אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 265
י"ט באב תשכ"ז 25/8/1967
לעדה ודני חייקין לנישואיכם
לחניתה ויצחק קרקעי להולדת עפר
מזל טוב ורוב אושר!
שבת שלום!
שלושה הם העולים לראש שמחתנו בשבוע זה: שמחת החתונה, שמחת בוא גרעין "סער" ותקוות פריצת הכביש מעין פשחה לעין גדי.
כמנהגנו בקודש, נשפוך הערב במסיבת הרווקים את כל אשר בלענו בקרבנו בערב החתונה. מוזמנים למסיבה כל הרווקים הפועל (וביניהם גם אלה שאינם ראויים לתואר מכובד זה9, וכן הנשואים אשר נשארו רווקים בנשמתם ויכולים להרבות מלל בלי מורא ובלי משוא פנים. מרוב שמחות ה"אפיק" היום רובו שירה ומיעוטו פרוזה.
ה"סער", התוקף באותו היום במחצית עצמתו, כולל שבע בנות ושבעה בחורים. מכיון שבין הבאים כלולה התמצית התרבותית של הגרעין, נצפה למשב רוח רענן במסיבות ובחגים.
ועל כולם עולה שמחת התקוה לפריצת הכביש מעין גדי צפונה. או אז לא נהיה בקצה העולם אלא באמצעו, ומרחק הנסיעה לעיר הקודש – שעה ורבע בלבד. בינתיים נערכים סיורים של מהנדסים, גיאולוגים, אנשי צבא וכל מיני אח"מ, הבודקים את האפשרויות של פריצת הדרך. עתה הם מסיירים ברכב וברגל על סלעים ומצוקים, ואילו בים משרתת סירתנו הקטנה בנאמנות את חוזי הדרך.
מתנדבי העולם- איכם? יש אתגר חדש!
מעט מן התחרוזת אשר הוגשה לחתן דן חייקין
(מצונזרת פה ושם)
שם נפלא זה הומצא בגן ירק ודאי.
לא דן ולא חייקין. קוראים לו חייק.
יש סוברים שהק' מיותר, רבותי,
אך הייתי אומר- זה אינו מדויק.
כי העלם הנ"ל הוא בחור מסודר,
ובדרך הטבע שקט ומאופק.
לסיכום חשבונות זהו יום נהדר!
אם יצא מפה חי- זאת אני מספפק.
בהולכו לחדרו חתיתו הוא מטיל,
ובבית- צחצוח, נגוב האבק,
אך תדעו שירים את כולנו על טיל
אם ימצא במקרה איזה דג ששבק.
כי הדג, כבר אמרו חכמים לפני,
בנושא הפריון מפורסם וחזק.
את האמת ערומה, אצבעי על עיני,
כדג הוא לומד ביצועים של בזק.
עבודה- זה השטח שלו מני אז.
כה אמר המשורר, ונראה שצדק:
לו הייתי נהג משומן ומגורז
אז הייתי עובד כמו שלשה, בלי ברדק.
כי האוטו זה אוטו, מה יש לדבר,
זהו ג'וב לגברים, ולכן בו דבק.
איך באוטו כבד נוהגים? יש הסבר:
אם טרמפיסטיות יש, זה לא רע לרווק.
אז זה ככה: שני low לפתיחה,
ומיד לשני high (שמעו, זה חרק!)
לשלישי, שוב פעם low, ושוב פעם high
את רגלך קצת ליטפתי, שטויות- זה משחק.
אל נשכם: במכונית מאחור- ירקות.
אל השוק בא נהג, את הדלת טרק.
ולפני שיתחילו ד לאל וצעקות
הוא מיהר, ואת הסחורה חיש פרק.
("חיש פרק" זה מושג קצת מטעה. כלל ראשון:
נהגים מדברים- סבלים אז שותקים
חוץ מזה הנהג מתעצבן: לא לישון!
נהגים מתרגזים- סבלים לא פורקים!)
מעשה שהיה, ושלחו חצילים,
אך הפרי, כרגיל, מרוסס ומאובק.
חייקין סח: את הסוג להוריד עלולים.
עם שטיפה הוא יצא מצוחצח ומלוקק.
ולכן בנוסעו לבאר שבע העיר,
ראה שטפוינ'יק, חמוד וחלק.
אז החליט קצת לשטוף את הפרי הצעיר
והאוטו מיד אל המים הוזנק.
שמעו, זה לא פיר, הזרימה הקטנה
הפכה לה לפתע לזרם ענק!
המים קופצים בתנופה איתנה,
כל גל מתגלגל וכל סלע נשחק.
