בשעות מנוחת הצהריים. ישנם "נויניקים" מסוימים שמוכנים (אחרי שעות העבודה!!!) להטריח עצמם ולעשות סבוב "בקשיש" עם המכסחת מסביב לביתי כדי להפגין נוכחות. אחרי הרשיתה על ההערה בבוקר זכיתי לשעון מעורר (מפגר ברבע שעה ומעיר מתי שמתחשק לו). אבל לתגובות הערניות ביותר זכתה הרשימה על האקונומיה. מסתברלפתע שכתגובה ל"דברי הבלע" שלי התעורר גל של אהדה לאקונום ומפעלו. מבחינה זו אני סבורה שעשיתי את השרות הטוב ביותר (אם כי ללא כונה תחילה, אני מודה) לאקונום שלנו. יתר על כן, קם אחד, אמיץ לב, שהודה בפה מלא שהוא שבע לחלוטים (אם כי התביש לחתום את שמו מתחת להצהרה הנ"ל...).
על תרומתה של האקונומיה בשטח הגסטרונומי ישנם אולי חלוקי דעות קלים פה ושם, אולם ללא ספק היא שמשה השראה לכמה משוררים בסתר. ואחד אף הואיל לפרסם את תגובתו הלירית על לוח המודעות.
את התגובה המובאת להלן מצאתי בתא הדואר שלי, כאמור ללא חתימת שם הכותב. אם כי לא תמיד הזדהיתי עם התגובה מבחינה ענינית, הרי מבחינה ספרותית זוהי פנינה שאסור להחמיצה. אי לכך פרסמתי את המודעה הנ"ל על לוח המודעות. אני מביאה אותה ככתבה וכלשונה, כולל ההערות שנכתבו בידי החברה ותשובתו של "המסתורי".
לאלמוני שהשאיר מכתב בתא הדואר שלי
כתגובה על רשימתי בעלון וחתם בשם "אחד ששבע",
אני מבקשת מהשבע הנ"ל שיואיל לחתום בשמו המלא
ויתן לי אישור לפרסם את מכתבו בעלון.
מותר לך לפרסם!
השבע האלמוני
קודם תזדהה!
חנה [קב]
מה, הוא שבע? מגיע לו דולר!
אולי זה האקונום עצמו?
מה עם כל חידושי המדע?
תמצאי בעצמך.
השבע
לאחר מבצע בלשי (כולל נתוח גרפולוגי של כתב היד האלמוני) איתרתי את השבע הנ"ל, הלא הוא ידידנו אורי.
למזי הרעב
"מים גנובים ימתקו" (חז"ל)
וורשה לי בזאת להביע הסתיגות מסוימת מדרך התגובה שיש לנקוט לגבי שעשוע הלילה של צעירינו החביבים. מרכים מדעיות אלו, שכבר נדושו עד תם בסרטי ג'ימס בונד מיודענו, שחוששני שכבר עבר עליו הכלח (כמו כן לא לנו, חברה סוציאליסטית, ללמוד דעת ממוצר קפיטליסטי קלוקל זה). עלינו לפנות לאמצעים חינוכיים ומאלפי בינה ולא לאמצעים אכזריים כפיתום אנשים, או מה שגרוע מזה, פרסום משקלם קבל עם ועדה.
הייתי מציע למשל להקים בפתח בית הקרור מעין מטלטלת שתתפוס באותו שובב ותטלטלהו טלטלת גבר עד שיעור מצפונו הרדום.
או שמא נביא לדוגמא בתצלום וציור את מבנה גופו של האקונום החביב, ולעומת זה כמה מורעבים שאין צורך לנקוט בשמותיהם, ויראה העם וישפוט! ואלי כשמדובר בכלובים, נשלח אכסמפלר או שנים מקבוצת מזי הרעב לזואולוג ידוע בתל אביב, שבהתכתבות האחרונה עמו מסר לנו שאין הוא מכיר טורף לילי המחסל כמה עשרות ק"ג בשר בלילה ומקנח בניר (את פיו). ואולי, כאמצעי יאוש אחרון, נשאיר דרך קבע בכל לילה פרה או שתיים במקרר? לי נראה כי משניטל תענוג הסחיבה המפוקפק, ילך בעקבותיו גם הרעב הנוראי.
אחד שבהחלט שבע
למה לזברה יש פיג'מה
ולמה צפע עין גד מכיש ב"רוורס"
למה לזברה יש פיג'מה אני לא יכול להגיד לכם, אבל למה צפע עין גדי מכיש ברוורס אוכל בודאי להסביר.
