אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 257
ב' בשבט תשכ"ז 13/1/67
לחנינה ויוסי קרקעי, לרותי ויוסי ליאור
להולדת נורית אחות לסמדר להולדת טל אחות לענת
מזל טוב!
שבת שלום!
לאחר שהגענו למסקנה שאפשר לעבר את החורף ללא מחנות עבודה, הגדלנו את מספר התיירים העובדים אצלנו, ועתה יש לנו לגיון מגוון, החל מלוחם לשעבר בצבא השכירים של צ'ומבה בקונגו וגומר בד"ר למתמטיקה, מרצה באוניברסיטה של שיקגו. למותר לציין כאן את גדולתה של החקלאות, שהצליחה ליצור עסוק לשנים אלה ולאחרים.
על יצירת קשר בין החברים לתיירים כבר הרבינו מלל, ובעזרת יזמה עצמית אפשר לפתח הכרויות מענינות. עם זאת כצבור אלינו לדאג לנוחיותם, ובנוסף לשפוץ הבטונדות (המתבצע אט אט), יסייר פדרו, "אבי התיירים", בזמן חפשתו הקרובה במספר משקים בהם עובדים תיירים רבים, על מנת לראות וללמד.
את חג ט"ו באב הקרב ובא אפשר יהיה לנצל, אולי, גם לעבודות גינון לידהבטונדות, כדי ליצור אוירה ביתית יותר לידן, להבדיל מן השממה הקיימת.
אגב ט"ו בשבט, מחוגי התרבות מראים לנן כי ארגון החג ניתן לחברי "צוקים", וכולנו מצפים לראות חג אילנות בניצוחם של אנשי הטבע.
האחת ידו מורמת למעלה והשניה חותרת מתחת
(או: "כבוד האסיפה")
אנחנו חיינו משופעים בהחלטות המוצעות על ידי הגופים שנועדו לכך (יחדים, ועדות והאסיפה), כדי לתת בטוי מעשי להשקפותינו ולדעותינו על סדרי החיים בתחומיהם השונים.
על שלשה מן הענינים הקשורים בהחלטות למיניהן רציתי לעמוד:
1. הכנת הנושא לקראת הדיון בו.
2. חורים בהשכלת המתדינים בנושא, או בקיצור: "נעלמים",
3. בצוע ההחלטות.
1 מעטים המקרים בהם מובא לדיון נושא שלוקטו נתוניו ועובדו כראוי. המדובר בעיקר בנושאים המובאים להחלטה באסיפה, אך מהצצה לדיוני ועדות נוכחתי לדעת שגם שם יש הרבה לתקן. לא אשוב להסטוריה כדי להזכיר דוגמאות או כדי לצטט דברי חברים בגנותם ועדה או בעל תפקיד על הגולמיות (תרתי משמע) בה הביאו את החומר לדיון. אציע שלש הצעות, מהן אחת כללית, לשם שיפור:
א קיים מקצוע למוד הנקרא "דיון קבוצתי". נזדמן לי לטעום ממנו על קצה המזלג, ואני בטוח שהוא חיוני להרבה אנשים שיש להם נגיעה בעניני צבור, דיונים והחלטות (והרי כולנו שקועים בזה עד צואר), נוסף לענין הרב שיש בלמודו. יש לדעתי לזמן לעין גדי איש מקצוע שילמד אותנו איך מקיימים דיון ממצה ויעיל.
ב אני זוכר החלטה המסמיכה את המזכירות לקבוע את סדר היום לאסיפה. אם זכרוני אינו מטעה אותי, כמשתתף באסיפות נראה לי שהדבר לא נעשה כראוי. לא די בקביעתם הטכנית של הסעיפים לדיון באותו שבוע, אלא יש להבטיח הבאתם מוכנים לדיון. אם אין המזכירות במלואה יכולה לבצע תפקיד זה (בגלל עומס התפקידים האחרים או סבות נוספות), והמזכיר בודאי יתקשה בכך, יש לגבש צוות קבוע שיעסוק בזה. רצוי מאד שאנשי הצוות הזה (שנים או שלושה במספר) יהיו כולם חברי מזכירות (כולל המזכיר או יו"ר האסיפות), ושלא יועלה שום נושא לדיון באסיפה בלי שעבר קודם את הבקורת שלהם ואושר לדיון. עליהם להבטיח כל הדברים היסודיים כמו הבאת כל הנתונים העובדתיים הקשורים בנושא; חוות דעת של מי שקשור בנושא או שעשויה להוסיף לו מימד; תאום עם הועדה, הועדות או היחידים שהנושא הוא בתחום פעולתם או שהדיון עוסק בהם; גבוש הצעות להחלטה (כולל נוהלי ההצבעה הקשורים בכל נושא); סדר הדיון בנושא וכו'.
ג סדר הים לאסיפה חייב להיות מפורסם על לוח המודעות לכל המאוחר בבקר יום האסיפה, אך רצוי שיהיה זה מוקדם עוד יותר (זה נכון גם לגבי חומר מסייע הניתן מדי פעם לחברים, לרוב בצורת דפים משוכפלים, לקראת הדיון).