אך האוטו- בפנים. גם הפרי כבר מוצף,
אל מול לחץ הזרם חורק ונאנק.
הנהג על הגג, כעלה שנדף,
והזרת גואה, מתגבר, לא נפסק.
אנשים אל החוף מתקבצים, נבהלים,
לא חולפת שעה- הליקופטר מוזנק:
"הזדרז לשלשל לו סולם חבלים
עוד מעט ויטבע, והחוף מרוחק!"
נהגנו ניצל. הליקופטר מזהיר.
כשהובא אל החוף לא נרגע וזעק:
"מה יקרה לירקות?" הרגע, איש צעיר
הם עתה רחוצים, זוהרים כמו ברק...
לא נוכל לספר את הכל על חייק,
פן תגידו: בחור ערמומי או מניק,
או תגידו: צרות הוא עושה, פסקודניאק.
אך תדעו: זה רשום. כל מספר מתויק.
אש בערוגות
שעות הבקר, שבת קדש, קצת אחרי ראש השנה.
בתקופה זו של החודש, מה רבה הסכנה!
התקופה היא, לא עלינו, הימים הנוראים,
שח בלי פחד חייקיננו: "אנו לטייל יוצאים!"
איזה און, עזוז תפארת, אין חשש ודאגות
זאת הדרך, אין אחרת- כן, לנחל ערוגות!
קח ב"היכון" את העוזי, אמיצים הטיילים
רוח פחד, מושי, זוזי, אנו –אל המפלים!
חייקין הוא מורה הדרך, המטיילים- רובם אורחים,
חייהם- דבר של ערך, אך על ראש הצוק רוצחים!
שתי בריכות מזמן עברנו, והגבול אינו רחוק,
נעבר רק קצת, אמרנו, חצי בפנים, בכלל לא צחוק.
שלוותנו מה קרה לה? מהו עתיד לקרות?
אוירת הפסטורליה מתפוצצת בצרורות!
אש מראש הצוק נפתחת, חייקין חיש תופס פקוד.
(לא לשוא קרע ת' תחת כחצי שנה בגדוד!
מחסה תפוס! שח הגבר, כל הפדלאות שוכבים.
מה יהיה הו שוד ושב, עוזי מול יריות רובים.
חייקין מכוון למעלה, מתפלל אך גם נזהר,
וחושב- בעזרת אללה אצליף מפה עד ראש ההר.
אש העוזי מתגברת, המטיילים כבר מוגנים.
מול מטר קלעי עופרת מתרסקות האבנים.
קם, זנק מצוק אל סלע, פתע- מתכווץ כולו.
גם רסיס, גם חוד הקלע "רפואה" הביאו לו.
על בטנו אז שם ידים, להגן על מה שיש,
וקדימה, קל רגליים רץ מבלי להתרגש.
מה אומר אז הפצוע? "אל הרחבה אלך.
הליקופטר, כידוע, בתוך ואדי מסתבך".
ככה נע מאתים מטר, עד צלח, קולו נדם.
המטיילים קוו בסתר לישועה ממושיעם.
הליקופטר קל כנפים, בא, נחת ברחבה,
ולאחר דקה או שתים שוב שקטה כל הסביבה.
העיקר- הכל הצליח! רוב כבוד ותהילה
לבחור אשר הוכיח טווח מוגבר של תת מקלע.
מן היין המשומר
השיר שנכתב ולא הושר בחתונת כלילה וזבו.
לקראת מסיבת הרווקים המשותפת לזוגות לויים וחייקין השיר רואה אור.
(הנעימה: חולשה של בת (שה-שה-שה)
זבולין- לעזור לכולם הוא יאהב
לבו- לב רחב, וידיו- של זהב.
הוא מבטיח לבוא, לתקן או לבנות
כוננית, ארונות, מחיצה, וילונות.
אך לא בא, למה לא? אל תשאל, מסובך.
הוא שכח!
יש לזבו פנקס עבודות מסודר
בזכות הרישום לא שוכח דבר.
כן, בשש- יש לקום, לתקן את הדוד
בשבע ורבע צביעה וסיוד
בשמונה צריך לעזב את הכל
לאכול!
פזמון:
מה חבל
יש לו רק חולשה אחת
מבולבל
אך באופן מיוחד.
מכנסי עבודה ארוכים או קצרים
הוא לבש כל היום, אבל בלי כפתורים.
ובמקום חגורה- חוט ברזל על מתניו
לחזוק מכנסיו, להסתיר מבושיו.
בגלל זה בכיסו יש מכשיר כה נחמד:
פלייר חד.
בצריפים, לחבר מכונית הוא בנה
ובאמצע בניה- קצת הפסיק לשניה.
