אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 271
י"ט באייר תשכ"ח 17/5/1968
שבת שלום!
במרכזו של ה"אפיק" עומד הראיון עם דודו [אברהמי] בסיימו כהונת המזכיר. את תיבהלו מאורכו- אנו ממליצים! כדאי פעם לשמוע מה חושב אדם שהקשיב בנאמנות לנו במשך שנתיים תמימות.
השתדלנו במידת האפשר לתת לגיון זה צביון של סיכום שנת הפעילות החברתית, לקראת חילוף המוסדות. קראו סיכומיהן של ועדות החינוך וכוח אדם. הגליון הבא פתוח בפני כל מי שיש לו הערות והארות בתחום זה של פעילות הועדות.
סיכומה של שנת הפעילות מסתכם אצלנו עם סיום העונה החקלאית בעיקרה, הקיץ מתבושש לבוא לשמחת כולנו, ואפשר כבר לישר את הגב לאחר גיוסי גן הירק.
את כבודו של חג הביכורים מציל אצלנו הכרם, המבשיל ביכוריו בימים אלה. להתראות ב-4 בבוקר הכרם!
נשלח מעל דפי ה"אפיק" ברכת החלמה שלמה לכל ילדינו החולים במגיפת האבעבועות!
ולכולנו – קריאה נעימה!
לאדוה ואשר
ברכות להולדת עמית
לכל גרעין "סער"
המשיכו בזו הדרך
מסה ומעש
ראיון עם דודו אברהמי בסיום שתי שנות כהונה בתפקיד מזכיר.
הוא נאות בסבר פנים יפות, נתן עצמו ברוחב לב ובעומק לב, ואנחנו שאלנו ורשמנו חליפות, נהנים משטפם של דברים, מרצינותם ומהכנות שבה נאמרו.
שניים אולי זה לא כל כך הרבה זמן, אבל כשאלו השנתיים שבין 23-25 , ושבהן אתה מכהן כמזכיר עין גדי, זה נראה לפעמים כתקופה ארוכה למדי. לכן מצאנו לנכון להתחיל מההיסטוריה.
איך הגעת לתפקיד, ומה היתה תפיסתך בראשית הדרך?
כל הפרשה התחילה בישיבה על מדשאות הבית עם הרצל, שהיה איש ועדת מינויים. בתחילה נפל עלי הרעיון כפצצה- מה פתאום לקבל את התפקיד המזכירי הזה? הייתי בן 23, וההיסוסים היו מרובים. למעשה לא היה לי מושג לקראת מה אני הולך. לא הייתי חבר מזכירות לפני כן, וכל העסק הזה היה זר לי לחלוטין. זה היה כאילו לקפוץ לבריכה מבלי לדעת לשחות. נו, אבל הרצל- אי אפשר לסרב לו, וגם ראיתי שהציבור נותן בי אמון, אז לא היתה ברירה. החששות העיקריים שלי באותם ימים היו ,שהחברים הותיקים יהססו לפנות למזכיר צעיר (ורווק), ומשום כך נראה היה לי כמשגה לבחור במזכיר צעיר, אלא שהמציאות הוכיחה את ההפך דוקא- ה"צעירות" שלי לא היתה בעיה, להפתעתי. יש ליחס זאת כנראה לבגרותו של הציבור.
אולי אתה מוכן להגדיר לנו בקצרה מהו לדעתך תפקיד המזכיר?
במסגרת תפקידו של המזכיר, כאחראי על דמותה החברתית של הקבוצה, הנושא המרכזי הוא הדאגה ליחסי אנוש תקינים. לעיתים מפתיע ומרגיז לראות כיצד מתפנים אנשים לוכוח על קטנות, בו בזמן שיש בקיבוץ אפשרות מלאה לחיים שלווים ומענינים גם יחד.
נוסף לכך ישנן אלף בעיות ואחת שבין החבר למוסדות המשק או למוסדות שבחוץ, שנמצאים בתחום טיפולו של המזכיר. נזכיר גם את חשיבות הימצאו של "כתל מערבי" בקבוץ, וזה לא נאמר בשחוק. טוב שיש לאדם מקום לשפוך את טענותיו (אם לא את ליבו).
תפקיד חשוב ביותר ומכריע יש למזכיר בשטח "הפליטה והקליטה". גרעינים מגיעים בכח ההתמדה, אבל בקליטת בודדים ומשפחות המזכיר הוא המחליט הבלעדי. הוא "הפונקציה המסננת" (פילטר גם, לדברי דודו). כמובן שתפקיד הפליטה הרבה פחות נעים, וזהו אחד הצדדים הפחות נעימים שבעבודת המזכיר. ישנם מקרים רבים שבלחץ הציבור אתה חייב להעזיב פרט מסוים.
תפקיד נוסף הוא לזרז את ולפקח על כל המוסדות המתדינים במשק, כלומר הועדות. אשר לאסיפה: בשקולו והחלטתו קובע המזכיר סדר עדיפויות לגבי סעיפים העולים לדיון, ולפי ראות עיניו הוא יכול להוסיף משקל יתר לדברים או להפך. לדעתי חייב המזכיר לשבת בראש האסיפה.
המזכיר, כמיצג המשק במוסדות, פועל רק באותם השטחים העוסקים בדיני נפשות ולא בפיננסים: ועדות שונות באיחוד, הנוער העובד, הנח"ל וכו'. בבית עליו גם לטפל באורחי המשק ובקבוצות נוער השואפות לזכות בהסבר, ארוח וציונות בפרוטה.
צד שני בחשיבותו, אך גוזל את מרבית הזמן, הוא הצד הביצועי (לרוב חסר העניו) של המזכירות הטכנית (ניירת, שיכפולים) וכן תפקיד המזכיר כמועצת ארוח ודיור בת איש אחד.
באיזו מידה יכולה אישיותו של המזכיר להשפיע?
