|
מני (עמנואל) גל מוסיקאי וזמר |
|
נולדתי בתל-אביב בתאריך 24.10.1945. גדלתי בירושלים, שם למדתי בבי"ס יסודי ובתיכון, ושם קיבלתי הכשרה מוסיקלית ראשונה בנגינה בצ'לו. את הנגינה בגיטרה רכשתי לבד, בעזרת אחי הבכור יונתן.הגעתי לעין-גדי עם גרעין 'ערוגות' עם תום שירותי הצבאי בנח"ל בקיץ 1966.בסתיו 1967 יצאתי ללימודי הוראה ב'אורנים', ושנתיים לאחר מכן התחלתי בהוראה של כתת 'נשרים', ילדי עין-גדי הראשונים, ובניהול ביה"ס. אותה תקופה התחלתי להשתתף במקהלת האיחוד, שם העמקתי את הכשרתי המוסיקלית.אותן שנים של הוראת ילדים צעירים נתנו את הגירוי והדחיפה לשיר עם ילדים ולכתוב עבורם. במקביל התחלתי לכתוב לחנים גם לתמלילים של משוררים נוספים, כמו נתן יונתן, איציק מענגר ויענק'לה גלפז, חבר עין-גדי. כתבתי לחנים לאירועי תרבות בקיבוץ – סדר פסח, חתונה ואזכרה. בתוכם – מחרוזת שירים לפסוקי שיר השירים.העבודה המשותפת עם יענק'לה הניבה כמה תוצרים, שחלקם שרד את השנים, כמו 'סבה לה הקרוסלה' מתוך 'מסיבה של עננים', 'עצי החסידות' ו'הללויה', שנכתב עבור תכנית 'ניחוחי חציר' של התנועה הקיבוצית.ל'מסיבה של עננים', מופע במשחק, מחול וזמר על פי קטעים מספרות הילדים הפופולרית של אז (לאה גולדברג, מירה מאיר, עודד בורלא, ע. הלל ואחרים), כתבתי כ-15 לחנים מקוריים.כתיבת השירים נעשתה דלילה יותר עם השנים, אך מדי פעם אני חוזר לכתיבה. בשנת 2005 הלחנתי מספר שירים של לאה גולדברג.כתבתי גם מעט תמלילים לשירים, אחד מהם הוא 'צולע על חמש', שגם עובד לשירת חבורת הזמר שלנו.
אתר התמונה השבועית: אחרי פסח תשס"ו, פתחתי את אתר התמונה השבועית של עין-גדי. מדי שבוע מוצגת תמונה שצולמה בעין-גדי או באזורנו, ומסופר סיפורה - בעברית ובאנגלית. האתר עדיין חי ובועט, ואני מצליח לחדש מדי שבוע. אני מודה לכל מי שתרמו ועדיין ממשיכים לתרום תמונות לאתר.
צילום: אביבה בוזגלו
|
|
|
|
|
צוֹלֵעַ עַל חָמֵשמילים ולחן: מני גל
אִם הַמַּעֲיָן שֶבְּדַרְכְּךָ מָצָאתָּ מַעֲיָן אַכְזָב, עֲטוּר קוֹצִים הוּא וְיָבֵש אִם אֶל הַשָּדֶה עִם חֲמוֹר זָקֵן יָצָאתָּ וְעָקֹם הַנִּיר שֶהוּא צוֹלֵעַ וְחוֹרֵש
שְתֵה אִתִּי כּוֹס מַיִם בּוֹא, שַלֵּב יָדַיִם אִם אֲנַחְנוּ שְנַיִם – אֵין דָּבָר, אַל תִּתְיָאֵש
יֵש לְךָ יָרֵחַ וְנִיגוּן שָמֵחַ אֶת הַלֵב יַרְעִיד גַם אִם בְּקֶצֶב שֶל חָמֵש
אִם אֶל הַשֻּלְחָן בְּלִי מַזָּל כָּך הִתְיַשָּבְתָּ וּמִשְחָק אַחַר מִשְחָק הִפְסָדְתָּ בְּשֵש-בֵּש אִם אֶל הַקַנְקַן יַד הוֹשָטְתָּ וְנִכְזַבְתָּכִּי הַיַּיִן בֹּו אָזַל כּוּלוֹ, וְהּוא יָבֵש
שְתֵה אִתִּי כּוֹס מַיִם בּוֹא, שַלֵּב יָדַיִם אִם אֲנַחְנוּ שְנַיִם – אֵין דָּבָר, אַל תִּתְיָאֵש
יֵש לְךָ יָרֵחַ וְנִיגוּן שָמֵחַ אֶת הַלֵב יַרְעִיד גַם אִם בְּקֶצֶב שֶל חָמֵש
אִם כּוֹכָב זוֹהֵר לֹא נִמְצָא לְךָ בַּדֶּרֶךְו לִבְּךָ כָּבֵד, וְרַק לָנוּחַ מְבַקֵּש אַל תּאֹמַר: חַיִים הֵם דָּבָר חֲסַר כֹּל עֵרֶךְ עוֹד תִּמְצָא נִגּוּן, גַם אִם בְּקֶצֶב שלֶ חָמֵש
שְתֵה אִתִּי כּוֹס מַיִם בּוֹא, שַלֵּב יָדַיִם אִם אֲנַחְנוּ שְנַיִם – אֵין דָּבָר, אַל תִּתְיָאֵש
יֵש לְךָ יָרֵחַ וְנִיגוּן שָמֵחַ אֶת הַלֵב יַרְעִיד גַם אִם בְּקֶצֶב שֶל חָמֵש |
הללויה מילים: יענק'לה גלפז לחן: מני גל
אדם חוזר וקציר יומו צנוע הוא ודל, ועל גבו צרות החול עומסות לו כמגדל. ולפניו רואה פתאום את שתי עיניה של ביתו והוא אז שר, והן איתו שרות הללויה.
הללויה, וזה השיר עולה מכל פינות העיר כשהאדם ושתי עיני ביתו שרים הללויה.
מכה השמש במדבר בחרבות שרב, והרוחות זורות אבק ומלח על פצעיו. אבל כל ערב, מן הסתם, עולה ירח מן הים והמדבר כולו נפעם, ושר הללויה.
הללויה, וזה השיר מכה באבן ובקיר, כשהמדבר עומד כולו נפעם ושר הללויה.
בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים, יום יום טורח ועמל יום יום הם נטרפים. אבל אל מול חורבן קלפיו עולה השמש מעליו והוא אוסף אותם אליו ושר הללויה.
הללויה וזה השיר עולה בכל פינות העיר כשהאדם אוסף את כל קלפיו ושר הללויה.
פרושים ימי בפני האל יודע הוא דרכי וכל שירי כמו תפילות שולחו למרחקים. וכשיגיע סוף התוואי אנעל בשקט את חיי ושיר חדש צעיר וחי יושר הללויה.
הללויה וזה השיר עוד יעלה בכל העיר והוא חדש והוא צעיר וחי ושר הללויה. |
|