אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 262
ערב יום העצמאות תשכ"ז
מיטב הברכות לחברינו החדשים
ניצה וגדי, פדרו, חניתה ח. אחא, מני, פסיק ואבנר
חג שמח!
ערב יום העצמאות נשוב ונעלה קורות עין גדי בימים האחרונים של מלחמת הקוממיות. לפנינו קטעים מכבוש עין גדי, מתוך ספרם של יהודה אלמוג ובן ציון אשל "חבל ים המלח":
"... בפגישת מפקדים משלימים את פרטי התכנון. מפקד חבל סדום יעקב דרור וסגנו צבי שמאלי רואים בעין טובה את מזג האויר: השמים מעוננים, ערפל כבד רובץ על הים, ובעבר המזרחי אין יכולים להבחין כלל בסדום. חובל ראשון, רב סרן שלמה אראל, נכנס למבצע עם כתת חיל הים. מצרפים כתת פרדות לצרכי הובלה בעין גדי משפת הים על ראשי הצוקים- המבצע המשולב מאורגן לפי מיטב הכללים.
... הצו ניתן. מחלקה אחת ממלאה ספינת מנוע ואתה חולית הסיירים. מחלקה שניה עולה על ספינת המנוע השניה, הגוררת את אסדת הנחיתה. מחלקה שלישית עולה אל האסדה ואתה הציוד, הנשק המסייע והפרדות. השעה שש לפנות ערב. ספינת המנוע "צוער" מתנהלת בכבדות בים הסוער, והספינה הראשונה "מצדה" אצה קדימה, ובה מחלקת החוד והסיירים עם רב סרן שמריה גוטמן. כחצי שעה לפני חצות הגיעו לחוף עין גדי.
... באחת אחר חצות הגיע לחוף עין גדי הכוח העיקרי. למקום הנחיתה בחרו את המפרץ הקטן שמדרום לשפך נחל ערוגות. כתה יורדת בסירת משוטים אל החוף, ומשם היא מאותתת בסמני פנסים ומסמנת את המקום לנחיתה. כתות אבטחה תופסות עמדות. מתחילים לפרק את הציוד.
מספינת המנוע מורידים סירת משוטים וקושרים אותה כעין גשר בין "צוער" ובין אסדת הנחיתה. אנשי המחלקה השניה נוחתים ותופסים ראש גשר. מקימים גשר עם מחלקת החוד. מפי לאוזן נמסרת הודעתם המבשרת: ,אנו חונים על המעיין".
... וכה יספר שמריה גוטמן: "לא ידענו מה המצב בעין גדי, מה מתרחש בה. רצינו למנע קרב, להציב את האנשים בכל עמדות המפתח של המקום החולשות על מבואות ומוצאות עין גדי... אזרנו עוז והמשכנו לעלות, והפעם מתוך מאמץ של מעפיל אל הפסגות. רק מי שחתר אי פעם בשביל הרים תלול ופתלתל זה, מי שמכיר את פניותיו החדות והמסוכנות, רק זה יבין במקצת מה פרוש לצעוד בו בלילה אפל וגשום, כשעל הגב עמוס משא כבד, ציוד וצידה.
... עם שחר, וכובשי עין גדי עיניהם נעוצות באפלולית המחוירה והולכת, ומתוכה מתחילות לבצבץ, תחילה במטושטש, צורות נוף, והים מנצנץ עמומות בדמדומים. רק עכשיו נדהמו האנשים לראות באיזה דרך צעדו בחשכת הלילה".
עוד לא יצא שמש על הארץ, ומפקד הפלוגה משדר לסדום באלחוט את הבשורה על תפיסת עין גדי והצוק בראש המעלה. היה בוקר יום חמישי, ט' באדר חש"ט, 10 במרס 1949. מסדום נמסרה התשדורת אל מפקד החטיבה. המשימה בוצעה במועד שנקבע מראש.