ברור שהאישיות משפיעה. זה מוכרח להיות כך: המזכיר חייב להיות מקובל על הציבור. הדרך הנכונה בהשפעה על הצבור נראית לי דרך השכנוע השקט וההסברתי: אם אתה מנסה להוקיע ולחנך ונותן לציבור הרגשה שכופים עליו דברים, אז באופן טבעי נוצרת התנגדות, ולמזכיר יש "הזדמנות" פנטסטית להרוס... כמובן שאסור לותר על מנת לשמור על יחסים, ומצד שני עליו לפתח יחסי צבור קיצוניים. דרכי היתה דרך השכנוע השקט. פשוט, כך אני בנוי. אני סבור שלפעמים היתה דרושה יד חזקה יותר.
מהו מעמדו של המזכיר אצלנו?
אינני מכיר קבוצים אחרים, אך בעין גדי מיחסים חשיבות עצומה לתפקיד זה. פונים למזכיר בכל בעיה, ולו הקטנה ביותר, אם צריך או לא צריך. "הבוררות העליונה" הזאת לגבי כל כך הרבה בעיות וכל כך הרבה מישורים מפרזת מאד לדעתי. זה מקטין את פעילותם של שאר בעלי התפקידים ומרכזי הועדות. הצרה היא שאלה האחרונים אינם מנסים לעצור את "נדידת הסמכויות". להפך, הם שמחים להפטר מבעיות ולשלחן למזכיר. בכלל, אחת מבעיותיו של הקשות של המזכיר היא שמירת האוטוריטה של שאר מרכזי הועדות. המזכיר צריך להזמין עצמו לישיבות הועדות, כדי שתרגשנה עצמן תחת פקוח. זהו גורם מדרבן עצום. כמובן שעקר המגע הוא עם מרכזי הועדות. אשר לי, הנני יודע שטח אשר אליו לא חדרתי כלל- חנוך הילדים. זהו המישור היחיד בו הפריעו גילי ומצבי המשפחתי. אני מכיר בחשיבותו ההולכת וגוברת של שטח זה, ומאחל למזכיר החדש פעילות רבה בנידון.
באיזו מדה הקדשת מזמנך לטפול ב"דור הצעיר" וקליטתו?
לקודמי בתפקיד היה חבר שעסק רק בעניני צעירים, היה מעין "מזכיר של צעירים". אני חשבתי לתומי שקרבת הגיל שלי לדור הצעיר פותרת את הבעיה. הרי אני קרוב לבעיותיה של משמרת העתיד. הנושא של טפול בדור הצעיר לא כוסה בצורה בה היה צריך להיות מכוסה. שאר ענינו של המזכיר ממלאים לו את כל "התאים האפורים", וראשו פשוט לא נתון לכך. נראה לי שהמזכיר אינו מצליח להשתלט גם על הטפול בדור הצעיר. נשמתו מעסקת מדי, והוא אינו יכול להקדיש את תשומת הלב הרצויה. אין זה ענין של זמן פיזי אלא כמות המעמס והמתח שאדם יכול לשאת. חייב להבחר איזה "פונקציונר" שיטפל בבעיות הצעירים, ושזו תהיה דאגתו העיקרית. ואמנם ישנם משקים ותיקים, בהם יש מזכיר ל"זקנים" ומזכיר ל"צעירים" (עוד הוכחה לכך ששוב איננו משק צעיר לכל דבר).
כמו כן חייב להיות מדריך לכל גרעין שמגיע הנה . גרעין "סער" היה כצאן ללא רועה. בין השאר חייב המדריך לשבת עם הגרעין אחרי כל אסיפה ולהסביר מה מתרחש, כי התרשמות של גרעין חדש היא מסולפת, מתוך חוסר הבנה של הבעיות. צריך לפקוח את עיניהם לגבי כל המתרחש. תפקיד ההדרכה אינו נגמר ברגע שמגיעים לקבוץ. רק אז מתחילים הלבטים וההסוסים, וצריך לעזור לצעירים להחליט (יכולנו להפליג עוד ועוד בנושא זה, אך נעצרנו, כי נזכרנו שיש עוד הרבה מה לשאול, וחזרנו לשאלה כללית).
מה דעתך על החברה בעין גדי?
עצם המצב ש-90 חברים חיים במקום כזה, שבו הם מצויים באותה מסגרת סגורה של עצמם במשך רוב שעות היום במקום מבודד כמו עין גדי ומצליחים לשמור על צורת חיים נאה והוגנת תוך כדי היום יום האפור ומגיעים להתרוממות הרוח בחגים ובשמחות- זהו השג אנושי נפלא, וזוהי בשבילי נקודת המוצא. היום יום שגרתי ואפור בכל מקום, זהו יסוד החיים.
הסך הכל הוא חיובי ובר עתיד. אדם שנמצא פה רוצה להשאר פה. אם אני מתבונן לאחור על תקופת השנתיים, הסיכום שלי הוא אופטימי, פשוט אופטימי. מקום שאני חי בו ורוצה לחיות בו ונהנה מהחיים בו, בלי שום ציונות וחלוציות. אני חושב ואומר בשיא הכנות, שאנשים יושבים כאן משום שטוב להם כאן, ולא מסבות אחרות (אנחנו מעירים שנעים לשמוע דברים כל כך אופטימיים מאדם שהתכבס במשך שנתיים ב"כביסה מלוכלכת" של הקיבוץ... ודודו ממשיך). אתה רואה את הקבוץ במערומיו, יודע שיש הרבה מה לעשות, אבל הצורך לשנות כל הזמן הוא פלוס גדול. השאיפה לתקן ולשפר היא סגולה וגדולה לחברה הקיבוצית.
מהם הדברים הראויים לשפור לדעתך?