2 באסיפה שדנה בנושא עבודתו של עמוס ג. [גנור] הובעה סברה שקיימת איזו שהיא אינפומציה החשובה לדיון ולא הובאה לידיעת האסיפה. סברה זאת נתאמתה לאחר מכן, עם הוספת פרט מסוים לתמונה ע"י דודו א. [אברהמי]. למרות שנאמר אח"כ שפרט זה היה קטן ערך בעיני שני הצדדים הקשורים בו, נתעורר הרושם (וזה צוין בפרוש ע"י חברים באסיפה) שמסבות כל שהן מגלים טפחיים או מכסים טפח. נוסף לפגיעה ביכולתם האוביקטיבית של החברים להכריע כראוי בשאלה המועלית להכרעה יש בזה גם טעם לפגם מבחינה צבורית. בנוסח גס נאמר: "שקר אין לו רגלים", ויש גורס ש"חצי אמת גרוע משקר". חוסר האמון שנובע מכך עלול להיות הרסני לא פחות מגלוי "האמת, כל האמת ורק האמת", ואפילו היא לא כל כך נעימה למישהו.
3 נאמר: "אין גוזרין גזרה שאין הצבור יכול לעמוד בה,, ויש גורסים: "... שאין רוב הצבור יכול לעמוד בה". לא פעם מופרות החלטות בשם העקרון הזה, אף על פי שבשעת ההצבעה עליהן הרים רוב הצבור את ידיו דווקא בעדן. הסיבות לכך יכולות להיות אחדות: האחת- רוב הצבור הנוכח באסיפה איננו עדיין רוב הצבור היושב בעין גדי (התמיהה הנתמהת כאן היא: האם ניתן דווקא לאלה הנמנעים מלקחת חלק באחריות של גבוש ההחלטות וקבלתן, וחלקם נעדר מן האסיפות באופן קבוע ומתוך רצון, לקבוע בסופו של דבר מה יעשה ומה לא יעשה?). הסבה השניה- בשעת הדיון וההחלטה באסיפה (או המוסד שהחליט) נעלמו מעיני רוב הצבור שקולים שנתגלו עם הבצוע, ולכן נשתנתה דעתו (לשם כך קיים הערעור, שהוא לגיטימי בהחלט. לגיטימית פחות היא הפרת ההחלטה לפני הדיון הנוסף או בלעדיו. ועוד סבה- יחידים שאינם מרוצים מן ההחלטה, או שאינם יכולים לעמוד בה, פורצים בה פרצות ויוצרים רושם במעשה ובדבור שההחלטה היא שטות. גם סתם התעלמות של חברים מן ההחלטה, בהיותם מקפידים קודם כל על נוחיותם האישית הצרה, אם מתוך אדישות או רשלנות סתם, די בה כדי להרוס החלטה, ולו גם תהיה הנכונה והנבונה ביותר.
אם יש בינינו כאלה שמזכירים לנו מדי פעם עד כמה חשוב לשמור על כבוד האסיפה, יזכירו וייזכרו גם בעצמם שהרוחשים לה כבוד אמת אינם מסתפקים בהשמעת דבריהם ובהרמת ידיהם אלא נמנעים גם מלחתור מתחת להחלטות שנתקבלו בה.
דן ואלה
בספריה
לפניכם סכום סטטיסטי של חמישה חדשי קריאה בספריה, הכולל את הנתונים הבאים:
מספר המחליפים הכללי במשך 5 חדשים: 353 קוראים. ממוצע חדשי: 70,6 קוראים.
סוגי הספרים הנקראים:
ספרות יפה: מקור – 128 / תרגום – 270.
טבע, חקלאות, טכניקה: 9
ציונות, יהדות, א"י: 6
חברה,חנוך: 13
שאר ספרי מדע: 23
שפה זרה: 4
סה"כ ספרים שהוחלפו: 453. מספר הספרים שהוכנסו לספריה בתקופה זו- 200.
חלוקתם: 50% מקור, 50% תרגום.
החלוקה לנושאים: ספרי עיון 30%, ספרי קריאה 70%.
בתקופה זו תוקנו ספרים בסך של 60 ל"י בכריכיה בחוץ, ובבית תוקנו 60 ספרים בסך של 180 ל"י. מחכים לתקון כ-40 ספרים נוספים. אם יתוקנו בבית (יומיים עבודה), יהיה שוויו של כל יום עבודה בספריה 60 ל"י.
כמות ספרים זו המחכה לתקון אינה כוללת את הספרים הדורשים תקון ונמצאים על המדפים. בספריה היום 5090 ספרים, וספריה בגודל זה דורשת לפי התקן יום עבודה בשבוע. בעין גדי הוא אפס ימים (תקן זה לא כולל שעות החלפה). מצב הספריה כיום איננו טוב. הספריה אינה מקבלת טפול מתאים, וכן איננה נמצאת במבנה מתאים. הספרן בקושי מוצא לו זמן להכניס ספרים חדשים לקריאה, ועל פי רוב מחכים החברים למעלה מחדשיים לספרים אלה. אין הספרן יכול לעשות זאת בשעות ההחלפה, ושעות אחרות לא מתאפשרות מבחינת סידור עבודה. נוסף לכך לא כל חבר המגלה רצון טוב יכול להכניס ספרים חדשים למחזור (ובלית ברירה עושים זאת). והתוצאות השליליות ניכרות לאחר מכן.