ואמר לו: תחזיק! והלך להביא.
הוא שכח שהלך, כן, אצלו זה טבעי.
מצאוהו בחוץ מתנדנד על משקוף
כמו קוף!
פזמון: מה חבל...
רק בפעם אחת מרוכז הוא נשאר
בצבא, בצניחה, למטוס לא נקשר
מצנחו לא נפתח, ב"רזרבי" משך
למרבה הפליאה הוא נשאר מפוכח,
לעצמו כך נתן מתנה שאהב-
את חייו!
זה היה במקרה, אין זה כלל אופייני,
כי לרוב זבוליני מאד ישנוני.
השכמה לעת בוקר דורשת טלטול
ולכן הוא לא קם עת נסע לו לחו"ל.
הוא וכלילה יחד פאר המדינה
בשינה!
פזמון: מה חבל...
להעלות או לא להעלות את הספריה מהצריף ב"ואדי" אל דירת מגורים "למעלה"?
דירה נוספת למגורי זמניים או ספריה קרובה אל הבית? אילה כותבת:
בעקבות האסיפה
שמעתי הרבה תגובות שליליות על דברי באסיפה האחרונה, ולכן חשבתי לנסות להבהירם הבהרה נוספת, שלא ב"עידנא דריתחא". הבעיה של ציבור אנשים נע ועובר, מול ציבור אנשים אשר בחר לו את המקום לשבת בו לתמיד, היא אחת הבעיות החברתיות הרציניות של כל משק צעיר, ואילו אצלנו הבעיה מקבלת מימד גדול יותר, בגלל מיקומנו הגיאוגרפי והנופי המיוחד במינו. חושבת אני שלא אגזים אם אומר שתנועת הזמניים בעין גדי היא הגדולה בתנועה הקיבוצית. אתה יושב פה במשך שנים (אני רק שבע שנים, והותיקים כבר 12), ועל פניך עוברים עשרות עשרות של אנשים צעירים בראשית חייהם- קשת רחבה של דמויות. אנשים אלה נימצאים עמנו שנה, שנתיים, מתקשרים אליהם, רגילים לראותם, הם תורמים, מי מעט ומי הרבה, לכל תחומי חיינו, והנה "נשבר" להם מאתנו, מתקפלים ועוזבים. וכל עזיבה כזאת משאירה איזה פצע, איזה חלל. רבים מהאנשים שעברו את עין גדי, רצינו מאוד כי ישארו עמנו, כי יקשרו את גורלם עם ביתנו ויאוו אותו למשכן להם. עברו אצלנו משפחות ובנים משנת שירות ממשקים ותיקים וגם הם השאירו אחריהם חלל גדול. אכזבה לאכזבה מצטברת, ובלב נותר משקע מר, אשר במשך השנים מוכח לקרום איזה קרום של הגנה בפני הפגיעות שתבואנה בעתיד. וקרום זה אולי מתבטא כלפי חוץ ביחס רע לזמניים. דעו לכם, ואני פונה עכשיו לכל הזמניים אשר בעין גדי כעת- כולנו שמחים לראות שאתם פה, זה מחמיא לנו שאנחנו מושכים אנשים צעירים בראשית דרכם, אבל... ופה בא האבל הגדול! אנו מכינים עצמנו מראש, בתת ההכרה, לקראת זה שבעוד כך וכך חודשים אתם עוזבים. חברים טובים שלנו עזבו אותנו במרוצת השנים, גרעין כמעט שלם עזב אותנו, והחלל שהותיר עוד לא נימלא עד היום.
ניסיתי להסביר במשהו את הבעיה ואקווה כי הבהרתיה ולו במקצת.
רוצה אני להוסיף משהו על הצד החומרי—שום אדם עוד לא נקלט בעין גדי בזכות טובם ומשמנם של תנאים חומריים. אם הוא גר לבדו בחדר או עם עוד שני חברים, זה לא מה שיקבע את שהותו והשארותו אצלנו. מי שדבק בנו ובדרכנו ישאר עמנו, אפילו אם יגור בצריף. נכון שהתנאים השתנו, וכבר אי אפשר להציע תנאים כפי שהיו פעם, אבל בכל זאת אי אפשר להעמיד תנאים חומריים אשר ניתנים לאדם זמני, שמי יודע רק כמה חודשים יהיה פה, מול תנאים אלמנטריים של ציבור אשר חי ויחיה פה עוד שנים רבות.