אומר דברים ידועים: הבעיה המרכזית היא ההסתיגות מהחבר החדש. התחלתי את כהונתי עם 90 חברים, ואני מסים אותה עם 90 חברים. המספר נשאר סטטי. המשא של קליטה לגלוי יחס אישי ולבבי לאנשים חדשים שבאים הוא נושא ראשון במעלה. לגבי גרעינים זה לא כל כך בולט. החשיבות מתבלטת בנוגע לבודדים ומשפחות. ברור שישועתנו תבוא מגדילה, והמטרה הקרובה היא 150 חברים. קיימת בעיה של מחנך חברתי, בגלל המספר הקטן של החברים. זה קשה. היו פניות רבות שנדחו על ידינו על רקע מצוקת השכון. כשתהיה רוחה בשכון, יש מקום לתנופה עצומה בקליטה, כי יש פניות רבות. זהו אבסורד משוע, שאנו לא נגדל בגלל בעיות שכון, והיה זה משגה שלא בנינו לפני שנתיים לפחות עוד שני בתים בתכנית הישנה. זה היה מחדל חמור של המזכירות והאסיפה.
סיסמא עתה צריכה להיות- לבנות מיד, ולמען השם- להתחיל לחייך ל"ירוקים. המזכיר הבא חייב כמו כן לשים קץ למוטיבים שך זלזול ואי סדר, הבולטים אצלנו ביותר. לאסף את כל המושכות ולתת להן קיצור קל וכוון אחד, נשלט בידיו. בין היתר הכרח הוא לאסוף פעם ולתמיד (בעבודת נמלים) את כל ההחלטות והנוהגים הקיימים אצלנו בכל שטחי החיים ולהביאם לדפוס.
אולי יש לך בשבילנו איזה "אני מאמין" קטן לעתיד?
הנקודה המרכזית של הסיפוק בחיים הקבוץ היא היצירה העצמית בתחוםהעבודה ובתחום התרבות. זהו סיפוק לכלל ולפרט כאשר רואים שיש כוחות יוצרים במשק בכל התחומים. החברה בעין גדי דורשת הרבה בתחומים חברתיים ותרבותיים. אם הכוחות שבבית יתקדמו וייצרו בעצמם, זה יתן ספוק לכלם ואמונה קבוצה בכוחה. לכן היציאה ללמודים והשתלמויות היא הכרח. יש צורך ללמוד לבצע כל דבר בצורה מקצועית ולא חובבנית.
מבחינה אישית, רואה אני ביציאתי הצפויה ללימודים סכום טוב. לאחר שנתיים בהן מקדיש אדם את כל זמנו לעניני אחרים ולפעולות צבוריות. מהו היציאה לללמודים את הסכום המתאים והקונטרסט החיובי, מה גם שצפיתי ארוכות ליום זה.
יכולנו עוד להמשיך באלפי צבעים וגונים, המצטרפים לקשת המגוונת ששמה "מזכיר", אך השעה כבר מאוחרת, ולמחרת ניפגשים ב-5 בבוקר בעגבניות...!
ראינה- אילה [גלעד]
המזכיר בעיני הציבור
(זה לא מקורי, אבל מתאים)
כשאינו יודע להשיב במקום- הוא בלתי מוכשר.
כשהוא משיב מיד במקום – הוא אינו מעמיק לחשוב.
כשהוא חדש בתפקיד- הוא חסר נסיון.
כשהוא מחזיק זמן רב בתפקיד- הוא קופא על שמריו.
כשהוא לבבי- הוא משחק איש פוליטיקה.
כשהוא מתבדל- יש לקצץ את כנפיו, שלא יחשיב את עצמו יתר על המידה.
כשהוא מסכים לדעתך- הוא חסר מקוריות, או חסר בטחון בדעותיו.
כשהוא אינו מסכים לדעתך- הוא בור וחסר כל הבנה.
דברי תשובה
לידידי ברימר!
דומה שניסית בהערותיך להאיר את התערותו של גרעין "סער" בקבוצת עין גדי., אך צר לי להעמידך על תפיסה מעוותת של הנושא. וחוסר כנות בחיפוש אחר מקורות הבעייה.
אל אמי מגוחך בעיניך, אם אצטייר על פי דברי כעוטה גלימה שחורה וחובש צילינדר מוגבה. יען, מזעקתך הנבואית באזני הקבוצה- לפעול בטרם בוא השעה האחרונה, משמע שהגוף הנקלט תרם את כל אשר לו למלאכה זו, והמצב הנוכחי, שאיננו אידאלי כלל ועיקר, הינו תוצאה של תגובות הגוף הקולט בלבד. דבר שעורר את יצר הקטגור שבי, ועל כן אשא דברי...
ראשית, ברצוני להעמידך על עובדה בוטנית פשוטה. הקליטה הינה פעולה הדדית. אם יש בדעתך לראות בהצלחת הנביטה, חייב אתה ליצור תנאים מסוימים מינימליים: אדמה דשנה שתהא מסוגלת לקלוט וזרע מוצלח, שיתרום חלקו הוא לפעולת הקליטה.
אין ספק שהשלכת המשל על הגרעין והקבוצה טבעית לחלוטין. שהרי אם אבחנתך חדרה לעומקו של ענין, ולדעתך אין הקליטה מוצלחת דייה, כלום שאלת את עצמך אם הגוף הנקלט תרם כל אונו למשימה? כלום מוצדקות דרישותיך, הבאות בזו אחר זו, ללא עמידה בתנאים מצד הגרעין?