רחוקה של הספריה מחדרי המגורים מהוה בעיה רצינית. אנשים מגלים חוסר יחס עקב סיבה זו, ומחזיקים ספרים בחדרם חודשים רבים. בדרך כלל חוזרים ספרים אלה לספריה עם בלאי רב, ולעתים קרובות לא חוזרים כלל. מסתבר שהודעות ובקשות באסיפה ומעל לוח המודעות אינן משפיעות על הקוראים, וגם טפולו של המזכיר עדיין לא נשא פרי.
קרוב לודאי שאם נחייב בתקציב אישי אנשים המחזיקים אצלם ספר זמן רב, יהיה בכך משום פתרון חלקי, אך לדעתי לא כך צריך לנהוג, אם כי מחוסר ברירה עלינו לעשות זאת לפעמים.
על כל פנים נראה לי שככל שנקדים את העלאת הספריה למעלה, תפתר בעיה זו (בחלקה), ונקרב יותר קוראים לספריה, והרי למטרה זו היא נועדה. ברגע שימצא לה המבנה והמיקום המתאים, יש לפתוח את הספריה אחת לשבוע או יותר, מלבד לימי ההחלפה, לערב קריאה ועיון בתוך כתליה, ולדעתי המספרים שהבאתי בתחילת המאמר מצדיקים זאת.
לסיום, אשמח לקבל הצעות לרכישת ספרים אשר לדעת המציע ראוי שיהיו בספריה, וכן כל אינפורמציה נוספת על ספרים חדשים המופיעים בארץ.
יוסי קרקעי
מחוגי הספריה נמסר לנו כי הספר "בעיות בחיי הנשואין" שהושאר על השולחן גלוי למדי, זכה להתענינות רבה אך ורק מצד קוראים רווקים.
כנראה שננשואים מכירים כבר את הבעיות בעל פה.
"ואף על פי כן נוע תנוע"
מוטו: נהג טוב הוא גם סנדלר, צריך לדעת להחזיק פטיש ביד (דברי ד. ח.)
מעשה בטנדר פורד שיצא עם עבר לתל אביב והגיע לעין גדי לשעת תחילת העבודה, והקורות אותו בדרך.
מהם "גוז'ונים" כולנו יודעים- הן כולנו נהגים, או לפחות כולנו חושבים את עצמנו לכאלה. ויהי ערב, והפורד יוצא מן העיר הגדולה דרומה, ידידנו ח. הנהג, והמספר- טרמפאי..
במסעף חצור נשמעים פכפוכי אימים. "לקינו בתקר" אני אומר בלועזית. ידידנו ח. יורד לבעוט בצמיגים, והנה כולם מלאים וחסונים. "אין תקר" אומר ח. כמובן אין דומה מראה עינים למבעט רגלים, ואני מכה את הגלגלים כסדרם. אף אחד לא קופח. "בוודאי אבן נכנסה בין הגלגלים" אומר ח. שנינו ממשמשים את זוגות הגלגלים האחוריים, והנה לא דובים ולא אבן. עוד אנו תוהים, וכבר חוזות עינינו כי כל דמיון בין כוון הגלגלים מאחור ובין כוון המכונית הוא מקרי בלבד. ידידנו ח. ממשש את מקום השואב ומצהיר: "נקרעו הגוז'ונים". כמובן שמחתי עד מאד. סוף סוף אראה עין בעין מהם אותם חלקים מופלאים הקרויים גוז'ונים בפי בעלי העגלות ובעלי המוסכים, והנה מסתבר כי אינם אלא הברגים אליהם מחובר הגלגל. אלא מאי? כדי לשלף את שבריהם ולהרכיב חדשים במקומם, יש להגביה את המכונית בעזרת המגבה, לפתוח את האום היחיד שנותר לפליטה, להסיר את צמד הגלגלים, לשלף את הסרן האחורי, להסיר את תף הבלמים, ולסיום- להקיש בפטיש על ספיחי הפרשה, כלומר על מה שהיה פעם גוז'ונים. למרבה ההפתעה מסתבר כי לצורך העבודה נחוצים גם כלים, ובארגזי הכלים שלנו המצאי הוא כדלקמן: מאתים מטר חוטי חשמל, חמש נורות להחלפה, ארבעה כיסויי פלסטיק אדומים לפנס אחורי, צרור מפתחות-ברגים, הגבה ללא מוט ופטיש 150 גרם. "לעבודה"- אומר ח. ולא ידע כי יצטרך לשנן לעצמו מלה זו במשך ארבע וחצי שעות ברציפות. הנהג לא נותן לטרמפאי להשתתף במבצע: "מישהו צריך להשאר עם ידים נקיות" (לאחר מכן כששאל ח. "יש לך מטפחת?" הציע לו הטרמפאי לקנח את אפו, דבר שכמעט עלה לו במחיר חייו).
מוט עץ שבקצהו שתי מנורות אפשר לי להפגין ידע חשמלי מפתיע ולספק תאורה לאיש העמל. ח. שוכב על האדמה הקרה ונלחם עם המגבה בעזרת מפתח ברגים, כשהדי המאמץ נשמעים למרחוק. בניגוד למצופה התרוממה המכונית והוסרו הגלגלים. עוד שעה קלה, והסרן האחורי נשלף. עתה חוזים אנו באום שגדלו כאגרוף יעד חדש להלחם בו.