אינך יכול לשלול ספריה ונוחיות של החלפת ספרים, מתוך רצון לתת תנאי שכון טובים יותר לזמניים. זה פשוט לא עולה בקנה מידה אחד. אם הזמני ירצה להשאר בעין גדי הוא יעשה זאת למרות תנאי השכון הגרועים, ואילו לנו אין בינתיים ספריה מתאימה ואין מעבדת צילום, אך יש לנו גב שמופנה אליך כשהוא עולה על אוטובוס ובידיו מזוודות, על מנת שלא לחזור יותר.
דברי אלה אולי יתרמו להבנת יתר של דברי באסיפה, אשר נאמרו בלהט הויכוח ובחוסר הצלחה למסור את המחשבות שמאחוריהם.
דברי תודה לאקונום בדימוס
מתוך דברי גרימי במסיבה לסיום עבודתו של יוסי ליאור
... ועכשיו לענין... התכנסנו בכאן
לציין סיומו של דור,
בו מלאנו כרסנו מזן אלי זן
מבית מטבחו של ר' יוסי ליאור.
אם נאמר שהיה הוא פשוט אקונום
נתרחק מאמת כמו לילה מיום,
כי היה הוא, זאת אל רגע נשכח,
אימפריה שלמה בין כתלי המטבח:
אם יכולת למצוא עתון ספורט מהיום,
אם יכולת ללגום כוסית יין אדום,
ועת בדל עועה עוד את פיך מחניק,
או- "בוא, אתה חייב לטעום מהנקניק!
הבשר החמוץ- שמע, זו הצלחה,
את זה אתה חייב לטעום בעצמך!".
לא יעזרו לך כל התחנונים,
זה שבעצם אתה צמחוני.
"והתחלתי לקנות הבשר ברבעים,
זה הרבה יותר בזול- עובדה!
רק חבל שאין לנו כל כך תנאים,
ולמה לא נותנים ימי עבודה?
למה השפוץ של המטבח לא מתבצע?
למה לא קנו עוד כלים ומכשירים?"
ואלו הוא קבל את כל מה שרצה
מזמן כבר את כולנו בישל לשמורים.
אצלו יש גלויה בשעה נחוצה
ומפתח לטלפון יש
וידעת- - אותו במטבח הן תמצט
בשש, ובשלוש, או בשש.
והמודה במודה מתחלפת,
והוא עוד נצב על עמדו,
ועוסק במסירות מעלפת
במלאכה הגדולה- לבדו.
עוד אומר, אם אותו אך תשאלה
שחיינו דומים לתיבה,
ופתוחה התיבה מלמעלה,
וכולנו עומדים סביבה.
ונותנים אל תוכה מעצמנו:
רצון ומסירות ושעות,
ונותנת מתוכה לצרכינו
נכסי חומר ורוח ועוד.
ותכונה מוזרה יש לזו התיבה,
ואינני יודע אם רעה היא או טובה,
שאין היא כנביעה הקולחת,
ולמעלה ממה שאנחנו- לעולם לא נוכל לקחת.
ובימים ושעות לפרקים,
כשהיינו נראים כה ריקים, ו
עוד קט וביתנו חורבה
לו נציצה בזו התיבה,
אז נראה שהרבינו לקחת
ואיש איש בלי רגשות אשמה,
אז נראה שהרבינו לקחת
ואיש, איש בלי רגשות אשמה,
ושכחנו את סוד היחד
הצפון בנתינה לשמה.
ולו נתבונן איש איש באפיקו
ונראה מי בינינו מאושר בעמלו?-
הריהו זה שיותר משנוטל אל חיקו
יודע לתת משלו!
ובא על סיפוקו בחיי היחד
הוא זה שיודע לתת- לא לקחת,
וזה שיקח, לו יקח קצת יותר,
לא יבוא אל ספוק, ונרגן ישאר.
... ובזו האמנות של נתינה לשמה
רציתי להביא את יוסי לדוגמא.
במזכירות
ועדת חינוך מסרה על מצב המבנים לצרכי הילדים ותחזית לעתיד. כרגע ארבע וחצי דירות מגורים מנוטרלות למוסדות ילדים, וכתה כוללת אחת נמצאת בבניה. בהתאם לתחזית יש להתחיל בהקדם בבנין בית ספר ופנימיה לילדים בסמוך לו. סוכם לתאם מיד את ראשית תכנונו עם אלכס קשטן.
עמוס גרינגר [גנור] מביא לידיעת המזכירות כי שר השיכון מעכב את כל תכניות הבניה בנוה זוהר, לאחר שכבר הושלם התכנון, בטענה כי ועדצ רופאים עוסקת בבדיקת אפשרות החיים באזור ים המלח...