בהערתך הפותחת מודה אתה ביחס הנאה מצד חברי הקבוצה, אך יוצא בשאלה רטורית כנגד יחס הקבוצה כגוף. הנה לך עובדה מוכחת נוספת:
הקבוצה מהווה את כלל החברים אשר בה, ודי לחכימא ברמיזא... הופתעתי מסילוף עובדות מספריות בדבריך, שעליהן אין עוררין. אמנם הגרעין לא הגיע לקבוצה בשלמות, אך הרוב המספרי הגיע בצורה מאורגנת, וכן מאוחר יותר קבלנו חברים נוספים באופן נפרד. תפישתך בדבר הכרח שאילצנו להקלט, כל פרט על בעיותיו ואישיותו, היא מוזרה. ותמה אנוכי על גודל תמיהתך. שהרי, לא מציתי גרעין בכלל הקבוצות בארץ שבעיה זו אינה טבעית לגביו. כלום אינה תופעה זו אלרגית בכל תופעה עלי אדמות? שהרי לא ייקלט אדם בזכות כשרונו של רעהו. כל פרט חייב להפעיל כל הקוים החיוביים שבו ולהתגבר על ההתלבטויות שבדרכו הוא, ואפשר שאז תעלה הנביטה יפה?
יוצא אתה בקיטורים על אזלת יד וחוסר מעש מצד הקבוצה. כלום חפצת בדמות אבהית שתתיר לך להחבא מאחורי גבה? כמדומני, פעולת האימוץ עלתה יפה, ואם בחלק מהגרעין נכשלה, אפשר שבנים סוררים המה...ברצוני עוד להעירך שענין הבילוי אחר שעות העבודה נתון לבחירה אישית של כל פרט בגרעין. ואכן מוסכם הדבר, שאין תחביב מסוים יהא נאהב על ידי כולם. ואין השגה זו שלילית מעיקרה, כי אלה שאינם מוצאים ענין סופם שיהוו בעיה לעצמם. חייב אני גם להעמידך בדבר הבריחה וההסתגרות. דע, שאין קריאה ולימוד נעשים בלית ברירה ומרוב שעמום. ההפך הוא הנכון- הם מועדפים על על הכל, ויבורכו העוסקים בכך. ולאלה שאין דרך זו נראית, אציע למצוא תחליף שיהא תואם את רצונם ומאוייהם. רק הם מסוגלים למצוא המקור שיספק להם את הסיפוק התרבותי. ואל יצפו להכונה מגבוה.
רצונותיך לראות בהקמת חוגים ופעילויות למיניהם נראים אף לי, אך אם אין הדבר מתבצע, אין לקטרג, יש לדחוף כלפי מעלה. בל נרגיש עצמנו נחותים ונזקקים, שרק על ידי מקשר תבוא הגאולה. כלום נהא כאותן בהמות , שרק עם חבטות רוכבן יתחילו לפעול. או שמא אין בידינו להאיר דרכינו, וצורך הכרחי לנו בפנס גבוה שאין אנו אוחזים בו. וכאן הרשה לי להעיר תשומת לבך על הפתרון הנראה לך. משתמע מדבריך שאין הקבוצה מסוגלת לפעילות תרבותית ויצירת מקורות הווי. אין ברצוני להתיחס לשאלה זו, אך תמה אני כיצד תדרוש ייעוץ והדרכה מגבוה, בזמן שגם שם שמם, ואין בנמצא אחד שיפעל ויוכיח עצמו, "מגוחך"...
המסקנה מתבקשת מאליה. ואם כולנו מודים בה, אפשר שבזה הרגע חל מפנה...
שלמה ה.
ועדת כח אדם
סיכום שנת פעילות
לפני כשנתיים עלה הרעיון להקים ועדה שתעסוק בתכנון כח האדם של המשק לטווח של כמה שנים. זה עלה בד בבד עם הגישה מרחיקת הראות בתכנון הכלכלי (המחשב) ובתכנון הנקודה (מיקום ח. אוכל וכו'). עוד אשתקד היה שיבוץ האנשים כפוף לגמרי לתנודות של הרגע האחרון. זה פגע קשות בהתאמה לתפקידים השונים וגם היוה מקור ליצירת מתיחות בין החברים השונים לבין הקבוצה.
ניתן לומר, שועדת כח אדם התחילה את פעולתה ברגל שמאל. היא עצמה סבלה מהדבר שלשמו קמה. לא נמצא לה מרכז. בועדה יושבים מרכזי ועדות עבודה, השתלמויות וחברי ועדת מינויים. כל אחד "מושך" לכיוון שלו בדיונים השונים, וזה מאפשר אספקט רחב בבחירת ה"בעל דבר".
תפקיד המרכז היה לעסוק בתכנון לארבע חמש שנים, על סמך נתונים שנאספו ממרבית החברים ביחס להתאמתם ולרצונותיהם בשטח החברתי, בעבודה ובלימודים. כלומר, לא היה לועדה מרכז כזה. לפני כחודשיים התחיל שפטל לעסוק בתכנון האמור.
כבר בישיבה הראשונה נראה בברור כי אין לגשת לתכנון כח האדם ב"טווח בינוני" (שנה-שנתיים), מבלי שתיפתרנה כמה בעיות דוחקות של "מהיום למחר". לשם קידום העינינים, היה על הועדה ללבוש מחצלת של ועדת עבודה. אמנם לא עסקנו בסכסוכי עבודה ובברורים, אולם אולצנו להתיישב היטב על עבודת המטבח. קיימת הבעיה הידועה שישנם כמה חברים טובים אשר מפאת עבודתם או תפקידו לא נתנו כבר מזמן תורנות. ערכנו רשימת תורנויות של אנשים אלה. הצרה היא שאינך יכול להחליף היום את הגזבר, או מרכז המשק, או יושב ראש המועצה, משום ש"מגיע לו" לשבת 3 חודשים... זאת דוגמא אופיינית להתנגשות עם "הטווח הקצר"! מכאן, כמובן, נגרמו סכסוכים, כי כל חבר רואה בעקר את עצמו, שהועדה מציחסת ל"אמת הערטילאית", היינו- צרכי המשק.