"אזמל" אומר ח. כאותו מנתח המכיר בגודל הרגע והמעשה. והאזמל מאין ימצא? כמובן הטרמפאי ממשיך במקצועו וזוכה בטרמפ של חצות אל העיר הקרובה ומקבל בהשאלה זוג אזמלים מבעל תחנת דלק טוב לב. ח. מרוצה מאד, ואני מניח כי בעזרת עצבים ואמבימיה יהיה אפשר לעשות גם "אוברול" על אם הדרך.
הך פטיש, עלה וצלח, את האום הכנה כך. האום החליט להיות נבון ולהפתח, ותחתיו נתגלה הוד מעלתו המיסב. מכאן ועד השלב של הוצאת שברי הג'וזונים- הדרך קצרה, אך מלאכת סיום זאת סרבה להתבצע, מתוך זלזול בפטיש הזוטר בן 150 הגרמים. "רק עוד פטיש כבד וזהו" מסנן ח. מבין שיניו, ואזי יוצאים לעצור משאית כבדה. למראה פס מנורות שבמרכזו משולש מאיר, פוסח לבנו על פעימה אחת מרוב גיל. ח. עודנו גוחן על התף, והטרמפאי מנופף במוט העץ ששתי נורות בקצהו, כמאותת בדגלים.
משאית ענק של מפעלי תובלה עוצרת. והנוהג בה ידידנו שמוליק כהן. מפיו אנו שומעים כי ראה זוג אורות מתנועעים, ואדם עומד כפוף ליד כירה (היא תף הבלמים, כמובן), לכן הוא עצר כאן כי חשב שפתחו סטייקיה חדשה. בתמורה בעד פטיש כבד זיכינו אותו באינפורמציה שוטפת ("רוזמן התחתן כבר? עם מי?"). לאחר הפרוק- באה ההרכבה, כלומר אותו ספור מעשה בערך, כשהוא כתוב מן הסוף להתחלה. בשעה שתים ושלושים אחר חצות אפשר היה לשיר את ההמנון ("בית נבאללה").
הביתה הגענו הודות לתנועות האינסטינקטיביות של ח. המורגל בכבישי הדרום. אחרת איני יכול להסביר כיצד הוא נסע על הכביש בעינים עצומות. השירים היפים ששר הטרמפאי על מנת לעורר את הנהג רק הפילו תנומה על הזמר עצמו.
לאחר מעשה הסתבר שבסך הכל נשחקו סרטי החכוך של סנדלי הבלמים, וקצת נשפך המיסב הקוני. אגב, איך קוראים בעברית לגוז'ונים?
רשם: ד.א.
במזכירות
הועלתה בקשה לקנית רשם קול לבית הספר. המזכירות מציעה כי רשם הקול שנשנה בשבוע שעבר עבור ועדת תרבות, ישמש גם את בית הספר. ההסדר נתון לשיקול דעתה של ועדת תרבות.
במסגרת דיון על גיוס וקליטה החלט לפנות לחברה להגנת הטבע לברור אפשרות ארגון של גרעין נוסף של של חובבי טבע בשתוף של החברה עם עין גדי. באם יתברר כי הדבר אפשרי, תועלה אפשרות של קליטת גרעין כזה באספה.
בהמשך להחלטת המזכירות בדבר עבודת בנות הנח"ש, כפי שפורסמה ה"אפיק" הקודם, ערערה ועדת עבודה על אפשרות שמרכז משק או מזכיר יטילו וטו על החלטת סדור העבודה. הוצע כי בכל מקרה לא ירשם סדור עבודה את בנות הנח"ש למקום עבודה אחר, לפני התיעצות עם מרכז המשק, וסוכם ברול זאת.
נדונו השאלות הקשורות בקליטתה של צפורה ובבואו של פסח למשק. לאור הבעיות שנתגלו במקום והקשי להגיע להסכם חתום עם פסח, החלט להביא את שאלת רצוננו לקבלת המשפחה בפני האספה בשבת.
הועלתה שאלת המחליף ליו"ר המועצה האזורית, לקראת פרישתו הקרובה של שמואל בראון. עמוס טוען כי איש מפעלי ים המלח צריך לשבת בראש המועצה, ואלו הם מעונינים כי עמוס יקבל תפקיד זה. המזכירות גבשה דעה כי עלינו לתמך במועמדותו של עמוס, והדבר יובא לאשור האספה.
באספה
ועדת חברה הודיעה כי אשרה למשה אשל לצאת לחדשיים של עבודה מחוץ למשק. באותה תקופה יחליט על המשך חבורתו בקבוצה.
בדיון על חדר האכל החדש נמסר כי יש התנגדות מצד המוסדות המממנים להעברת חדר האוכל המתוכנן למיקומו החדש כמות שהוא. כזכור, האלטרנטיבה המוצעת היא תכנון מחודש של חדר אוכל קטן יותר ובית תרבות נפרד. בחירה בכוון זה תגרם לכך שחדר האוכל החדש יהיה מוכן רק בעוד 4 שנים ויותר, ובעתיד יצטרכו לחול בו שינויים והרחבות. סוכם פה אחד לפעול להעברת תכנית חדר האוכל כמות שהוא.