נדונה בקשה של מספר חברים המשרתים בהגמ"ר, לצאת בהתנדבות לשירות מילואים מיוחד, כתרומה למאמץ הכללי של אנשי המילואים בארץ. הנושא הועבר לדיון באסיפה.
בדיון על הצורך בכוח אדם זמני בתקופת החורף והאביב הועלו האלטרנטיבות: שיתוף עם בי"ס שדה בהעסקת שירות לאומי (מחזורי שירות לאומי יתקיימו ברציפות בבי"ס שדה), או בקבלת קבוצת מתנדבים (במקום תיירים). המזכירות תומכת באפשרות השניה ותברר פרטים על קבוצות מתאימות.
ערעור של מספר חברים על החלטת המזכירות להעלאת הספריה לדירת מגורים הועבר להכרעת האסיפה.
באסיפה
אושרה יציאה של איציק בש לאורנים למשך שנתיים ללימודי הוראת מוסיקה.
נערך דיון יציאה למילואים בהתנדבות של מספר חברים המשרתים בהגמ"ר. סוכם ברוח חיובית, ויבוצע רק בתאום עם מוסדות התנועה.
דיון על העלאת הספריה מה"ואדי" לדירת מגורים הפך לויכוח על קליטת זמניים ועל צרכי תרבות. סוכם להעלות את הספריה בגלל ריחוקה ממרכז המגורים ובגלל הנזק הנגרם לספרים בצריף.
אושרה הצעת ועדת משק להשקעה של 30,000 ל"י לפיתוח ההידרופונים. הכוונה היא להקים מערכת השקאה חדשה לבריכות, כדי לגרום לחלוקת דשנים זה לכל הבריכות, וכן להרכיב מערכת בקרה אלקטרונית שתאפשר השקאה אוטומטית.
אושרה הצעת ועדת משק לנטיעת דונם נוסף של ורדים מזן "ד"ר ורהגה" תחת חממה, ולעקור את רוב המטע הישן.
האסיפה אשרה את בקשתם של העוסקים בצלום להעביר את המעבדה למקלחת הישנה. דעת רוב הציבור, בניגוד לדעת המזכירות, היתה שהמקלחת בואדי מספיקה לצרכי דיירי הואדי ומחנות העבודה.
צ'רלי (בעת שיחה במועדון):
... זה בדיוק מה שאומר ארכימדס:
"תנו לי נקודת משען, ואשען עליה".
ילדי הכתה חזרו משייט בים המלח.
צ'רלי: איך היה השייט, אמיר?
אמיר: היה לא נורמלי, אבל הסירה התנפצה לרסיסים!
צ'רלי: אז איך הגעתם לחוף?
אמיר: מה הבעיה, תפסנו רסיס והגענו.
ידיעות בקצרה
הגיע לשנת שרות אברהם בן חיים מאפיקים. ברוך הבא!
קו החשמל לעין גדי כבר נוצץ: החוטים הגיעו עד פאתי המשק. עתה נצפה רק לעבודות החלפת הרשת הקיימת בתוך הישוב והחלפת הטרנספורמטור, ואם ירצה השם, בעוד בעוד חודשיים אנחנו מתחילים לצרוך חשמל לפי מונה.
סוף סוף שרפה בעין גדי. עלה באש המתבן ז"ל. שרידי חבילות הקש, שהיה פעם חציר, מאותם ימים טובים של גידול מספוא, היו לאפר. שרותי הכבאות עלו במחדליהם על פרשת בית צים. ברז- אין, צנור- אין, דליים נקובים- יש. כל דלי אחרי שנשפכו מימיו הדלים אל האש, מצא עצמו מוטל גם כן לתוך הלהבה. מסקנות ולקחים- אין להדליק זבל. הוא בוער הרבה זמן. תוצאות עגומות- פחות פינת אהבה אחת במסתרי עין גדי.
הקיוסק המשופץ נפתח השבוע במז"ט. קצב העבודה הוכפל הודות למצנן שהוכנס בו. עתה מצפים שעם ישראל והתיירים הרבים יגיעו שוב לאזורנו, לאחר שכולם גמרו לטייל בשטחים המשוחררים.
נפרדנו לשלום מאסתי ועליזה בנות "צוקים". תאריך השחרור של כל בנות הגרעין הוא 20/9, ונצפה לטוב.
חייקין מתחתן. אחד האנשים הבודדים שניצל פעמיים ע" הליקופטר:
פעם ראשונה- נחל באר שבע.
פעם שניה- ואדי ערוגות.
כשהתבשרנו לראשונה שחייקין מתחתן אמר ארי:
הפעם הוא נכנס לתוך ואדי כזה, ששום הליקופטר שבעולם לא יוציא אותו משם!