אפיק
עלעל קבוצת עין-גדי מס' 260
כ'ח באדר א' תשכ"ז 10/3/67
פורים קרב ובא! ואתם, כרטיסים כבר קניתם? להפלגת הנופש כמובן. מה פתאם הפלגת נופש, שמענו שואלים, הרי יש מיתון בארץ וצריך להצטמצם. התשובה מוכנה בפינוב שיר: "פורים לנו, שכח את הכל!". מחיר ההפלגה ליחיד היא תחפושת, פשוט התחפש ועלה על האניה. וכדאמרי אינשי: "בימים טרופים אלה, כשספינת עין גדי הפעם פורצת למרחבי ימים ויבשות- נבקר בפורים באיים רחוקים ובנמלים אפלים, נלחם בשודדי ים בערב ונמשוך ברשתנו דג זהב בבקר. והבדור על האניה- כדת וכדין. מיטב בדרני העולם יופיעו על הספון בהפלגה זו, ובהם זמרים, רקדנים וחשפניות, כולם טובי מראה וובריאי בשר. והמלצרים- לעילא! עניבות הפרפר על תוארם הענוג, מגבת שמוטה על זרועם האחת ובקבוק החריף-חריף בידם, והם נושאים כל טוב הארץ מן הכירה אל לועותיכם, קיטנים רעבתנים.
וכדי לא להתנוון בהפלגה נתנה האבים עם הסירנות, בנות הים, ועם נערות הנמל, להבדיל אלף אלפי הבדלות. כפי שנאמר- איש לבו ידבנו. ואתן, נערות הזוהר, וגם אתן, בתולות זקנות ועשירות, לכלכן נדאג לכל אשר תלפצו, לבלבד שתקראו הדבר בשמו.
נשיאות ורוח ואניה אין. איפה האניה, איפה? במו ידינו נבנה אותה, ובקוד נקרא לערבי הבניה ערבי קשוט. וכל המופעים וכל התחפושות, נוסעים מפונקים, עליכם ועל צוארכם. מי לפורים- אל אחא (לגלות לו את הסוד-מה כבר הכין). וההפלגה שלנו- גלים תכה סביב העולם, וכל המקומות יהיו תפוסים, לבל נסבול הפסדים רחמנא ליצלן.
מה זה פה, "צים"?
בשר ורוח
דברי אלה מיועדים בעיקרם לנסות לשנות משהו בגישה לעניני תרבות וחברה אצלנו. ולמי שעלול לטעות חלילה- אל נא יראה בשורות אלה מסה (או משא) של קינה על חיי התרבות בעין גדי. מעטים מאד מהיושבים כאן אינם יודעים מהן מגבלותינו העקריות בתחום זה: עובדת היותנו חברה קטנה ומצמצמת מבחינה מספרית, שקשה לדלות ממנה כוחות, רחוקנו ממרכז קבוצי או עירוני, המאפשר להנות מאותם דברים המשלימים את התרבות הפנימית (שלפעמים הם מהוים את העקר) כמופעים, הצגות, חגיגות אזוריות וכו'.
למרות זאת אין רואים את הדברים במלא חשיבותם. מצבנו הכלכלי נאה, ולעומת זאת מספר החברים פוחת. אינני מאמין שהשינויים שאנו עומדים בפניהם בתחום לינת הילדיםו מערך השרותים בעקר בטיפולים יתנו תוצאות חיוביות בהגדלת מספר החברים. טעות היא לחשב שכאן, בדומה לקבוצים אחרים, די בכך שהחבר מרוצה ממקום עבודתו, כדי שישב כאן. השאלה היא איך אנו בונים את החיים מעבר לשעות העבודה, איך ניצור ונטפח קשרים בין אחד לשני על מישור אחר: לשיר יחד במקהלה, להתגבר על מחזה בחוג דרמטי או סתם לשבת ערב במועדון וללמד שיר חדש- אלה מפעלים שמקרבים, אך אין זה סוד מה מועטה ההשתתפות ומה דלה ההתמדה.