ובעין גדי התכונה רבה: כתות פשטו במישור לשם סריקה והגיעו אל בקתות הבדוים. צרור יריות ממקלע הוציא מן הבקתות את הבדוים, שלושה עשר במספר. הם הרימו ידיהם לאות כניעה. אחרי חפוש נלקח נשקם, והם נשארו בבקתותיהם... רכוב על סוסה אצילה הגיע למשא ומתן בן השיח' של בני רשאידה. בקשתו הראשונה היתה: לדבר עם שמריה. המפקד הופתע- מנין לו כי שמריה כאן? אך הוא בשלו: לא יתכן אחרת. יהודים בעין גדי, משמע שמריה אתם... הבדוים שוחררו, ובן השיח' הלך אתם בהשאירו את הרכוש.
אחרי ששה ימים בוטלה המפקדה הערפית, ועין גדי הועברה לפיקוח סדום. עבר עוד שבוע ימים, ופלוגה מאנשי סדום באה להחליף את האלכסנדרונים, שחזרו לגדודם עטורי תהילה וחיבה.נטבע סמל כבוש עין גדי, שהיה מאז לסמל הגדוד הל"ב".
הצעה לחופש מרוכז בקיץ
מדי שנה עדים אנו לתופעה כי בשני חודשי הקיץ החמים יולי-אוגוסט לא נמצאים במשק שליש מהחברים במחזוריות. בשבועות מסוימים מספר הנמצאים בחופש ובנופש מתקרב למחצית מספר החברים.
בעת ההיא כמעט כל הפעילות במשק היא לאיוש השרותים בלבד, כי מספר העובדים בשרותים אינו פוחת בגלל העדרותם של חברים רבים מן הבית. במקביל לכך כמעט אין אפשרות לפעילות תרבותית כלשהי, כי תמיד יחסרו מספר אנשי מפתח לכל סוג של פעילות.
המסקנה המתבקשת מכל זאת היא שיש לנסות רעיון חדש, אשר יאפשר לנו להחיות את הקיץ.
מהות ההצעה: לארגן יציאה של כל החברים לחופש במרוכז במחצית השניה שלחודש יולי. יש הכרח כי ישאר במשק מספר קטן של חברים, מקסימום 10-15 איש, ע"מ לעסוק בהשקאה, שמירה ואחזקת הגנרטור. בודי יהיה מספר דומה של חברים אשר לגביהם חשוב לקחת את החופש השנתי בתאריך אחר מאשר מחצית יולי, ואלה יהיו במשק בתקופת החופש הכללי. הנחת היסוד היא לא לתכנן את כל בילויי החופש החל מן התאריך האמור.
התגובה הראשונית למקרא ההצעה היא התנגדות אינסטינקטיבית לעובדה שמועד החופש יקבע לחברים ע"י החברה ולא איש איש כרצונו, אך לאחר "עכול" הרעיון מסתבר כי יש בהצעה זו הרבה מן ההגיון, ובנוסף לכך גם שעשוע: אפשר לארגן טיסה של כל המשק ממצדה לתל אביב ביום היציאה לחופש, אפשר לתכנן מפגשים ופעילויות מתואמים מראש, החל מהליכה מאורגנת לסרט או הצגה במקביל בתל אביב ובחיפה, וכלה בערב מפגש באחד מחופי הרחצה היפים, ועוד רעיונות כהנה וכהנה.
ברור כי התועלת הרבה שתצמח מבצוע תכנית זו היא האפשרות להחיות את עין גדי במשך חודש תמים של הקיץ, בו כידוע פעילות משקית מועטה, כולנו רעננים יותר לעת ערב, ואפשר (עם יזמה, כמובן) לארגן חודש של תרבות אינטנסיבית, דבר אשר תועלתו וערכו ברורית לכל.
כדאי שחברים ינסו להעלות נקודות אור וחושך בהצעה זו, ובשבוע הבא יוכרע גורלה במזכירות ובאספה.
דודו א. [אברהמי]
תערוכת הפרח תשכ"ז
השתתפות עין גדי בתערוכת הפרח, אשר מתקיימת בחיפה בימי חול המועד פסח, החלה בשנה שעברה בעקבות תערוכת העשור. הענין שלנו להצגת ורדים מעין גדי הוא יותר אסטטי- פרחים באמת ראויים לתצוגה בפני הקהל הרחב, ולא ענין עסקי- מסיבה זו הצגנו רק את ה"ורהגה" הצהוב, אשר מצטיין ביפיו בעין גדי.