השתדלנו בד"כ להימנע מאיוש תורנויות קצרות, שבוש תפקיד ועדת עבודה. לעומת זאת היה עלינו לתת פתרון לבעיה של מחסור בכח אדם מסיבות שונות. כך הגענו להצעה של תורנות בחורות בבית הארחה, המתבצעת עתה. לא הצענו שמות, אבל הצענו שיטה!
נאלצנו להכנס לבעיות כגון אוטוקר, מכבסה וכד', כי המדובר הוא בעבודה לזמן ארוך יחסית, וזה קובע בבואנו לדון ב"מה יהיה ומה יעשה" של כל חבר.
ניתן לסכם בנושא "הטווח הקצר", שלא ניתן היה להימנע ממנו, בשלב הראשון. מכאן החפיפה שהיתה לעתים עם תפקידי ועדת עבודה.
במסגרת התכנון עמדו בפנינו הנושאים הבאים:
בעלי תפקידים
ענפי המשק- ריכוז וצוותים
השתלמויות.
כנקודת מוצא לדיון (ואח"כ להחלטה) בחרנו את נושא ההשתלמויות, שהיה מוכן יותר, מה עוד שמילוי תפקיד או ריכוז ענף ישכנעו חבר לותר על תורו להשתלמות (גם לא בכל מקרה יאה לדרוש זאת! אגב, אני מקוה שתכנון חמש-שנתי, עם שיבוץ ברור, יקל על חברים את ההחלטה לדחות תוכנית יציאתם ללימודים ב-1-3 שנים).
אכן, סיכמנו נושא זה, וכבר במרץ היתה לנו רשימת המשתלמים של נובמבר 1968. מובן שנותרו כמה עינינים לא ברורים, אך לפחות מוכנים "ממלאי המקום"...
קבענו לשנה הבאה את מרכזי הענפים ורדים, גן ירק, אקונומיה, החברה הכלכלית. כבעלי תפקידים יש לנו כבר את מרכז המשק (נושא די ממושך) וסומנו מספר שמות לתפקידי גזבר ומזכיר. כעת דנה בהם ועדת מינויים.
היבול אינו רב מידי. וסבות לדעתי ברורות, וכבר מניתין. גם המלחמה "גזלה" מאיתנו הרבה זמן. אין לי כל ספק שעשינו הכשרת קרקע טובה לועדה הבאה אחרינו. זו כבר תוכל לפעול ביתר חפשיות, ובלבד שיימצאו לה "מרכז בשכר", אשר ישלים את עבודת התכנון של כח אדם לכמה שנים.
תבוא עליה הברכה.
יואב [גבעתי]
דו"ח ועדת חינוך
סיכום שנת פעילות
בצל הפעולות השיגרתיות של ועדת חינוך השתדלנו השנה להתרכז יותר בבעיות חנוכיות ובתכנון של 3-4 שנים. יש לציין שהצלחנו בשנה זו להגיע ליציבות מסוימת בענין המטפלות. ישנו צוות די יציב של מטפלות קבועות, הרואות בטפול את מקצוען. ברור שבעית היציבות לא נפתרה לחלוטין, אולם ישנו שיפור ניכר.
התחלנו לארגן מפגשים קבועים פחות או יותר של מטפלות לשם החלפת אינפורמציה וקבלת הדרכה מהמטפלות הותיקות והמנוסות שלנו, ויש אצלנו כאלה.
התפקיד של מרכזת הגיל הרך התמלא תוכן של הדרכה ויעוץ נוסף לפונקציה הטכנית שלנו.
בעוד שבועים אנו עומדים לפתוח לראשונה בחיי הקבוצה גן שני בביה"ס הישן. הקבוצות של פיקי, צחי ולאה תעבורנה לגן זה, שינוהל על ידי פיקי. לפי התוכנית ישהו הילדים בגן זה לפחות 3 שנים, שיכללו גם את כיתה א'. בגן זה יהיו 14 ילדים, כולם בגיל אחיד, עובדה המהווה חידוש אצלנו. עד עתה היה הגן הישן מורכב מסולם גילים 31/2-7, כשבכל שנה נכנסת קבוצה של פעוטים ויוצאת קבוצה של בוגרי כתה א'. כלומר, הגן כלל גם למידה. בגן החדש, המרכב מגילאים אחידים, לא תהיה כניסה ויציאה של ילדים מדי שנה ולא תהיה בו למידה עד שגיעו ילדיו לגיל ביה"ס- מתשל"א.
בגן הישן ימשיך בשיטה הישנה, כשבספטמבר מצטרפים אליו ילדי קבוצתה של חנה'לה.
ילדי ביה"ס כתות ב'-ד' יעברו לביתם החדש. בספטמבר יצטרפו אליהם ילדי כתה א' מהגן של רותי. ואז יגורו בביה"ס החדש 22 ילדים. הועדה ערכה תכנהית מבנים לשנים הקרובות. כבר השנה נצטרך להקצות שני חדרים בבית 1 ולהפכם לחדר כתה עבור כתות ד'-ה'. בשנת תש"ללהקים עוד מיבנה כולל (ללא כיתות) עבור ילדינו הגדולים, שיפנו את מבנה ביה"ס החדש, שיכלול כתות חדר טבע, חדר מלאכה ומוסיקה וחדר מורים וספריה. לפי חשובינו ידרש עוד מבנה פעוטונים כבר בחדש ספטמבר זה, אם נצא מהנחה שמבני המגורים מיועדים למגורי חברים...
ענין הפעוטון נמצא עדיין בשלבי טפול ראשוני.
הצעות אישיות לעתיד:
ריכוז ועדת חינוך הולך והופך לעסוק הדורש ידע ומקצועיות. עד עתה רוכזה ועדת חינוך בצורה חובבנית, הן עקב תחלופה של מרכזים והן בגלל חסר פנאי ותפקידים נוספים המוטלים על מרכז הועדה. לדעתי יש לאפשר למרכז הועדה לפעול גם במסגרת שעות העבודה (במידה ויש צורך) ולהימנע מלהטיל עליו תפקידים נוספים, שיטו את מרצו לאפיקים שאינם קשורים בחינוך.