שורשו של הענין נעוץ בעובדת השתייכותו של צפע עין גדי למשפחת הצפעונים, המיוחדת בכך שלנחשיה יש שיני ארס קדמיות ארוכות, בעלות יכולת להתקפל כלהב אולר ולהזדקר בעת ההכשה. במשפחה זו סוגים רבים, ביניהם הצפע, השפיפון, האפעה וכן סוג בשם צפעון שחור, המונה 13 מינים שונים, שבהם 12 נמצאים באפריקה ואחד חביב וקטן בעין גדי.
תחילת הסיפור בתקופה קדומה יותר, עת היו בסוג הצפעון השחור רק 12 מינים וכולם באפריקה. במשך דורות רבים התפשט אחד מבני הסוג והגיע בתפוצותיו עד לעין גדי. עם שינוי האקלים והתנאים בנגב ובסיני נכחדו בני המין שנמצאו במדבר ונשארו אלה שבאפריקה ומושבה קטנה בודדת בעין גדי.
עתה באו פגעי הטבע וביניהם היובש, שגבר עם השנים, ואילצו את הצפעונים המפונקים להסתגל לאקלים ההולך ומשתנה. בעזרת הפטנט הידוע הנקרא "אבולוציה" או "התפתחות והשתנות", השתנה הצפעון השחור שבעין גדי והפך במשך דורות רבים מנחש רגיל הדר על הקרקע לנחש תת קרקעי, המבלה את זמנו במנוחה מתחת לפני האדמה.
עם שינוי זה של אורח החיים נאלץ לפתח גם את גופו בהתאם ופיתח ראש קטן וחד להפליא, המשמש לו כמכשיר התחפרות. התוצאה העגומה היא שכשניסה ידידנו לפתוח את פיו על מנת לזקור את שיני הארס ולהכיש לא עלה הדבר בידו אלא להסיט מעט את ליסתו התחתונה לאחד הצדדים, לשלוף את אחת משתי שיניו הארוכות מזווית הפה, כשהיא נטויה לאחור, ולהכיש בתנועת ראש הצידה וכלפי אחור, תנועה הדומה לתנועת ראש של ילד האומר "לא" בלי לפצות את פיו. ומאז חי לו הצפעון החביב הנ"ל מתחת לפני הקרקע, ניזון מחומטים (הדרים אף הם בשאול תחתיות) ומחרקים שונים, ווצא ממחבואו אחת לשנה לחפש לו בת זוג למטרה ידועה וחביבה.
דרך אגב, אין השם צפע עין גדי נכון כלל ועיקר, שכן שם מדעי חייב להיות בנוי משם הסוג ומשם המין, ולכן נקרא לו על שם הסוג "צפעון", ועל שם המין "עין גדי, (ברור שלאחר ההתפתחות שתוארה נחשב לסוג הצפעונים השחורים למשפחת הצפעוניים.
דורון
תרבות
החוג לערבית החל בפעולתו. משתתפים בו 12 איש. עדין אפשר להצטרף.
יפורסם שאלון לחברים למטרת הרכב הצוותים להכנת החגים השנה.
התחילו ההכנות לחתונת שמיר.
ערבי שישי: הערב עונג שבת. בחודש הקרוב- "משדר רדיו קיבוצי", "ערב חיות", תכנית לט"ו באב.
מספר הצגות בדרך.
ערבי שני במועדון- מנסים להפעילם דרך קבע. עדין אין הצלחות בנושא.
ועדת קשר
לא נותר לנו אלא להדביק את קצבה של ו. תרבות , ומידי שבועיים נשלחים אפיקים לכל קצווי הארץ.
החלט להגדיל את מספרן ואיכותן של החבילות. שתי חבילותישלחו לחייל מילואים בתקופת מילואים אחת. למדריכים ולשאר- פעם בחודש.
הצטרף לו. קשר כמשקיף וכאחראי לגרעין "סער" שמואל בן שמש, שנכנס בשיא המרץ לעבודה.
בקרוב נארגן את כל בנות השכבה הצעירה (בנות "סער") לאפיית עוגות ועוגיות. נא להענות לנו ולא לשבור מסורת של כל בנות הגרעינים.
הוחלט לרכוש כמה ק"ג של ספרות קלה בשוק הפישפשים. כל מי שבידו קצת מהחומר הנ"ל מוזמן להעבירה אלינו תוך ידיעה שאין תחליף. הספריה עדין לא עברה לידינו.
ולסיכום- לידיעת כל החברים: ו. קשר נוצרה לקשר ולא להיות ספקים. כל מי שברצונו לשלוח לאהובו ולאהובו סיגריות טובות- על חשבונו הפרטי. אין לגשת למחסן חצר ולבקש ע"ח ו. קשר, כי לא תהיה הענות.
שרה'לה.
