האיש הישר והנדיב

אני עובר ליד ביתם של יוסי וחנינה. בחוץ, ליד המדרכה, מונחת תיבה ובה פרי הדר מעֵצַם של בני הזוג. ליד התיבה פתק-"קחו, בתאבון!"... יוסי לא אהב שקוטפים מהעץ ללא רשות, וזאת לא מפאת קמצנות. הוא עצמו התנדב לתת. וכך כול משפחת קרקשון, עד היום הזה.

תכונת היושר אפיינה אותו עד יומו האחרון. ישר כסרגל, לעתים שלא בטובתו.

יוסי נשאר החבר האולטימטיבי לשיטת הקיבוץ שחלף. גם לאחר השינוי המשיך לנהוג כמימים ימימה- היטה שכם, התנדב, חי בצניעות.

זה מזכיר לי שיחה אתו, כשהרחיב את דירתו, הוסיף שרותים על משטח הגג שנבנה מתחתיו. אני שואל אותו: "יוסי, למה שלא תמלא את כול השטח, זו ממש הזדמנות!", ויוסי: "מה אעשה עם כול השטח הזה? אנחנו מסתדרים עם מה שיש".

יוסי חבר קיבוץ נאמן לאורך כול הדרך. בהתאם לאופיו לא זז ימינה או שמאלה. כול חייו עבד בחריצות בכול מטלה שלקח על עצמו או שהושתה עליו. כפי שהקפיד על עצמו, לא אהב שסוטים מהדרך. בתקופה אחרת הייתי אומר שאלו הן תכונות של נביא, איש אמת. ההבדל הוא שהנביא חייב להודיע ברבים את האמת שלו, ואילו יוסי שמר אותה בליבו. רק בקרבת ידידים היה מביע לעתים את מחשבותיו.

בשנים האחרונות צבאו לא מעט חברים על דלתו כדי שיפקח על הרחבת דירתם או בניה מכול סוג שהוא. ידעו למי פנו... תכונותיו אלה של יושר ודיוק היקנו לו מעמד מיוחד, עד כדי כך שהיום אין כמעט אל מי לפנות. לא פעם נוכחתי לדעת שיוסי גורם לקבלן לפרק חלקים שכבר בנה. גם הקבלנים ידעו להעריך את יושרו ומקצועיותו.

אינני יודע מה היתה דעתו על השינוי בקיבוץ, מלכתחילה. מתוך שיחה אתו הבנתי שאיננו מרוצה מההתייחסות לוותיקים, שהשקיעו את אונם וחייהם בהפרחת עין-גדי. זה לא גרם לו להפסיק לאהוב את הקיבוץ ואת החברים.

הוא היה אדם מאוד מוערך, ומותו הפתיע וזעזע את כולם, שראו את תנופת העבודה שלו בפיקוח על הבניה, עד יומו האחרון.

נחמה זעירה היא שנלקח בחטף, ואולי לא היה מודע כלל לכך שהוא נאסף אל עמיו.

יוסי הוא פניו היפים של הקיבוץ. בלעדי יוסי קיבוץ עין-גדי הולך ופוחת.

אני כבר מתגעגע...

אלי רון