הועדה הבאה תכהן בתקופת ההכנות ללינה המשפחתית. אחד מתפקידיה העיקריים יהיה הכנת הקיבוץ לקראת מעבר תקין ללינה המשפחתית.
מאיר [רון]
עלה,קרח!
חוה: מאיר, לקחתי בכלבו מטאטא חדש.
מאיר: מה קרה למטאטא הישן שלנו?
חוה: הוא לא שוה, כבר אין לו שערות.
מאיר: גם לי אין שערות, גם אני כבר לא שוה?
מיונקים ועוללים...
תומר (4) רואה את אמא שלו על נעלי עקב.
אמא, למה יש לך נעלים כמו של אישה לא מעין גדי?...
אנה אנו הולכים?
לאן מועדות פנינו בעשר השנים הבאות?
לשואה חברתית, ובו בזמן לשגשוג כלכלי, מצב שיגרור אחריו פירוק הקבוצה והקמת ישוב עירוני? או שואפים אנו לקבוץ תעשיתי, בו יעבדו כולם במפעלי תעשיה וארוח, והענפים החקלאיים ישארו בו כשמורת טבע? ואולי לא נתנו מספיק את הדעת לאן מוביל אותנו הפיתוח העצום הזה.
לפי הדברים הנשמעים היום באסיפות ניתן ללמוד שהמשק עומד בסימן פיתוח גדול: במעינות הגופרית, מתקן אירוח ומסעדה על חוף הים. הסתעפות נוספת מהווה "תמר ציוד כבד", אשר לפי החלטת הרוב באסיפה תמשיך לפעול.
נשאלת השאלה כיצד נחזיק בכל העסק הגדול הזה? אמנם מנהלים נוכל ללספק, כמו שסיפקנו ל"תמר", אבל מי יעסוק בשרותים של מפעלים אלה?
דבר נוסף אשר יהווה בעיה חברתית, הוא הוצרות שני מעמדות- מעמד בעלי הצוארונים הלבנים מחד גיסא, ו"הפועלים הפשוטים" מאידך גיסא. וזאת מפני שרוב היוצאים ללימודים אינם חוזרים באופן טבעי למקום עבודתם הקודם, אלא הופכים למורים, מנהלים ושאר בעלי תוארים. רב בעלי תוארים אלה לא יסכימו בודאי לעבוד בתור חדרנים, טבחים, חצרנים או בתור מלצרים במסעדה. אנשים אלה יהוו מעמד אחד במשק, לעומת מעמד שני שיהוו עובדים חקלאיים, שבודאי יהיו מתי מספר.
תוצאות לואי ודאית של הקמת מפעלים אלה היא תוספת העבודה השכירה על כל צורותיה: גננים, טבחים, בלנים (במרחצאות), וכו' וכו'.
ואם היום קבוצת עין גדי איננה מעסיקה שכירים, ואפילו תמר מעסיקה "קבלני משנה" ולא שכירים, הרי שמפעלי הארוח יחייבו עבודה שכירה בכמות בלתי מבוטלת.
אבל לא רק בעית העובד השכיר צצה ממפעלים אלה. גם בעית שיבת החברים המכהנים כעובדי חוץ (שיהוו במפעלים אלה מספר בלתי מבוטל) הביתה. כל כמה שנים, למשך שנה או שנתיים, או שכבר עתה ברור שחברים שיעבדו כמנהלי מתקני האירוח וכאלה שעובדים ויעבדו ב"תמר" ישארו שם עובדי חוץ קבועים, ואז אנו מגיעים שוב לצורת הקבוץ התעשיתי.
אינני רוצה להיות נביא זטעם, אבל המצב המצטייר בעיני קודר. אולי בגלל שאני רואה זאת באור קיצוני, המצב הוא כזה:
שכבת "הצוארונים הלבנים" שתשב בהנהלת המפעלים (תמר, מתקן האירוח) תהיה מנותקת מכל חיי החברה ומכל פעילות תרבותית במשק, שכבה של אנשים הצמודים למשרד, למכונית של המפעל, ולעומתם הפועלים הפשוטים, העובדים בשרותים, שכבה נוספת המקבלת משכורת מרשות שמורות הטבע, ותמורת משכורת זו עובדים בגן ירק ובתמרים, כדי להורות ולספר לגרעינים החדשים איך "פעם עבדנו בגן ירק מחושך עד חושך"...
האם זוהי מטרת הקבוצה ודרכה?
אבישי [ינקלביץ] ("סער")
בענפי המשק
דברים נוספים לדו"ח של בניס
בתמרים
לפני כשבועיים נסתיים הדילול לפי הזנים השונים. העקרון המנחה אותנו הוא: במקום השארת מספר מסוים של אשכולות כבדים לעץ- דילול פנימי חריף ל-40-50 סנסנים בלבד (מגיע לפעמים ל-70-80% מגודל האשכול) והשארת כל האשכולות! הפרי המתקבל הוא גדול, והאשכול , בהיותו מאוורר, נשמר מהחמצה ורקבונות.
החשש שלנו מסרוגיות מסוימת נתבדה. עצים בעלי 15-20 אשכולות אשתקד נותנים אותו מספר השנה (מכאן שקובע לא מספר האשכולות לעץ אלא מספר הפרות לעץ).
נכנסנו כבר לעבודת הכיפוף והקשירה של האשכולות. פטירת גן הירק תקל עלינו את המלאכה! (גם בנוגע למים). קנינו עוד מזרון אחת לצוות העובדים, המונה כידוע "זמני" אחד ו-6-7 חברים (סליחה, ההפך!). אין מה לדבר, חבר'ה סוערים, מוצקים וחבובים!