בועדת חברה 15/7
תחביבים: נבדק המצב הקיים. אושר ליוסי קרקעי סכום חד שנתי בן 60 ל"י לצרכי עבודתו בצילום.
מקררים: זכאים למקררים: משפחות עם ילדים וחברים 5 שנים במקום (הפרוש המעשי הוא שיוזמנו עוד 6-7 מקררים, בנוסף ל-4 שהוזמנו).
רשיון נהיגה: אושר לגברי לעשות רשיון נהיגה במכונית.
במזכירות 19/7
הלוואה לקרן האיחוד: הוחלט במזכירות להעמיד 5000 ל"י לרשות קרן האיחוד כהלוואה ללא רבית וללא מועד פרעון, תוך מחאה על שיטה שרירותית זו מצד מזכירות האיחוד לגיוס כספים (עקרונית הננו מכירים בצרך התנועתי לשקם את חברי אלומות לשעבר, אבל לדעתנו זה מחייב הטלת מס על כל משקי האיחוד, לפי דרגות המס המקובלות). הענין יובא לאספה.
רכישת "קורות מגורים": דובר על מצוקת השיכון, לאור סיכויי קליטה נוספים. עומדת כנגד זה מגמת הצימצום בהוצאות. השבוע יבדקו פרטים נוספים לפני החלטה או דחיה בענין.
"תמר ציוד כבד": מומלץ לצרף את אריה שחל להנהלה הפעילה עם זכות חתימה.
בי"ס שדה": הוחל בדיון על בי"ס שדה וביחסים בינו לבין המשק. נמשיך בו בישיבה הבאה.
אספה 13/7
הודעות:
אין להכניס אורחים לבריכה, אם המארח אינו נמצא אתם.
בעלי הכלבים מתבקשים להחזיקם קשורים, לשם מניעת חיסולם.
הנהגים שבנו מתבשקים להקפיד על השימוש ב"הודעות נסיעה" (לתלות על לוח המודעות לפני כל נסיעה לב"ש ויותר רחוק).
תקנון שימוש ברכב שלא לצרכי עבודה
נתקבלו ההחלטות הבאות:
א. חברים שבידם רכב לצרכי עבודה (פעילים ועובדי חוץ) רשאים להשתמש ברכבם לצרכי עבודה בלבד.
ב. הרכב האמור, אם אינו בעבודה, עומד לרשות המשק. רכב שהמשק אינו בעליו ושאין אפשרות להעמידו לרשות המשק, לא יסע בכלל מחוץ לשעות העבודה.
ג. אין שימוש פרטי ברכב שלא במסגרת סידורי הרכב לחבר! כל המחזיק רכב חייב לדווח על כל נסיעה פרטית. נדחתה ההצעה שהרכב האמור אינו משמש בשבת ובחג לנסיעות הקצרות (בריכה, אכסניה, קיוסק וכו'). כמו"כ נדחתה ההצעה, שהמחזיקים ברכב ימסרו המפתחות לידי אחראי הרכב.
רכישת מקררים:
ועדת חברה הוסמכה לגמור ענין הרכישה של החברים ולהמליץ על אלה שיקבלום בהקדם.
מה ומי
· חיהל'ה ק. באה אלינו. ברוכה הבאה- נעים לפגוש חברים ותיקים.
· ילדי הכתה (ב.ג.ד) חזרו מהקיטנה שזופים ומרוצים.
· כל הירקנים לעתיד יצאו לקורס בכפר המכביה (אשר ס. איתן, ידיד, ברימר, שלמה, בן שמש, ראובן, אפי ושבתאי).
· חזרו הביתה לחופש הגדול מני ואיציק בש והספיקו כבר להכנס לתורנויות.
· סוף סוף הגיעו, ולא סתם הגיעו אלא בהמון רב- האבטיחים כמובן...
· דקלי עין גדי ניטעו בדימונה
" מחלקת הנטיעות של המועצה המקומית דימונה נחלצה באחרונה לבמצע נטיעת דקלים בעירה. במבצע זה נטעו בדימונה 200 דקלים שהובאו מעין גדי. הדקלים ניטעו בעירה בשכונת הנצחון לאורך רח' ויצמן, הוא רחוב הכניסה הראשית לדימונה, לאורך הטיילת שבמקביל לכביש הראשי לסדום ובמקומות אחרים בעירה.
הדקלים שניטעו משוים לדימונה מראה של "עיר דקלים" במדבר . בכך משתנה בהרבה אופיו של הנוף, נוכח הגבעות הצחיחות המשקיפות על דימונה"
(צוטט מעתון "מעריב")
· כל הכלבים במשק חוסנו! (מעתה תהינה הנשיכות סטריליות).
· השתחררו בני "צוקים".
· הדי-8 חזר הביתה והוא עובד בעריג'ה.