שורשי כתיבתי חיי ישותי נחלקים לתקופות ותת תקופות. לכל אחת מאפיינים משלה. עידן תנועת הנוער (מגיל 15 ואילך) קבע את מהלך חיי. בו הכרתי (למזלי הטוב) את בת זוגתי רותי. יחד השתתפנו בהקמת קיבוץ עין-גדי ובניינו. במקום קסום זה בנינו את ביתנו, תרתי משמע, ובו נולדו ארבעת בנינו. בננו הבכור, גיורא, נפל במלחמת לבנון בשנת 1982. מאז השתנו חיי במישור הרגשי והרוחני. נטיות שהיו חבויות בי זה מכבר פרצו לתודעתי. 13 שנים לאחר נפילתו של גיורא נהרג בננו תומר בתאונת עבודה בתמרים. תוך החלטה נחושה, שלא בדרך סיגופים או ייאוש, ייעדתי את חיי (נקווה כמה שיותר) לשמר את זכרם של בנינו הייחודיים, וכן לטפח את משפחתי הנותרת. אי לכך יזמתי מרוץ על שמם של גיורא ותומר, הוא "מרוץ עין-גדי". רבים מהגיגיי ומחשבותיי נתונים להם. הדחף לכתיבה נסמך אצלי, במידה רבה, עליהם ועל הזיכרונות שהותירו. אני משתדל להיות ראוי לכך. אלי רון