לסיום- ברכה שלוחה לחלוץ המשקים, העומד לייצג אותנו באוליפיאדת מכסיקו. נצח המים לא ישקר!
יואב [גבעתי]
בורדים
כידוע נסתיימה עונת הקטיף בורדים לפני מספר שבועות, ואנו נכנסים לקיץ ה"מת", שימשך עד תחילת אוקטובר- מועד הגיזום. עדיין לא נערכו סיכומים של ימי עבודה ופדיון כספי. מספר הפרחים שנקטפו: 162,000. בעונת הקטיף 66-67 נקטפו כ-250,000 פרח, אך אל בהלה: השנה יהיו המחירים לאין ערוך יותר גבוהים מאשתקד, כך שיתכן שהפדיון עלה בסיכומו של דבר. היבול הנמוך הוא תוצאה ישירה של טמפרטורה ממוצעת נמוכה, שהתבטאה בגידול אישי.
כמו כן יש לזכור כי חלק גדול מהשטח הבלתי מכוסה נעקר. עבודה חדשה שביצענו בעונה החולפת היא נטיעת דונם מזן "ד"ר ורהגה" בהשקעה כספית נמוכה, והתכנון נעשה על יסוד לימוד ומסקנות מהחממה הישנה. בינתיים הצמחים במצב מצוין, ואנו מצפים לתוצאות טובות.
באשר לעתיד, התגבשה הדעה שיש לעקור את הזן "בקרה", שאכזב מאד, ובמקומו נשתול זן טוב ממנו, וקרוב לודאי שנקים דונם או שניים נוספים.
אנדיק
מותר האדם מן הבהמה
חייקין מרגיז את חנה'לה באומרו ש"אוטי" (חתולה) נימצאת תמיד בעגלת האשפה של המטבח.
חנה'לה פותחת וסוגרת לעומתו פה מעוגל ללא הגה.
החבר'ה: מה זה?
חנה'לה: כשלי נולד גור חתולים הוא עושה לי "מיאו". כשלחייקין נולד דגיג, מה כבר אפשר להגיד?...
הרהורים שלאחר עצמאות
..."השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט שחט"...
זכורני מצעד המוני באירופה, חיור פנים.
גולגולות ושלדים, שברי עצמות, שרידי אומה,
לא פלדה וברזל, לא שפע קנים,
גם לא צער עמוק, גינוי או מחאה...
מכיוון לא מסוים עלתה שוועה: איה אלוהים?
וחזין נביאו לאחרית, איה?
הן תפילין ןמרכולת בדם מוכתמים,
ואין מכשול לטבח, אין גואל לשה.
בטרם פרידה עלתה זעקה: מת האלוהים,
נוקרו עינו, בשערו בא תער,
גפיו בצמד אזיקים כבולים,
אין שליחו עוד יושב בשער.
כך אף אני לתומי סברתי...
עד מחתרת עברית התפרצה כמו סער
בנאומי להבות: שתי גדות לנהר,
ושבע הנורות שוב דולקות בשער,
טרשים של אמש כבר היו ליער.
עד ניצבתי לנוכח כותל מערב,
רכב ישראל ופרשיו שוב שועטים כעיט,
צריחי שריון, צבא יהודה ומטוסי קרב
מנופפים למזרח בענף הזית.
הרימותי לשמיים יד: אלוהים זוב אל העם ירד...
אלוהים יצוק של פלדה וברזל, רועש.
ואש הסנה שלא אוכל, בקנה תלחש.
רשף צפרי הפלדה, עמוד אש.
להורות צור מלחמת מצווה ביממות שש.
לא אדע אם תחדל חרב בבני שם,
אף יהא גבולנו כהבטחת שדי.
אמש נוכחתי כי אחת ירושלם.
אז ידעתי- ישראל לעולם חי---
שלמה הראל, "סער"
לא ינום (?) ולא יישן (כנ"ל) שומר עין גדי
לא אתייחס פה לאספקטים הבטחוניים של השמירה בעין גדי (מסיבה שנרמז עליה בכותרת). רצוני לכתוב כאן רק על חלק אחד בשמירה, שיש לי משום מה רושם שהוא הקשה ביותר לשומרים שלנו- ההערה בבקר.
ראשית אני רוצה לנצל עלון נכבד זה כדי להסביר פעם אחת ולתמיד לכל השומרים, ששואלים אותי כל ערב מחדש : "אין לך שעון מעורר?" ובכן, אין , לא היה ולא יכול להיות לי שעון מעורר. מה זה שעון מעורר? מה שעון, עם כל מיני קפיצים ומנגנונים ופעמון, שמטרתו להעיר את הבן אדם בשעה שהוא, כלומר הבן אדם, רוצה. ובכן, לשעון שלי ישנן כמעט כל התכונות הדרושות (מנגנונים, קפיצים, פעמון וכל השאר), ואני מניחה שבשעה היעודה הוא גם משמיע צלצולים וכדומה, אולם חסרה לו משום מה התכונה האחרונה- הוא אינו מצליח לגרום לי שאתעורר. מסתבר ששעון מעורר זה חפץ סובייקטיבי מאד. לגבי על כל פנים הוא אין הוא בחזקת מעורר.
אולם כמו שאמרו חז"לינו, אין רע בלי טוב. והעובדה שאני נשקקת להערה של השומרים כל בוקר צופנת בקרבה חויות מענינות מאד.
למשל, אני מתעוררת פעם בבוקר חורף חשוך, כשאני רואה ליד מיטתי ממש דמות מעוררת חלחלה, כשעוזי תלוי על שכמה. ובכן, מי יכול לעזאזל להבחין בחושך שזה עוזי ולא קרל גוסטב דוקא? אני משום מה מחליטה שזה קרל גוסטב. הרגשה לא נעימה כל כך. אני יודעת שגבורי אל-פתח מסוגלים להטמין מוקשים וחמרי נפץ בסתר, אבל שיעיזו להכנס אלי לחדר? למזלי אינני מצליחה להזכר איך אומרים בערבית ספרותית "לך לכל הרוחות,, ומשום כך אני לוחשת בעברית "מההה קררררה?" וזוכה לתשובה בעברית צחה: "זו את שרשמת הערה, אז בוקר טוב!" איזה מזל!