במשך השנים למדנו לא מעט כיצד יש להציג ולסדר פרחים בתערוכה. יד ימיננו בנושא זה היא דבוישה, אשר טורחת ומסדרת את הפרחים במשך ימי התערוכה. עם חלוף הפסח קבלתי ממנה מכתב ובו רשמים על התערוכה, ונראה לי כי כדאי להביאו לידיעת החברים:
"חג הפסח כבר מאחורינו, ועמו כל המאורעות החגיגיים, ביניהם תערוכת הפרחים. אני פשוט כותבת לך קצת ממה שנעשה כאן בשטח התערוכה, ואם תמצא בזה ענין, אפשר אולי ללמוד בשנים הבאות.
קודם כל ראוי לציין שהפרחים שלנו היו יפים מאד, ובכלל אין מה להתבייש, אלא שבמשך שבוע התערוכה ראיתי מקרוב דברים שאותם צריך לדעת: א. המגדלים למיניהם משקיעים כל מאמץ ומחשבה רעיונית אפשרית, שתקנה להם את הפרס ותו לא. אין ספק שמאמץ זה כדאי, גם בשל הפרסומת וגם בשל ההנאה מן הפרס... ב. מלבד הטיפול המיוחד ובחירתת פרחים בעלי רמה מעולה, יש צורך לדעת את תןרת סדור הפרחים בתצוגה. דבר זה כמובן לומדים מן הנסיון.
אספר לך דוגמא מאלפת ביחס לסדור הזר שלנו: למן היום השני ואילך הוא היה נפלא, אף על פי שהמשלוח הראשון הגיע מאוחר מאד וסבל בדרך, וצריך היה לתת לפרחים טיפול מיוחד. האגרטלים של פרוכטר, למשל, אבדו את צורתם לחלוטין עם החלפת הפרחים הראשונה. ה"ורהגה" שלהם נראה ממש עלוב לעמת שלנו, וזה נורא הרגיז אותי. מכיון שהייתי הרבה בתערוכה, החלטתי "לחלוב"ידיעות מקצועיות ושאלתי: נו, מה אתם אומרים על זה? התשובה היתה (וגם ראיתי הלכה למעשה במשך הימים הבאים, ולאו דוקא בפרחי ורדים): אין כבוד עצמי, אין יחס ושום דבר אחר. לגבי המגדלים מענין הפרס ושהפרחים יחזיקו בערב הפתיחה, ואח"כ לא מענין כלום.
המסקנה היא שצריך להתיחס קודם כל ליום פתיחת התערוכה, ואח"כ בהתאם לשמו הטוב של המגדל. אגב, הזר שלנו וזר של בחור מ"רם-און" (בקרה) היו היפים ביותר בכל ימות התערוכה!"
לסיכום רצוי לדעתי להשתתף בתערוכה גם בשנים הבאות, ולאו דוקא בזן אחד של ורדים. אפשר להציג זרים רבים יפים בכמות קטנה יותר של פרחים.
ליאור [להב]
דברים שהניר סובל...
ברצוני להגיב על נושא הדיון באספה האחרונה. החלטת האספה גרמה לי הרגשת דכדוך מעיקה, שעד עתה קשה לי להיחלץ ממנה. ההחלטה לאשר לימודי חבר ויציאתו לשלוש שנים עם משפחתו נתקבלה ברוב ברור מאד, וודאי שיש לכבד אותה. כמו כן ברורה גם העובדה, שרוב מכריע של המחייבים קבעו את עמדתם ללא שום התייחסות לנושא הדיון. אולי רווח לכמה חברים ש"הענין עבר", אבל יודעים כולנו יפה, שהמגמה הכללית היתה לעשות הכל, ובלבד שלא נאבד עוד משפחה!
כל הדיון, דרך ישיבת המזכירות ועד לאספה, התנהל על מי מנוחות. גם עכשיו אני משתדל "לא לקלקל, ולהימנע מנימה צורמת, אם כי לפעמים סובלת האמת שבדברים, אם מלטשים אותם.