לאחר דיון מחדש החלט כי אין להביא ילדים לארוחת בקר בשבת, כיון שהם ממילא אוכלים לפני כן בטיפולים, והימצאותם בחדר האוכל בעת הארוחה גורמת לצפיפות ורעש מיותר.
לידיעת החברים:
נתנה הנחייה למחסן חצר לתת נעלי עבודה חדשות רק תמורת ישנות (יש להן שמוש), וכן להפסיק לחלק נעלי השקאה, חוץ מאשר לעובדי שדה העוסקים בהשקאה.
בצוע השקעות בממון עצמי
[ראה טבלה בכרך מס' 8)
סה"כ השקעות שבוצעו - 151,869 ל"י
סה"כ השקעות שטרם בוצעו – 32,200 ל"י
184,069 ל"י
מכתב גלוי לחברי עין גדי
צר לי שעלי לפנות לחברים בעין גדי בפניה זו, שנעשית ברגשות מעורבים של צער רב, כעס עצור, ובכל זאת תקוה רבה במוסר הקיבוצי והחברי של החברים.
איני צריך להציג עצמי בפני חברי עין גדי ואת חתירתי המתמדת להקמת מפעל אכסנית הנוער ובי"ס שדה במקום. יתכן שכיום נמצאים במשק הרבה מאד חברים שלא מסוגלים לזכור את תחילת העבודה, וודאי שלא יודעים את הקשיים הרבים עליהם היינו צריכים לדלג בסלילת דרך לרעיון חינוכי כבי"ס שדה.
ידעתי מראש שאני מתפרץ עם רעיון גדול, אך בדרך קשה. האמנתי כי בזכות אמונתי הגדולה, שקרקע לה לצמיחה והתפתחות, אצליח לפרוץ, למרות דעותיהם המפוקפקות של חברים רבים שהיום מוכנים לקבל לחסותם את שם המפעל והצלחותיו. בעוד שאנו הקמנו את המפעל בתנאים של חוסר תקציב, חוסר הכרה בנו וחוסר צוות מתאים- עתה היה בי"ס שדה למושג.
לא במקרה חברו אולי יחד הרעיון של בי"ס שדה ועין גדי. תפיסתי את בי"ס שדה בעין גדי אינה של קיום מוסד מסוים במקום מסוים בלבד. בי"ס שדה ואופיו המיוחד הם חלק אורגני ממסכת תפיסת אופי הנוף במקום, כשם שאני מקוה שמשק עין גדי מצדדיו הוא, מהווה איזו חוליה אורגנית בנוף זה. בי"ס אינו מסגרת של מספר קורסים אלא ערכים שהשארתם היא מעבר להשפעה על מספר התלמידים העושים במסגרתו. לכן טבעי הדבר שהוא מפקח על שמורת הטבע, שבמסגרתו פרצנו שבילים, סמנו שבילים, וכל אלה פעולות ראשוניות- פתח לפעולה רחבה וגדולה שבי"ס שדה צריך להקיף. הפעולות עצמן, ערכן בזה שהן יוצרות ערכים מחנכים שהופכים להשפעות רציניות ביותר. אני יודע, שרבים השומעים על תכניותי רואים בהן תכניות בלתי ראליות, אך זכרו כי לפני 6-7 שנים גם אז חשבוני לבלתי ראלי, ואפילו תנועות הנוער בשנה הראשונה לא היו מוכנות להכיר בנו. היום כל פעילותם במדבר יהודה מתנהלת באמצעותנו, ויותר מזה- שיטות העבודה שלנו הפכו למסגרות פעולה בבתי ספר השדה כולם.
האמת היא שבכדי להקים רעיון כזה יש להתמסר בלב ונפש. צריך העזה, ומעל לכל אמונה, אם כי היום ניתן להשיג דברים ביתר קלות מאשר בתחילת הדרך. המעציב הוא שסבלנו, ואנחנו עדין סובלים רבות גם כיום, מכך שבמקום שיתרכזו הגורמים במאמץ לקדם את המוסד, מנסים גורמים שונים ולצערי גם משק עין גדיל שעבד את המוסד, כל אחד לאינטרסים הצרים ביותר שלו, מבלי להבין שעי"כ חונקים את עצם הרעיון. הייתי אומר, שהגורמים השונים לא מעונינים בפעולה עצמה אלא בטובת ההנאה (וזו לא תמיד חומרית) לאגודה או לגוף שהם מיצגים.
שיתכן שביחסי בעבר שגיתי בכך שלא הבסתי תשומת לב וכבוד וכן לא ניהלתי יחסי ציבור כפי שקיוו ממני, אך נתתי את כל נשמתי לעבודה עצמה, ולכן מצפוני שקט. יכול להיות שנוצרו בארץ יחסי חברה, כבוד והיככרכיה עד שקשה לחרוג מתחם יחסים אלה, אך בם בלבד לא ניתן להקים מפעל, ואפילו את נדבכיו הראשונים.
לאחר כ-7-8 שנות עבודה, ללא חג, שבת וחופשה, הרגשתי שאיני יכול להמשיך לשאת באחריות למפעל, ביחוד לאחר שהדבר חייב מאבקים מחודשים. ממושכת. זו אושרה לי מתוך סיכום ברור ובכתב שאני חוזר לתפקידי. לצערי מנסים עתה גורמים שונים לבחוש בקדרה ולנסות לשנות החלטות ועמדות מסוכמות.