מדברים על קליטת משפחות, גרעינים ובודדים. על איזה רקע יקלטו הם כאן? כולנו מכירים את הכנסת האורחים הסלקטיבית שלנו. אנו מצטיינים האירוח טייסים ואנשי מי ומי. הבעיה מתחילה שצריך לארח "סתם" חבר גרעין ולשמוע את ספוריו וחוויותיו מהצבא, שאולי לא תמיד מענינות אותנו.
אנשים לא באים הנה כדי לעבד ולהתפרנס. זאת יוכלו לעשות גם במקום אחר. הם מחפשים משהו נוסף, ואחר כך מתברר להם שפרט ליום העבודה אין להם כמעט דבר. ראינו בתולדות עין גדי גילויים יפים של נכונות והתמסרות לעבודה ללא חשבון ושעות, ראינו התלהבות גם בגיוסים (הציניקנים יאמרו ודאי שגם זה חלף), אבל הנכונות לתרום משהו לערב שבת, לארגן מסיבה, לכתב רשימה לעלון, לשתף פעולה עם מארגני חג- מתקרבת לאפס. חלק מהחברים בנה לו אידאולוגיה של שלווה ומנוחה לאחר יום העבודה. "יש ספר, יש רדיו, תקליט בחדר, ילדים. זה מספיק. איני דורש יותר", והוא מגשים אותה כידוע, ללא כל מאמץ. זאת גישה מסוכנת של כאלה ש"נגמר להם" ונואשו מלהתאמץ ולהלחם, ואלה אינם דוקא מהשכבה הותיקה.
כדאי שייאמר לאלה, ולחברים ולחברות שאולי היו מעדיפים לא להמצא כאן בעין גדי, אבל בטלו רצונם מפני רצונו של בן הזוג, או "גרים" כאן מסיבות אחרות. מי שחי כאן חייב לתרום מיכולתו ומכשרונו, כי תמיד בצד הטרחה והמאמץ ייתכן ויבואו גם הספוק ושמחת העשייה.
אנסה לפרט רק חלק מהנושאים המוזנחים היום אצלנו ושיוכלו לזוז רק באם ימצאו, או יותר נכון ירצו חברים להתמסר להם:
צוותים לחגים:
נדמה לי שאנחנו הקבוץ היחיד שבו ועדת תרבות עוסקת לבדה... בהכנת ערבי השבת, החגים השונים, ארוח המרצים, ארוח שחקני בימה (כולל נקוי חדרים לפני הביקור...) טפול בתקליטיה, מועדון לחבר (אגב- תחום מובהק לו. שרותים) ועוד ועוד.
ערכנו נסיונות אין ספור "לגלות" אנשים שיהיו מוכנים לקחת על עצמם ארגון חג ובטווח רחוק. היבול היה לד ביותר. לא נוכל לקיים חגים ברמה מתקבלת על הדעת אם לא תתחלק המעמסה.
ערבי שבת:
(או עונג שבת)- אחת לשלושה שבועות ערב מורכב, דוגמת הערבים שאורגנו פעם ולא נמצא להם המשך- אדם או שניים "להרמת" הענין.
ארכיון:
מחפשים בנרות אדם שיקח על עצמו ארגון הארכיון. למי שלא ידוע פרט מאלף: אין ברשות משק עין גדי האוסף המלא של ה"אפיקים" שיצאו במשך השנים, תמונות בעלות ערך הסטורי וכו'. הטפול בארכיון דורש הרבה נסיון והתמדה.
קטעי עתונות
העוסקים בנושא האזור ועין גדי עצמה, נשלחים ע"י סוכנות מיוחדת ומצטברים לערמות, ואין יד אוספת ומסדרת.
יומן המשק במראה ובקול:
חסר עורך ומראיין (מסריט יש) לתכנית זו, שעלולה להיות חיה ומושכת, שתלווה את התקדמות המשק במשך השנים.
מקהלה
התחילה בתנופה, אך היום סובלת מחוסר התמדה של המשתתפים.
חוג דרמטי:
היו שני מפגשים. בקרוב יתחיל לעבוד בצורה סדירה, שוב באם תהיה התמדה.
להקת כלים עממית:
עם כלי הנגינה שיש ברשותנו היום, ושיתוגברו בקרוב בכלים נוספים.
