ביום ה-30 לפטירתו
זאביק איננו.
הלך מאיתנו
ועל שכמו
תרמיל עקרונות הקיבוץ.
חמישים שנה עיבד וסיקל,
חמישים שנה צייר וּפיסל,
נטע וּבנה
את מה שהבין כעתיד האומה.
עין גדי פורחת את נפשו תשובב
משפחתו האוהבת
כאש תמיד תהבהב.
אך גן-העדן עלי אדמות
הפך בשבילו
למאבק בין תקווה לאכזבות.
האם צרוף מקרים הוא
שאת נפשו טורדת שאלה מהותית
וּבגופו מכרסמת מחלה אכזרית?
האם טעינו כשחל כאן שינוי?
האם לטובה?
או שמא זה סתם כינוי
לדרך חיים שפג תוקפה?
פתרון לא נמצא לו
כמו גם מזור לסבלותיו
ומה שנשאר היה סביבותיו:
רעיה אוהבת, ילדים מסורים,
ריח הקיבוץ וחברים תומכים.
תמו חייך
נסתם הגולֵל,
אך פועלך יפאר
את ארץ-ישראל.
אילנה סיגד