קיויתי והבנתי שהצלחת המפעל תלויה לא במעט ביחסי שכנות עם משק עין גדי. ברור היה לי שניתן לפתח יחסי גומלין, כאשר יחידה קטנה של מספר משפחות עובדים נמצאת ליד המשק הקיבוצי, ומצד שני באזור חסר ישוב, כל משפחה וכל ילד יכולים להיות גורם חשוב להתפתחות המשק, במיוחד כאשר אנחנו משחררים את המשק מלחץ המטילים, וע"י שילוב עבודה חינוכית ומכוונת מעלים את ערכו של המשק בפינה זו של הארץ. רעיון הקבוץ אינו זר לי., ואף קרוב לליבי ביותר, עד כדי כך שהרהרתי לא פעם על הצטרפות למשק. הסיבה היחידה בגללה לא בצעתי את הדבר עד היום נובעת מן המחשבה שהמנהל וצוות העובדים המרכזי חייבים לגור במוסד ולהשתלב בו בחיי היום יום, אם כי זה פחות נוח, פחות נעים, ומאחר שלרעיון בי"ס השדה הלכתי בלי פשרות אישיות- הלכתי לזה עד הסוף.
למרות חילוקי הדעות שהיו בעבר, מכיר אני בתופעה החיובית של ישוב קיבוצי במקום, לא רק כעובדה ומס שפתיים אלא מתוך הכרה בצדקת קיום גוף זה בעין גדי. יתכן ששהכרות ביננו בעבר התבטאה בעיקר בהתנגשויות על פרטים שונים, ויתכן שאינכם מכירים את גישתי להרבה מן הנושאים המעצבים את חיינו. אך זכרו שאני הצעתי להביא את גרעין צוקים למשק, מתוך רצון שקבוצת נערים זו, במידה ולא תגיע לבי"ס השדה, ומאחר ונדלק בה הזיק לאזור (וזה צבור שהשקעתי בו רבות), חבל יהיה אם לא ינסו להקלט במשק. אילו הייתם מנסים ללמוד יותר על מערכת היחסים, הייתם נפגשים גם בתופעה של טיפול בגרעין, גיוסו וכו'. אני התיחסתי לגרעין בכל הרצינות, בכל האחריות לכל נער ונערה שבאו אלינו, שאינם ס"ה כוחות עבודה אלא ס"ה של אנשים עם תכניות, מחשבות ואמונה.
צר היה לי לשמוע, עם שובי לארץ, כי למרות התקוות שתליתי כי אצליח לרקום יחסים תקינים ויפים עם משק עין גדי, הצטרף המשק ובתוכו מספר חברים למערכת חתירות במעמדי ובהמשך עבודתי. קויתי שע"י התמסרותי להמשך העבודה ולבנין ולדחיפה נמרצת להעברה לנקודה החדשה, ירגעו הרוחות ותמצא הדרך להמשך העבודה. לא רציתי לעסוק בהשמצות שהושמעו, ואף לא בעניני העבר. המטרה הגדולה לפני היא העתיד, ולכן רציתי שדברים מסוימים לא יסיטו אותי מן הדרך לעתיד. "בלעתי הרבה רוק", הידקתי שיני והתעלמתי, לצערי לא הצלחתי. כנראה גבר כוחם של החתרנים.
בשיחה שהתקיימה ביוזמתי עם דודו, בה ניסיתי לפרוש באופן יותר נרחב את משמעות והבנת המושג של בי"ס השדה, הודה הוא בפני שבאפון כזה עדין לא הכיר ושמע על ביה"ס השדה, והמשק לא ידע על כיוון ההתפתחות כפי שציירתי בפניו. הוא ציין בפני שהדברים משנים את מושגיו לגבי ביה"ס השדה, והוא קיוה לאור שיחה זו שיהיה מקום לעבודה משותפת. ציינתי בפניו שאתמוך בכל שיתוף פעולה רחב עם התנועה הקיבוצית ואהיה נכון להשתלב ולעשות את אחרונת עבודות השרותים, אך ברצוני לדאוג לרעיון עצמו, ועליו אלחם ועל מקומי בעיצוב דרך העבודה של בי"ס שדה. מתוך דבריו הבנתי שאתם מתכוונים לפעול בדרך הפוכה מזו שבה הלכתם. כאשר שאלתי את דודו לפשר התנהגות זו, לא נעניתי בצורה ברורה וגלויה: "נהגנו בידיה ברורה שאנחנו נוהגים באופן בלתי ישר או הוגן"- אמר. ולכן לא נותרה לי האפשרות אלא לפנות בדרך זו אל החברים.
חברים, עצרו רגע וחשבו, אני מאמין במוסר הקיבוצי, אני מאמין במוסר שלכם כחברי משק. צר יהיה לי להכנס למאבק עם המשק. כל מאבק מטבעו מפיל חללים, וביסודו אינו מקדם. לכן חשבו היטב על דרככם. זכרו, בי"ס שדה הינו מפעל חיי, גם עד כה נאבקתי על קיומו, אך במישורים אחרים. לא ארתע מכל מאבק, וגם החריף ביותר, במידה שתכפו עלי מאבק כזה. אני נכון לו בצורה החריפה ביותר. אני פונה לחברים- במקום מאבק בואו לעבודה משותפת, בלתי כפויה. שתלנו שתיל רך, רק נבט הוא, אל נרמסו ברגל גסה. ואני חוזר שוב, יתכן שרבים רואים את ערכו של שתיל זה בגן שתילים גדול, אך לגבי זהו שתיל יחידי, אותו אני מטפח, אותו אני חי- זכרו זאת היטב.