חיינו בנויים על יסוד של חובות וזכויות. במילים פשוטות פירוש הדברים הוא, שבגין נתינתו מגיע לו לחבר לקחת. החלטתו של אדם להשתלם ולהתפתח נתונה בידיו הוא, והקבוץ מסייע בידו ובא לקראתו. כך במקרה הנידון- ניתנו מ"טעם" הקבוץ ימי עבודה רבים עבור הלמידה, וכן נעשה ויתור רב בנוגע למילוי תפקידים חברתיים. ואין זה הכל! טוענים נגד הקבוץ, שמי שעוזב אותו עוזב בלא כלום. ואנו יודעים, שהקבוץ אולי לא מספק דיפלומה, אבל הוא מאפשר קידום ומספק נסיון חיים, ששוים יותר מבתי אולפנא. הנה ידוע לכולנו חבר, שעזב אותנו בשעתו כאדם שאמנם לא למד באוניברסיטה, אלא שמאחורי גבו כבר ניו שנים ברוכות של ריכוז משק, גזברות וריכוז גן ירק.
במידה מסוימת חיי הקבוץ הופכים את הסדר. חבר המשק, המשוחרר מדאגות פרנסה ושכון, בונה לו מוקדם את משפחתו ורוכש את מקצועו. לקראת שנות השלושים שלו הוא עשוי לצאת לרכישת השכלה. כך בעין גדי מתאפשרים לחבר תפקידים שאני מאד מסופק אם הוא היה זוכה להם בעיר. במקרה שלתנינו לשם קידומו והתפתחותו האישית, נזקק החבר לכשרונו המבורך בלבד- אם זה טיפול בעניני תכנון ומוסדות (חדר אוכל, בית אריזה וכד'), אם זה מחקר חינוכי לקביעת שיטת הלינה או גם קורסים והשתלמויות. ספק אם בעיר היה מגיע לכך ללא דיפלומה.
מכאן שאם גם רבה תרומתו של החבר לחיי העבודה והחברה של משקו, אין זה פוטר אותו, ואותנו כולנו, מהכרה בעובדת הטיפוח והפתוח האישי, שמתאפשרים הודות לצורת חיים זו. בתור אנשי עין גדי מותר לנו לתבוע מכל חבר רגש של אחריות כלפי המשק בו הוא חי, בנה משפחה והתפתח. מזה שבמקרה הנידון היה החבר כנה עם עצמו והחליט כל כן לעזוב- עין גדי עוד לא נושעה!
חרדתי הממשית היא לגבי השאלה, ממי יקחו הצעירים שבינינו את הדוגמא, בבואם להגשים ולמלט מטרות כמוסות.
יואב [גבעתי]
דבר בני "צוקים", ערב צאתם לאמון המתקדם
בסיומה של חצי שנה, רוצים היינו להודות בכמה מילים לקבוצת עין גדי על התקופה הנעימה ששהינו כאן.
בהיסוס רב באנו אליכם. רעיון הקבוץ היה רחוק מאתנו, והרצון להגיע לבי"ס שדה היה עז. הבנו שלא נוכל לחיות חיים תקינים בבי"ס שדה מבלי להכיר את שכננו החשוב ביותר. כמו כן רצינו לרדת לעומקם של החיים בקבוצה ולהבין מהו קבוץ ומהי דרכו, ובעיקר להכיר את האנשים שעמם נהיה במגע יום יומי, במידה ונשאר בבי"ס שדה. חפצנו לבדוק את אפשרות החיים בקיבוץ בשילוב עם העבודה בביה"ס. היה בדעתנו להוסיף ולקרב את חברי המשק אל נושא בי"ס שדה ומטרותיו, אל השמורה וערכיה ואל נוף עין גדי והמדבר.
ההיכרות הזאת היתה חשובה ומועילה. היא נתנה לנו חומר רב למחשבה והבהירה לנו בצורה הטובה ביותר את עמדת הקיבוץ בנושאים רבים. היא גם עזרה לחלק מאתנו להסיק מסקנות לכאן ולכאן לגבי עתידם בעין גדי.
אנו תקוה שפינת הצמח והמדור שפרסמנו באפיק תרמו דבר מה לחברים במחשבה ובפעולה.
