מאחורי הסיסמאות "תגמול לאחריות ותרומה" היא לשון נקיה לשכר דיפרנציאלי, שהוא מעשה-עושק של החזקים. מה לזה ולצדק החברתי שמבטיחים אנשי "קיבוץ עתיד"? בסיסמאות יש יופי רב, הן תמיד מרשימות ומושכות – לא כך המעשים שנעשים מאחורי חזותן המפוארת. המבוגרים שבינינו זוכרים את הסיסמאות היפות שליוו את מעשיו הנתעבים של סטאלין כשרבים וטובים, גם בינינו, האמינו בהן אמונה עיוורת. או ניקח לדוגמה את נושא השלום. מי אינו בעד שלום? אם זה שלום צודק נוסח אחמד טיבי, שלום בטוח נוסח נתניהו, שלום שבו אנחנו פה והם שם נוסח ברק, או שלום שבו אנחנו פה והם שם נוסח גנדי. אבל זה עוד כלום לעומת הצדק החברתי. במדינת ישראל יש רגישות אדירה לצדק חברתי, לא תמצאו בה גוף פוליטי או איש ציבור שאינו בעד "צדק חברתי". אפשר ליצור פערי שכר מהגבוהים בעולם, לחלק נכסי המדינה למיליונרים מקורבים, לדגול בקפיטליזם דארוויניסטי נוסח תאצ'ר ורייגן, ולהיות בעד צדק חברתי. אנשי ציבור ופוליטיקאים, גם קיבוצניקים, מוצאים שהגיע הזמן "לעשות לביתם", אבל הם כמובן בעד צדק חברתי. במה דברים אמורים? בשבוע שעבר התקיים כנס והתפרסם מנשר בשם "עוז לתמורה" מטעם אנשי "קיבוץ עתיד". הם קוראים להנהגת התנועה להוביל בנחישות מהלך להתחדשות ושינוי הקיבוץ: שיוך נכסים, ביטחון סוציאלי, זכות לתיגמול בהתחשב בוותק, באחריות ובתרומה. כל אלה תוך שמירה על ערבות הדדית, שותפות, הוגנות וצדק חברתי. זכות לתיגמול בהתחשב באחריות ותרומה היא לשון נקייה לשכר דיפרנציאלי, כמה דיפרנציאלי, על כך ניתנה כבר תשובה לא במינשר, אלא במקומות אחרים: "השמים הם הגבול". בעניין שיוך נכסים – נכס שייך בפועל למי שנהנה מפירותיו, ולא חשוב על שם מי הוא רשום. ובעידן המשכורות הדיפרנציאליות, ברור למי יהיה שייך הנכס. הנהגת שכר דיפרנציאלי בקיבוצים הינה מתכון אפשרי למעשה עושק קולוסאלי, מן הגדולים והחמורים שידעה המדינה. אני מעריך שתומכי "קיבוץ עתיד" מאמינים באמת ובתמים שדרכם תוביל למערכת יותר יעילה ויותר מושכת אוכלוסיה חדשה לקיבוצים. ביניהם יש בוודאי גם כאלה הסבורים שכל השיטה הקיבוצית היתה דפוקה מראש ואין ולא היתה לה זכות קיום מלכתחילה. ייתכן בכלל. שכל ההסתבכות המבישה של התנועה הקיבוצית בחובות של מיליארדים, בראשית שנות השמונים, נבעה מכך שכמה בטלנים התחבאו בחוריהם ואילו העושים במלאכה, מנהיגיהם הכלכליים של הקיבוצים, לא תוגמלו כראוי.... אפשר לדבר על קידמה, יעילות, התאמת השיטה למציאות הסובבת והמשתנה וכולי וכולי. חשוב גם, כנראה, לשמור על ההגדרה "קיבוץ" לצורכי מס ומסיבות תועלתיות אחרות. אבל צדק חברתי? – נו, באמת........

איור: זאביק רוזנבוים