אשמח לקיים פגישות עם חברים ללימוד במוסד, דרכי פעולתו. נלבן יחד את דרכי העבודה, ואני תקוה שניתן יהיה לעבוד במשותף.
"תמר ציוד כבד" – סכום ליום 31/1/67
את פתוח ענף הציוד הכבד ע"י גוף מקומי אפשר להגדיר כצעד ראשון לקראת ישובם הקבוע של מרבית האנשים באזור תמר, שכן אחת הבעיות שמאפינות את האזור הוא מספרם הרב של העוסקים בו לעומת המספר המועט של המתגוררים בו.
הענף נבחר בהמלצה חמה של "מפעלי ים המלח", המעסיק הגדול באזור,אשר בתחום מפעלו מתבצעות עבודות עפר בהקף גדול, אם כי ברבן ע"י ציוד עצמי.
מחשבה נוספת בהקמת החברה קשורה בעובדה שכאשר תסתיים עבודת הסכרים, עליהם עובדים כרגע ב"תמרית", תהיה עבודה רבה בהחזקת הסכרים, דבר שיחיב גוף בעל ידע והקף. ומאחר שמפעלי ים המלח מנסים להתרכז ביצור האשלג, התקבלה בברכה הקמת החברה שתדאג לאחזקה.
עם הקמת החברה ותחילת העבודה התברר שכיום אין במפעלי ים המלח בלבד די עבודות בכדי לבסס את החברה. החברה פנתה איפא לחפוש עבודות באזור, ועד היום בצעה מספר עבודות קטנות באזור וכן עבודה רצינית ומלמדת של הכשרת התואי למצדה מצד ערד.
יציאת חברה, בעלת ידע כה מועט בשטחה, לשוק, ביחוד בתקופת המיתון, היתה הסבה להשתרשות כה קשה. בעיות יחסי עבודה חריפות במיוחד, הן בהשגת עבודות עבור תמר והן בהעדפת אנשים לתעסוקה דרכנו, גורמות ל"כאבי ראש" מתמידים.
עם כל זאת הרי שלאחר חבלי הקליטה הראשונים, החברה הוכרה כעובדה וכגורם באזור תמר והתחילה לפעול במספר רב של שטחים.
לאחר תקופת פעולה בת שנה, עובדת החברה לפני הרחבת הקף העבודות וכן העמקת הידע. המחזור הכספי גדול, אבל בשטחים רבים אין החברה מופיעה אלא במתווכת בעבודות. כיום מעסיקים בחברה כ-20 משאיות בממוצע, בעקר בתמרית ובמפעלי ים המלח. התחלנו במשא ומתן עם חברת ים המלח על קבלת חלק מסוים בעבודות האלו. לדבר זה יש חשיבות רבה, מכיון שהוא מוביל לכוון עליו אנו חושבים להתבסס.
בנתוח הדו"ח הכספי יש להתחשב בעובדה שעקר הפעילות התחילה למעשה מחודש דצמבר ינואר, בעוד שהדו"ח מתיחס לתקופה ממרץ עד ינואר 1967. יש לקוות שאחוז הרוח על עבודות יגדל ככול שהחברה תצבור נסיון וידע. עם כל זאת הרי מתקופת הדו"ח ישנו רוח נקי גדול למדי, גם לאחר ספיגת ההוצאות הראשונות של הקמת והרצת החברה.
נושא בפני עצמו היא העבודה במצדה, שהקפה גדול אך עדין לא באה לידי בטוי בדו"ח. למרות שאת ההוצאות עד סוף ינואר אפשר להעריך, אבל אין לדעת כיצד יגמר המשא ומתן עם של"ב ומע"ץ ביחס להכנסות.
אפילו אם תגמר העבודה במצדה בהפסד ניכר, וחשש כזה נראה בעין, יש להתיחס לראשוניות של עבודה זו ולראות מול ההפסד את התנופה שעבודה זו נתנה לחברה.
כיום עומדות לפני החברה עוד מספר עבודות כגון העבודה בקו החשמל לעין גדי, העבודה בבית היוצר, הנוה זוהר ומספר עבודות בערד.
שלושת השותפים של החברה השקיעו עד היום 12,000 ל"י כל אחד. מזה מושקעים כ-21,000 ל"י ברכוש שכולל את הסאב וכן צריף בנוה זוהר המשמש ללינה. ההשקעות הינן ללא קשר לחלוקת המניות, מכיון שבחלוקה זאת יש למעשה מניות רק לעין גדי. שאר הגופים השקיעו כסף בצורת הלואות.
ישנן מספר הצעות לרכישת כלים בסיסיים עבור החברה. אנו מקוים לרכשם בעקר מכספי הרוח וכן מההשקעות של בעלי החברה.
בעיה נוספת אותה פתרה החברה היא העסקת הכלים של עין גדי. ה-די 8 מספר רב של חודשים בחברה, והשופל מפעל ישירות ע"י החברה בהצלחה די גדולה.