בדרך כלל מסתפקים השומרים בהקשה על הדלת, אבל גם לשיטה זו כמה סגנונות. למשל שיטת השומר האחראי. זה שאינו מסתפק בכך שהוא מעיר אותך, אלא טורח לודא שכבר קמת. הענין מתנהל בערך כך:
- דפיקה חרישית בדלת ולחישה עוגה-"בוקר טוב.
- אני (חושבת מה כבר כל כך טוב לקום בשעה 5 לפנות בוקר?) עונה בנימוס "בוקר טוב", מסתובבת לצד השני ומתכוננת להמשיך לישון. כעבור כמה שניות דפיקה חזקה יותר, והפעם "בוקר טוב" בקול צלול ורם.
- אני- עדיין בנימוס- "בוקר טוב" (חכמה גדולה, הוא הולך עכשיו לישון אז בטח שטוב לו). תודה לאל. הלך. אפשר להמשיך לישון. הלך? איפה הלך. והפעם הוא כבר משתמש באגרוף וממש צורח את הבוקר טוב הארור שלו. זה כבר יותר מדי. אני מזנקת מהמיטה ושואגת מעבר לדלת: "מטומטם? אתה חרש? כבר עניתי לך ב-ק-ר ט-ו-ב !!!"
- עכשיו אני בטוח שאת ערה, באה התשובה בלווי צעדיו המתרחקים...
- ויש השומר המבולבל, זה שהולך עם מפה של מגורי החברים, ובכל זאת...
- מקישים בדלת. אני מסתכלת בשעון: 4 לפנות בוקר. קצת מוגזם.
אני צועקת: את מי אתה חושב שאתה מעיר?!
- כאן לא גר יוסי ליאור?
- דלת שניה משמאל, אני צועקת ומנסה להמשיך את השינה. לפי השאגות שבוקעות מהדירה הסמוכה אני מבינה שעדיין לא מצא את יוסי ליאור.
למחרת אני כבר חכמה. איך שאני שומעת דפיקה בדלת אני מכריזה "כאן לא גר יוסי ליאור!" וממשיכה לישון. בשבע באים מהטיפול לברר למה לא קמתי לעבודה.
ויש שיטה לבבית מאד. כל הזכויות שמורות לצ'רלי. זה מתחיל בערך כךף
"קומי עורי! השמש עוד מעט תזרח" (באמת, ואם אני לא אקום ולא אעור היא לא תזרח?). ההמשך הוא נלהב ממש, וממנו אני לומדת שאני "יפתי" ו"חמדתי" ושאר מילות טובות. מה יש לדבר? אולי מפריז קצת, אבל נעים לשמוע. עוד אני עסוקה בעיכול המחמאות אני שומעת שגם הדיירות מהבתים הסמוכים הן חמודות ויפות, וגם הן מתבשרות על זריחת השמש. מענין איך הוא מצליח להעיר את כולן בזמן בקצב כזה.
אז בינינו, מי צריך שעון מעורר? (אגב, חנן, מתי השעון שלי יחזור מהתיקון?)
חנהל'ה [קב]
מי ומי
אוריאל גויס לחצי שנה לצבא. "בלוי נעים" ושיבה מהירה!
בשבוע הבא באים אלינו המוהיקנים האחרונים של בני "סער". הקלטות טובה!
ברכתנו לענת ובתה בשובן לביתנו.
בשעה טובה ומוצלחת עברו בנינו הבכורים לביתם החדש. בשעה זו משפצים את הכתה הישנה והופכים אותה לגן. לאחר מכן יתחילו כל המעברים והתזוזות, שאנשים כה רבים מיחלים להם!
אנו שולחים ברכה לאבנר א. ולשפטל הנמצאים במילואים- האחד משתכשך בתעלה, והשני טובל בנחל. ביחד עם הנשים והילדים כולנו מתגעגעים ומצפים לראותכם במהרה.
כתות ב'-ד' קיבלו אופני. הם מבקשים מהחברים לא להטרידם בבקשות, כי האופנים מיועדים רק להם!
ביום ב' הבא ב-20 לחודש תערך הכרזת ההאחזות בצפון ים המלח.
מכל ויענקלה נמצאים בקורס ורדים. מקוים כי מנצלים טוב את הזמן.
"האמיני יום יבוא!"... זבו חזר1 ברוך הבא!
החברה הזועמים מ"סער" הצטרפו למשפחת מנתצי השטוצרים, כמו שנאמר: מצד אחד זו לא בושה, אך מצד שני זה גם לא כבוד כל כך גדול!
סכום זמני של מגפת האבעבועות: גמרו עם המחלה פעוטון צחי+לאה (8),, 3 ילדים בכתה, 1 בגן, 1 בתינוקות. כעת המחלה: בכתה 4, בגן 2, פעוטון פיקי2, תינוקות 4, והיד עוד נטויה... (מעודכן ליום רביעי).
גם הנשים במילואים
רואים את יונקי לבדה בחצר עם הילדים וההורים של אבנר.
יונקי (נאנחת עם יהודית): כשמירב ורפי יגמרו עם המחלה וכשאגמור לנקות את הבית לאחר הסיוד- אז אבנר יחזור מהמילואים.
החיוב שבקבוץ
ארי ה. נראה בימים האחרונים שזוף ומבסוט.
אשלו אותו איפה הוא עובד.
ארי: היום התלמדתי על הדי-8, אבל מחר אני מלמד איך מכבסים. זה מה שטוב בקבוץ: יום אחד אתה תלמיד, יום שני מורה!