גיורא ותומר זה יותר מדור
נשבענו לעצמנו שכול עוד אנחנו כאן לא נלאה מלהעלות את זכר בנינו. כדרך העולם, בני אדם באים והולכים, ולאורך ההיסטוריה מיליארדי אנשים הלכו בדרך כל הארץ. נותר להם לרוב שריד בדמות צאצאיהם. ככה זה בטבע. אנחנו, בני האדם, מתקוממים כנגד סידור זה, וכל עוד יש באפשרותנו לא נשלים. מה עוד שלפי הסדר הטוב, הכרונולוגי, גיורא ותומר לא הספיקו למצות את עצמם ולא השאירו שריד. אי לכך אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לא לתת להם לשקוע בתהום הנשייה.
למרות השגרה, ולעתים העצב והיגון, עדיין אנו מעדיפים את החיים על פני היעלמותנו. הרי חיים רק פעם אחת, ולכן יש למצות את החיים עד תום ולהשאיר לפחות רמז או פסיק להיותנו, שלא לחינם העברנו את ימינו על פני האדמה הזאת.
ואכן, גיורא ותומר, בזמן הקצר שהיו אתנו, השאירו את חותמם. אפשר רק לשער מתוך תכונותיהם איזו הבטחה הם היו לעתיד.
לפי מה שידוע לנו ולפי דברי חבריו שהכירוהו מקרוב הצטייר גיורא עוד בקטנותו כמנהיג טבעי שאינו דורש ומחפש את ההנהגה, אך הסובבים אותו התייחסו אליו ככזה, הודות לתכונותיו היפות, שכלו וצניעותו. הדבר בלט כבר בבית הספר היסודי. גיורא מעולם לא השתמש בכוח (מן הסתם לא היה חלש גופנית), והיו אולי ילדים חזקים ממנו, אך משום מה לא נגעו בו לרעה. היתה לו מין תכונה נאצלת של רדיפת הצדק. הוא השתמש בכוח מוסריותו בלבד.
תומר היה דומה לו בתכונה זו, אך למעשה היו שונים זה מזה. גיורא היה מוחצן, אך לא קופץ בראש, ותומר - סגור. היה צופה מן הצד, ובדרך כלל הביע את דעתו רק כשנשאל. הוא עשה זאת בנחת, מבלי להתלהם, ולרוב השפיע מאוד על שומעיו. נדמה היה שתומר תמיד מרחף בעולמות עליונים, סמויים מן העין. אני יכול להעלות על דעתי איזה מחשבות היו מתעוררות בו לאור מצב העניינים כיום: התכנים המופיעים על גבי האקרנים, הריאליטי החושף את קרבי האנשים המקריבים עצמם לטובת הפרסום המידי, השחיתות בצמרת השלטון...
יובל שחל ז"ל, שהפליא אותי ביכולתו להבחין בתכונות האדם, במיוחד במי שחבב, כתב בין היתר על תומר:
"... ויש איזו מחשבה... שליחות שהייתה לתומר, שליחות מטעם "שם" כלשהו לכאן, והיא נסתיימה. אולי אפילו בכי טוב, והוא שוב שם וסוף סוף טוב לו. הוא שלו בתוכו... אני חושב על תומר כעל תייר מזדמן, נוסע עובר בגשם, נזיר משולח. והוא מביט והוא נושם והוא מריח והוא מקשיב... נדמה לי שתומר היה פילוסוף הרבה לפני שהיה סטודנט לפילוסופיה, ואין בעולם הזה פילוסוף שמח או שלו. תומר הלך גם כשעמד ורץ גם כשהלך. תמיד דמיינתי כי רגליו מנסות להשיג את מחשבתו."
את גיורא העסיקו מאוד ההשפעה על הדור הצעיר, אותה אנו מכנים בשם חינוך. בעיני גיורא המילה "חינוך" לא מצאה חן. הוא טען שאיננו יודעים בדיוק מה טוב לצעיר. הדרך הנכונה בעיניו היא דרך הדוגמא האישית. ירצה הצעיר - ייקח, לא ירצה - יתפתח בכיוון שמתאים לו. כך, בדרך הדוגמא האישית, נהג גיורא גם בצבא כמפקד. מסתבר שפיקודיו מאוד העריכו את גישתו וזוכרים לו זאת עד היום הזה. רבים מחבריו מהצבא שומרים על קשר עד עתה, לאחר 34 שנים.
שני הבנים תמיד נמצאים אתנו, על גבי הקירות בביתנו ובמחשבותינו, וילכו אתנו עד שנגיע אליהם.
אלי