מבחינת מימון והון חוזר אפשר לומר בקצרה שהחברה, למרות המיתון, עומדת איתנה למדי, ולא נזקקה עדיין להלואות לכל מטרה שהיא.
מצבת כוח האדם של החברה מבוססת על שני אנשים מעין גדי בנהול, מנהל חשבונות במשרה מלאה ועוד אחד בחצי משרה, מנהל עבודה במשרה חלקית, עובדת נקיון, וכן אנו מסתיעים בשרותים קבועים של המועצה כמו מזכירה, דיור, טלפון וכו'.
בעבודות השונות מעסיקים עוד מספר נכר של אנשים- קרוב לעשרים אנשים מקבלים משכורות, זאת מלבד האנשים העובדים על כלים המעסקים בקבלנות. אם להתיחס למצבה הרצויה (ולא המצויה) אפשר להסתפק במנהל חשבונות אחד, במנהל כספי וארגוני, ועוד אדם נוסף שיעסוק בסדור ותאום כללי של העבודות, וכן מהנדס לעבודות עפר במשרה חלקית (יתכן בשתוף עם המועצה).
חושבני שהחברה, לאחר שנת תפעול, הצדיקה את קיומה, אם כי דרכה אינה סוגה בשושנים.
רווח והפסד לתקופה 31/3/66 עד 31/1/67:
רווח תפעולי 56,640 ל"י
הוצאות כלליות 40,900 ל"י
רווח נקי 15,640 ל"י
הוצאות מנהליות:
הנהלה, הנהלת עבודה, פקוח וסדרנות 40,9000 ל"י
[ראה בכרך 8 טבלאות מפורטות]
נוהג האספה
קיום האספה
אספת החברים תכונס ע"י המזכיר או יו"ר האספה.
האספה תפתח בכל מספר של חברים.
אם מספר החברים קטן מעשרים, תידחה כל הכרעה, באם אחד החברים ידרוש זאת.
אספה פתוחה וסגורה
אספת הקבוצה פתוחה בדרך כלל לכל תושבי המקום המבוגרים.
אספה סגורה תכונס לפי החלטת המזכירות, וישתתפו בה חברים בלבד.
על פי בקשת חבר אחד תצביע אספה פתוחה על סגירתה.
סדר יום האספה
סדר יום האספה יקבע ע"י המזכירות.
זכותו של כל חבר להגיש שאילתא לאספה, אך עליו למסור את תכנה למזכיר לפני האספה.
על כל שאילתא תבוא תשובת החבר או הגוף אליו היא הופנתה, אך לא יתקים דיון באותו נושא.
קבלת החלטות
החלטות מתקבלות בדרך כלל בהצבעה גלויה וברוב רגיל.
החלטות שהאספה קבעה כי הן עקרוניות יתקבלו ברוב של שני שלישים.
הוגש ערעור על החלטת האספה- יובא תחילה לדיון בפני המזכירות, ולאחר מכן יועלה באספה.
ערעור על החלטות עקרוניות אפשר להגיש רק בתום שנה אחת מיום קבלתן.
ערעור חוזר על כל החלטה אפשר להגיש רק בתום שנה אחת מיום הגשת הערעור הראשון.
דו"ח לקראת אספה בענין תכנית המתאר
תכנית המתאר שהוגשה לנו ע"י הארכיטקט אלכס קשטן נתקבלה על דעת המוסדות ללא הסתיגות כל שהיא. אנשי מקצוע שראו תכנית זו קבלוה גם כן ללא הסתייגות.
הבעיה המרכזית העומדת לדיון הנה שאלת העברתו של חדר האוכל.
האספה מתבקשת להביע את דעתה באם נראית העברת חדר האוכל במתכונתו הקימת, תוך הפיכת אגף המבריאים למועדון, או התחלת תכנון מחודש הכולל חדר אוכל ומטבח כמבנה אחד ובית תרבות כמבנה שני, הקשורים ביניהם בצורה כלשהי.
היתרונות להעברת חדר האוכל המתוכנן:
א. חסכון בזמן העלול להגיע לשנתיים. דהיינו אפשרות שמוש המועדון בתאריך מוקדם יותר ואפשרות הרחבת בית הארחה בתאריך מוקדם יותר.
ב. קבלת הצורה הסופית של חדר האוכל, ללא צורך בהרחבות בעתיד.
ג. ע"י הסרת המחיצה בין ח. האוכל למועדון: קבלת חלל גדול לארועים מיוחדים.
ד. מטבח מרווח המתאים לאוכלוסיה של 400 נפש.
חסרונות לתכנית זו:
א. אולם גדול מדי למועדון.
ב. קרבה יתרה בין המועדון וחדר האוכל.
ג. חוסר במבנה מרכזי לכל גורמי התרבות כגון: חדר חוגים, ספריה וחדר ישיבות.
היתרונות לתכנון מחודש:
א. תכנית מתאימה וכוללת למוסדות תרבות.
חסרונות לתכנון מחודש
א. הפסד זמן.
ב. חדר אוכל ומטבח מצומצמים בהרבה.
ג. חסרון באולם גדול למשך שנים רבות.
ד. דחית הרחבת בית הארחה.
יש להעיר כי העברת חדר האוכל אין פרושה ביטול של בית תרבות אלא דחית הקמתו לתאריך מאוחר יותר.
דוצי