לבסוף ענין פורים. אמנם אין זה נאה לקחת את פורים כלכך ברצינות, אבל עד להפלגת הנופש יש לטרוח, לארוז ולהכין. אז יהיה הבידור מלא והמורל בשחקים.
דרור
אמת כבדת משקל
עמוס ג. (בישיבת ועדת חברה):
בקבוץ הבחורים נותנים את הטון, והבחורות את הטונאז'...
לדובי ז"ל ליום השלושים
הנכון כי הלכת?
הנמוג הנך עם הימים
ורק זכר... מצבה... אתה?
לא עוד יחייכו פניך.
לא ינועו רגליך
על כר הדשא
לא תושיט לשלום ידך,
לעולם תחשה.
עיתים נדמה אתנו אתה
טעו העיתונים,
המציאות גם היא טעתה.
וום אחד בוא תבוא
שוב יאירו פניך!
אחר כדור מתגלגל
יחדיו נרדוף, נשתולל!
כבד זכרך מנשוא
ואנו חייבים להמשיך... להיות... לחייך...
הכדור ממשיך דרכו
והזמן רץ- קופץ- מתגלגל.
עולם צעדיו מחיש
והאדם... לכל מתרגל.
חבר
הנחליאלים
מי אינו זוכר את שירת הגננת "נחליאלי קל זנב" או את דברי המורה: סתו, ענן, נחליאלי. אכן צדקו המורה והגננת. פרוש שמו מלטינית "זנב נג", ושפות אחרות אף מרחיקות לכת ומפרשות "המרעידה" או "המרטטת".
סדר יומו של הנחליאלי מלא וגדוש. השכמה ומסדר ציוצים ב-6:15, ולאחר מכן התעופפות כללית ממקום הלינה משותפת לטריטוריה של בני הזוג, עליה הוא שומר מפני פלישות זרות. נתן לראות את הנחליאלים עולים ויורדים בקשתות גדולות תוך כדי השמעת ציוצי ציוצים, נוחתים קרוב לאיזו שלולית, כשזנבם נפרש מעט, ופותחים בריצה מהירה בת כמה צעדים, עצירה קלה ונענוע הזנב. הראוותניים שביניהם יהלכו בהילוך גנדרני תוך כדי הבלטת הבטן והחזה קדימה, לבלי לפסח על נענוע הזנב כמובן. מדי פעם מזנק הנחליאלי, ובתנועת בזק, כשמקורו שמוט לפנים, יצוד לו חרק ויבלענו.
בימים אלה עוטה הנחליאלי צבעי כלולות ומתהדר בסינורו השחור בפני רעיתו "הנחליאלית".
מסרים עובדי גן הירק, החורשים בחלקות, שלהקות נחליאלים מלוות את הטרקטור, והנועזים שביניהם מלקטים ומחפשים מזון בתלמים. המלוים הללו פוצחים במלחמת ציוצים כנגד גלגלי הטרקטור החורשים, אך ללא הועיל.
לערך בשעה 5:10-5:30 חוזרים הנחליאלים שלנו אל ביתם., בסביבת ידר חוגים, בין הבתים 5 ו-6, ומתכוננים ללינה המשותפת. עד רדת החשכה נשמעים ציוצים רמים, כאילו נקלע השומע ליער עבות המאכלס מאות בעלי כנף, ונראות קפיצות ונחירות, תרועות, רעש והמולה. העובר בשעה זו יזכה ויראה שלפתע פתאם יורד שקט על העולם, וכל הנחליאלים עומדים שקטים ונחים במשטח, ולאחר מכן ממריאים כולם יחד לעבר העצים הגבוהים, על מנת לפוש מיומם הארוך.
הנחליאלי, שחורף אצלנו, מתכונן להפרד מעלינו בימי ניסן הממשמשים. אז נמתין לו כולנו עד שיבתו חזרה, עם בוא הסתו הבא.
"צוקים"
עם תום תערוכת תחביב
אחרי התלבטויות מרובות העזו החברים להראות את תחביביהם לפני הציבור. כאשר הצלחנו בסופו של דבר להכנס למתח התערוכה, חברים רבים תרמו מיכלתם להקמת התערוכה.
