יעלי גל

יעלי נולדה וגדלה במושב כפר-ידידיה שבעמק חפר. היא הגיעה לעין-גדי במסגרת שרותה בנח"ל, כחברת גרעין צוקים של החברה להגנת הטבע. לאחר לימודיה באוניברסיטה – ארכיאולוגיה ותולדות האמנות – שבה לעין-גדי, נישאה למני והקימה משפחה במקום. יעלי עסקה בקיבוץ בעבודות שונות, וביניהן – חינוך בגיל הרך ובגיל ההתבגרות, פינת החי והוראה בביה"ס. יעלי הקימה  את מרכז הלמידה לתלמידים בעלי לקויות למידה בחטיבת הביניים, אותו היא מנהלת עד היום. אחד מתחביביה, אותו פיתחה כבר מילדות, הוא העיסוק במלאכות יד שונות.

יעלי החלה בעיסוק בקליעת סלים בעבודתה במועדון מלאכות-יד עם ילדי הקיבוץ. סגנון הקליעה  המוכר אז היה קליעה בנצרים, ורק מאוחר יותר עשתה היכרות עם סנסיני התמר, אומנות אשר למדה אצל הרצל אוסטר מבית-ניר.

יעלי מאד עסוקה בעבודתה בבית-הספר, ומצליחה להקדיש זמן לקליעת סלים רק בחופשות, ובמפגשי החוג לקליעה עם מיכל רז, תלמידתה לשעבר, אשר פיתחה את הידע והמיומנות בעקבות שהייתה הארוכה בנאות המדבר של מרוקו. החוג נפגש כפעם בשבועיים בבית התמר, סוכה שנבנתה ע"י מיכל, ואשר משמשת לפעילויות סדנאיות בחומרי התמר ולהדרכת קבוצות. עם עזיבת מיכל את עין-גדי קיבלה יעלי את האחריות להמשך ההפעלה של בית התמר.

 
הקליעה בסנסיני התמר

אומנויות השימוש בחומרי התמר היו נפוצות מאד בכל רחבי תחום גידולו הטבעי של העץ, והן עתיקות מאד. ממצאים מתקופות פרה-היסטוריות מעידים על קיומה של מלאכת הקליעה עוד לפני התפתחות הקדרות הקראמית. בכמה ארצות, כמו עיראק ומרוקו, ממשיכים לקלוע סלי-תמרים עד היום. קליעה מסורתית של סלים, מחצלות וכובעים משתמשת על פי רוב בהוּצִים, הם עלעלי כפות התמר, בעוד שהשימוש בסנסינים למטרות קליעה הוא המצאה מודרנית. הקליעה בסנסינים היא מלאכה קשה למדי. החומר קשה ולא-רגולרי, ובהחלט מאתגר את הקולעים. בנוסף לכך, יש לנקות את הסנסינים מהבליטות הקטנות ששימשו כנקודות-חיבור לפירות התמר, יש להשרות את הסנסינים במים לפרק זמן ארוך למדי, ואחר לקלוע בהם ללא שהיות נוספות, כדי לא לגרום לעיפוש וריקבון. הסנסינים המתאימים לקליעה איכותית חייבים להיות ארוכים ככל האפשר, ואחד הזנים היותר מתאימים לכך הוא הזן אמרי, שאינו גדל במטעי עין-גדי, ואשר לצורך איסוף הסנסינים שלו יש לנסוע עד לעמק הירדן.

קליעה בחומרים אחרים

יעלי קולעת בדרך כלל בסנסינים, אך עם השנים נולדו ההזדמנויות לעשות היכרות עם חומרים נוספים. בתצוגה יצירות מסוּף, משיבולי חיטה, מנצרים וממחטי-אורן. חומר משובח אחר לקליעה, הנפוץ מאד באירופה, הוא נצרים של ערבה ממינים שונים, אך חומר זה אינו מיוצג בתערוכה.

לפני כחמש שנים שהתה יעלי למשך שנת שבתון אחת בהרדוף שבגליל, שם הייתה מוקפת ביערות אורן, וחלקם סיפקו מחטים ארוכות, שהתאימו להתנסות בקליעה מיוחדת בחומר זה, מלאכה המוכרת בארצות שונות בעולם, כמו מקסיקו, ארצות-הברית ודרום-מזרח אסיה. גם הקליעה במחטי-אורן אורכת זמן רב, והיא מתאימה לעיסוק המקביל להקשבה להרצאות, או להאזנה לרדיו. לעומת הסנסינים, ניתן לשאת עמך לכל מקום שקית קטנה למדי של מחטי-אורן מורטבות, ולעסוק בקליעה גם בחדר הרצאות...

============

 מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולבים להלל (לנטילת לולב בחג הסוכות), חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים - כך ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות (בראשית רבה מ"א)

==============

קישור לאלבום  תמונות ב- Picasa