היינו רוצים להעלות חלק ממסקנותינו לסיכומה של תקופה:
לדעתנו יש מקום לגרעינים משותפים לבי"ס שדה ומשק עין גדי, במידה וגרעינים אלה יטופלו בדרך הנכונה. אנו רואים ברכה רבה בשיתוף הפעולה הקיים בין קבוצת עין גדי והחברה להגנת הטבע בנושאי בי"ס שדה. כמו כן עם פתוח החוף ע"י הקבוצה בשיתוף עם רשות שמורות הטבע, יש תקוה שהשמורה תתפוס חלק רב יותר בתודעתם של החברים, אך אין ספק בכך שאם רצון החברים הוא להכנס לעובי הקורה בנושאי בי"ס וערכיו, חובה עליהם ללמוד היטב את כל הבעיות והמכשולים העומדים בדרכו של ביה"ס.
הבנים הולכים לאימון מתקדם, כשעל הפרק כאן נושא הסמכויות והתפקידים בבי"ס שדה החדש. אנו שולחים את בנותינו חלוצות לקראת העתיד, בתקוה להצטרף אליהן מחדש עם גמר השרות בפברואר 1968. באותה העת כבר נהיה אזרחים, ואנו חושבים שהשהיה בקיבוץ השאירה לכל אחד מאתנו משקע, שבבוא הזמן יהיה חלק מהחלטתנו באיזו דרך חיים אנו בוחרים.
ובינתיים, שמרו על הבנות שלנו. אנחנו כבר נסתדר בכוחות עצמנו.
גרעין "צוקים" – נרי וחיימקה.
באספות
נתקבלו לחברות: אבנר ברנר, עמנואל גלס, דן הכט, חניתה חורש, ניצה חופש, גדי חופש, פדרו לנדסברג, יוסף שמר.
אושרה ללא מתנגדים הצעת ועדת משק להשקעות:
2,300 ל"י מנערת לתמרים
2,00 ל"י מזרנים לבית הארחה
800 ל"י צנון אויר לכלבו
1,00 ל"י שפורים במחסן הבגדים
הועלתה הצעה לקנית מקררים קטנים לחדרים. ועדת חברה התנגדה עקרונית לרכישתם. ועדת משק הסכימה לאשר סך 10,000 ל"י לצורך זה. החלט ברוב גדול לרכוש מקררים לחדרים, והוטל על ועדת חברה להגיש לאסיפה הצעה לסדר הרכישה.
לקראת האסיפות השנתיות נבחרה ועדת כוח אדם זמנית לצורך הכנת הצעה לועדות, בעלי תפקידים, מרכזי ענפים ולומדים.
הועדה כוללת את חברי ועדת מנויים וכן את יואב ואת הלל.
דן אפיק נבחר לסדרן עבודה.
יורם אגמון לרבש"צ.
האספה קבלה את המלצות המזכירות בענין הניהול הכללי של החברה הכלכלית, והחלט לתמוך בכך שמועצת המנהלים של החברה תמנה מנהל כללי שאינו איש עין גדי, ולתמוך בכניסת המועצה האזורית לאחריות שווה בסיכונים וברווחים.
אושרה יציאתו של דוצי ללימודי הנדסת יצור, בהתאם לתכניתו ללמד שנה ראשונה בבאר שבע ולאחר מכן 3 שנים עם המשפחה בחיפה. האספה ראתה ביציאת משפחה שלמה רע הכרחי ואישרה את תכנית הלימודים ברוב גדול.
אושרה שנת חופש לשלמה ופיצי עם יציאתם לאלמגור.
בשדה הקליטה
הגיעו למשק: ישראלה אברמוביץ לשל"ת, שלמה חרזי (כמנהגו) לאורחות, עם חבריו שושנה, שמעון ואבנר מראש העין.
עתידים להגיע בקרוב: ורדה וירון רונן מבת ים עם ילדיהם חיה בת ה-3 וגיל בן 8 חודשים. 2 בחורים לש.ש.ש. ובחורה אחת לשל"ת. ציפי וגדי מכנרת ואח של דוצי ואשתו מאלומות. וכמובן- ב-16 לחודש זה מגיע פסח ברייר לארץ.