תחביבים של חברים רבים עדין לא שתפו בתערוכה מחשש של חוסר ענין, כמו סריגה מיוחדת, מלאכת יד וכו'. חששות אלו אין להם מקום בעתיד, היות והקהל הראה התנהגות תרבותית וענין במוצגים, עד כדי כך שנאלצנו להכפיל את משך התערוכה.
נראה שבעתיד יש לערוך תערוכה זאת מדי שנה, על מנת שנוכל לבחון את התקדמותנו האישית.
מפי יוסי ק.
אפיקו של אפיק
ראיון עם דני אפיק בסיימו שנתיים פעילות בתנועה
כדרכם של שאר פעילים החוזרים הביתה בא דני אלינו ישר מהכיורים של המטבח. אותו המורל הניצחי ואותה החולצה הפתוחה שחושפת- בין אם כחולה של התנועה או כחול כהה של עבודה. מתישבים על הריצפה עם צלחת גרעינים וכוס תה לחמום הקנה והלב ומנסים להכנס לאוירה.
התחלנו בשאלה אישית- למה, בעצם, רצית להכנס לתנועה?
אני נשארתי קשור לתנועה עוד מהיותי חניך ומדריך. הרגשתי שאני עוד צעיר וחופשי. אינני קשור עדיין במסגרות של משפחה וענף, אפשר עוד להשתולל ולהתפרחח (אנחנו נהנים מגלוי הלב...), וזה היה מעין רצון להאריך את תקופת הנעורים.
תאר את תקופת פעילותך הראשונה.
יצאתי לתנועה אחרי שנה של עבודת פרך בדי-8, עבודה מחושך עד חושך. באתי לת"א ונישתכרתי מהחופש שבפני. למעשה איש לא הכניס אותי לעבודה, ולקח לי קצת זמן "להתחמם". מפסח נירתמתי ממש לעול, וזמני הפרטי התמעט. כך ניכנסתי ממש לעבודה. ההגדרה הרשמית של תפקידי היתה "אחראי על השכבה הצעירה", וזה כולל אירגון כל המפעלים השנתיים וכן עבודה שוטפת עם המדריכים.
פרט לנו יותר את מהות עבודתך.
החיים התנועתיים מתמקדים סביב 5 מפעלים מרכזיים- מחנות הקיץ והסמינרים בחופש הגדול, טיולי חנוכה וטיולי פסח. בין המפעלים הגדולים האלה משתרעות תקופות ארוכות של שקט, ואותן צריך למלא במפעלים שונים ומגוונים. זהו שטח פתוח ליוזמה ולמרץ, שטח שהיה צריך "להסתער" עליו, להמריץ ולהלהיב את המדריכים, ליזום פגישות בין קינים, לצאת לטיולים ומחנות קצרים, מפקדים ומסיבות, נושאים רציניים ועוד ועוד.
איך יצרת קשר עם המדריכים?
הייתי נוסע אליהם לקומונות, יושב אתם שעות על גבי שעות, ניפגש אתם בכל המפעלים. הייתי בתנועה של ריצה מתמדת אחרי המדריכים. אני מחשיב במיוחד את הפגישה האישית ויצירת אוטוריטה ע"י האישיות. זוהי בכלל לדעתי הדרך היחידה לעבודה בתנועה. כי זה לא בית חרושת עם משכורות ותפקידים. פה אי אפשר לחיות מנתינת פקודות, ביחוד שלא תמיד רוצים לבצע אותן... הייתי מתרוצץ למעשה בכל הארץ- מדימונה ובאר שבע בדרום עד קרית שמונה בצפון. הקונטסה שלי הכירה טוב את כבישי הארץ. לפעמים הייתי מספיק 12 קומונות ביום (לפני מפעלים), ולפעמים הייתי מקדיש יום שלם לקומונה אחת.
ספר לנו על המפעלים המרכזיים של התנועה-
המפעל הגדול ביותר הוא מחנות הקייץ לכתות ה' ו'. אלו מחנות אזוריים של 350 ילד בכל מחנה. לכתות ז' ח' המחנה הוא ארצי. לכתות ז' בכפר החורש ולח' על כרמל. אלו 4 מחזורים של כ-1000 חניכים. זהו מפגש חשוב של כל הסקטורים בתנועה- קיבוצניקים ועירונים, מושבניקים ועולים מעיירות הפיתוח. הבעיה הקשה של מחנות הקייץ היא גיוס סגל המדריכים, כי אם כבר החברה רוצים לצאת, אז המשק אינו נותן. בבעיות האירגוניות הרציניות כבר צברו ניסיון של שנים, עש שהן הפכו לבעיות משניות.
מפעל חשוב נוסף הוא הסמינר למדריכים צעירים, המקיף כ-750 חניכים בוגרי כתה ט' ונמשך שבועיים. יש להחדיר במדריכים הצעירים את הרצון והבטחון להדריך. וזה הרבה חומר, הרבה מרצים והרבה התרוצצויות- בקיצור לא משתעממים. ביחוד שבאותו הזמן מתבצעים גם מחנות הקייץ. באמת הקייץ הוציא לי "את כל המיץ", ושכבתי שבועיים חולה לאחר מכן (המפקד הטוב ניפצע אחרי המלחמה...).
אירגון טיולי חנוכה ופסח היה דבר קל לעומת מפעלי הקייץ. השנה, וכן לפני שנה, אירגנתי את טיולי התנועה. בחנוכה השנה, כשאני כבר מריח את הסוף, הרשיתי לעצמי טיול עם כל המשפחה ברכב צמוד על פני מסלולי כל הטיולים.
איך נראית בעיניך עבודה חינוכית בתנועה-
החינוך בתנועה הוא באמצעות רגשות ומטען חוויתי. כל ההתרשמות ממדריך היא ע"י הרגש ולא ההגיון. חניך אינו צמח בגן ירק. העבודה בתנועה היא הכרתית, ולא כפיה מגבוה. אדם חייב להקדיש את כל חייו, מרצו וליבו לעסק הזה- כי בלי זאת מאומה לא זז! מתוך נסיוני בעבודה ראיתי שהמדריך צריך להיות שלם עם עצמו. ראיתי תוצאות ניפלאות אצל מדריכים שיצרו דמות אמיתית, שהגישו הכל דרך הדוגמה האישית והאמונה. וכך גם הנוער נידבר ומתלהב. החינוך הוא קודם כל הגורם האנושי, המלנך. ואני חושב שהחוויות בתנועה מטביעות חותם רציני בנפשו של הנער. זהו מטען שהוא נושא עמו לכל החיים, וזוהי השפעה חזקה יותר מבית הספר, ואולי גם יותר מבית ההורים!
... מחוגי השעון רצו, ואנו עוד יכולנו להמשיך ולשמוע, אולם צריך לסיים, לנסות לסכם את השנתיים שחלפו ולעבור לשאלה האחרונה-
מה הוסיפה לך הפעילות באופן אישי?
אלו דברים שקשה לשקול בכמות ובאיכות. בראשונה זוהי פגישה עם הגום האנושי. אתה עובר ברחבי הארץ ומכיר אנשים רבים ובעיות רבות. אתה עוסק בחיי הקבוץ בצד התיאורטי-רעיוני שלהם, אתה מתנתק מן הקבוץ השגרתי, היומיומי. מחוץ לקבוץ אתה רואה אותו אחרת. אתה מרחיב אופקים טמתעסק בבעיות גדולות כגון חינוך נוער ומיזוג גלויות- והתנועה עושה רבות בעיירות הפיתוח.
הייתי מיעץ לכל חבר משק לצאת בשליחות הקבוץ למשך שנה אחת- אתה רואה הכל באור אחר, מתעלה מעל בעיות היומיום. הבית נראה לך באור ורוד יותר, באורה של השבת. אתה מתמודד עם בעיות אחרות וחדשות ומתדלק עצמך באויר צח ורענן, ולאחר מכן מתחשק לך שוב לחזור לביתך החם, היפה והטוב. ובכלל, יציאה מהשגרה תוסיף בריאות לכל אחד.
סיימנו. לפי הלוח האזרחי התחיל כבר יום חדש, ואנו שכחנו לשאול על קוריוזיםו בדיחות, ולא הספקנו עדיין למצות את כל הרעיונות והחוויות (עוד נצא במטען חוויתי פגום...).
ולדני, אחרי שנתיים של תידלוק אינטנסיבי, אנחנו מצפים... נו? ...נו?!!!
ראינה: אילה
זבו עבר טסט!
"איך זה קרה, זבו?"
"המזל שלי היה שהטסטר הכיר את ויטה..."
(ליאור טוען שיש כבר בעין גדי דור שלא ידע את ויטה).
ה"ברהי"
(בעקבות ההחלטה ליבא שתילי תמרים מהזן ברהי מארה"ב)
"יותר טוב להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה"...
יתרונות:
א. גזע חסון ומבנה כפות רחב, נוח לטיפוס ו"התיישבות".
ב. מעט קוצים.
ג. הקלטות טובה של השתילים.
ד. עמידות בפני מזיקים.
ה. בממוצע 32 ק"ג האשכול- 1 אשכולות לעץ- 385 ק"ג לעץ בוגר =יותר מ-4 טון לדונם
ו. כ-13 י"ע לדונם בשנה (2-3 י"ע בגדידה ואריזה של 1 טון).
ז. מחיר קבוע 1.60 ל"י הק"ג (ברוטו).
ח. עונת הפרי חלה ב"תקופה המתה, (15/8-15/9).
ט. כל העבודה מתבצעת בשדה. הפרי לא רואה את בית אריזה...
י. איכות משובחת ומשיג מחירים גבוהים ביותר.
חסרונות:
מיעוט חטרים...
יש לנו כעת 30 עצים בוגרים במטע הרצוף ועוד 30 במטע החדש, אשר אינם נושאים כמעט חטרים. סה"כ היבול הקיים עשוי להגיע ל-20 טון בקרוב. הכמות המיובאת (כ-200 שתיל) תעלה את היבול אחרי 8 שנים ל-80 טון מעין גדי בלבד. הכמות הארצית החזויה , בלעדי זאת, עולה על 200 טון.
הצפון (קרי: עמקי הירדן ובית שאן) חושש מ"התפרצות" הברהי, וטעמיו עמו: 1. נפילת מחירים רבה. 2. מיעוט צריכה של הפרי הצהוב.
ואנו- נימוקינו אתנו:
1 התחשיב הזהיר והבדוק מוכיח שגם ב-0.60 ל"י הק"ג עוד עשוי הברהי להשתוות לגן הירק... מובן שזה לא מנחם את ה"צפון", אבל כאן יש לדעת שמשקי העמקים מרחיבים בהתמדה (קצב של 10-11% לשנה) את המטעים בזן הלח חיאני, למרות החששות המוזכרים לעלי. כלומר, מי שיש לו שתילים- נוטע!
2 לגבי מיעוט הצריכה: זה נכון לגבי העתיד הקרוב .חסרון הברהי הצהוב, הנשמר בקרור בלבד, הוא בכך שמיד עם הוצאתו הוא מבחיל ונעשה חום. לדעת החוקרים (ש. סטולר וע. ראובני) זוהי רק שאלה של זמן לפתור בעיה זו. יש להניח שתוך שנים אחדות נגיע לשיווק ברהי לאורך כל השנה, כמו חיאני או גם פירות אחרים.
כדאי להוסיף, שבישיבת מזכירות ארגון הדקלאים לפני כמה ימים הוחלט לקבוע לזמן הקרוב דיון על מדיניות נטיעה כללית.
יואב [גבעתי]
סקירה משקית
גן ירק:
היום אנו נמצאים בתקופת צפיות בכל גדולי הירקות החרפיים-אביביים שלנו, עם הרבה מאד תקוות. אחרי תקופה של חרף יחסית קשה מחכים לאביב בהיר יותר.
מלפפונים: עד היום נשלחו 2.3 טון מלפפונים, ונראה שהגידול מתחיל לזוזעם עלית הטמפרטורה.
חצילים: היבול שנקטף הוא 64 טון. כמויות הפרי בעליה.
עגבניות ופלפל: בהקאה תת קרקעית השטח נראה יפה, למרות שעבר תקופה קשה של רוחות. מקווים שבעוד שבועיים יתחילו בקטיף של פלפל.
תמרים:
שוב רואים את אנשי התמרים עם הצינורות הארוכות בידם בעת הפרית התמרים (עת האביב הגיע...). הודות לצוות החדש של התמרים מצליחים סוף סוף לראות עצים, ועבודת הברוא עוד נעשית במלוא הקצב.
כרם:
הלבלוב בכרם התחיל. הוא אינו אחיד, אך מקווים שיהיה טוב.
נגע הטרמיטים פשט בכרם, ונעשית עבודה רצינית למלחמה בהם.
הכנת שטח לנטיעה: מתחילם להכין את השטח לנטיעה. בשבוע הבא יגיע שופל, אשר יעקור את הפרדס.
רונית (6) מאכילה את הטלה.
רוני: תני לו עוד, אולי הוא רעב.
רונית: לא, עשיתי לו מה, והוא לא ענה לי.
ענת המטפלת מכניסה לגיא "נר" (לרקטום. המערכת).
ענת (3) מתבוננת בענין רב בסיום המלאכה ואומרת:
יא, בלע אותו!
שרה'לה: ערן, אצל מי אתם נמצאים כשאמא בחופש?
ערן: כולנו אצל כלילה.
ניר: שרה'לה, גם את גדי היא נתנה לכלילה?
באספות
נמחה ערעור של הלל על הצורך בתקנון לעובדי חוץ. החלט כי עובד חוץ יעבד מחוץ לבית מקסימום 4 שנים. פרטים טכניים נוספים עוד ידונו באספה.
נדונה הצעת ועדת משק לצאת למכרז להקמת הרכבל במצדה, בשותפות עם חברות בארץ ובחו"ל. האספה קבלה אינפורמציה על מספר המטיילים באזור ומספר התיירים הצפוי. האספה אשרה את כניסת עין גדי לשותפות, בתנאי שהשותפים יקלו את ההגבלות הכספיות של ועדת משק. החוזה הסופי יובא לאשור נוסף באספה.
נמסר לחברים כי המזכירות יוזמת פגישה עם חברים ממזכירות האחוד, ע"מ לדון עמם בנושאים הבאים: לינה משפחתית, שלוב בי"ס שדה עם הקבוץ והתנועה, חידוש שליחת בני ש.ש.ש. לעין גדי, לאחר שקבוצתנו הוצאה מרשימת מקבלי שנת שרות לשנה הבאה. כניסת עין גדי למשקי ההכשרה למחלקות נח"ל. הפגישה תתקיים כאן ב-20/3.
אישרו השקעות לפי הצעת ועדת משק:
פתוח נוי ומדרכות – 6000 ל"י
שפור פנים בקיוסק – 3000 ל"י.
אושרה הצעה לנטיעת 15 דונם תמרים מזן ברהי, אשר ייובאו מארה"ב. ס"ה ההשקעה 25.000 ל"י. מזה השקעת המשק עתה 15.000 ל"י (פרטים בנושא זה במאמרו של יואב בעמ' 7).
נדונה הצעת המזכירות להכניס מנהל כללי שלנו לבי"ס שדה. לא נתקבלה החלטה, וסוכם לשמע קודם כל מה דעת האחוד לשמש אב וגב לבי"ס שדה.
ממזרח אביא זרעך
ערכנו מפגש נלהב ומרומם רוח עם נוער עולה מאחת מארצות מזרח אירופה. אם עד עתה חששנו מפני קליטת עליה, בסוברנו כי קשה ביותר תהיה קליטתם של עולים בעין גדי, הרי עתה יש בנו כל הרצון ומלוא הנכונות ללכת לקראת נוער זה. לאחר מפגש השבת, בו בילינו בצוותא עד השעות הקטנות בליל שבת, ולמחרת טיילנו יחד לשדות, להראות מעשי ידיינו להתפאר, אנו נכונים להמשך: נצור קשרים של ממש עם נוער זה במועדונים במקום מגוריו, בעזרתם המלאה של אנשי הסוכנות במקום, ונקוה לראותם אצלנו בליל הסדר, כי להם יאה אותו כסא הנותר פנוי בליל הסדר , מחכה למבשר הגאולה.