יוסי יקר, הדוד החייכן הליצן של ילדותי - זה עם הטריקים באצבעות והקולות המצחיקים של חיות ופקקי שמפניה.
האח הקטן של אבא, שביחד איתו הפכתם את הקרקשונים למותג האחים קרקעי, שבשתי ידייכם ובהרבה זיעת אפיים הקמתם בניתם וטיפחתם את ביתכם, ביתנו וסביבתם.
אתה עם העקשנות הטיפוסית כל כך וכמה שזה מוזר-המשרה ביטחון, מהזן המדהים הזה שאצלו האהבה למשפחה היא ערך עליון.
אתה הדוד עם האמונה והאופטימיות האין סופית, עם הרצון לעזור ולתקן הכל, את כל אלה אוקיר לעד.
יוסי יקר, תורכי קטן וחזק, שבכל דרך בה בחר בכל הכוח דבק, איש קומפקטי אתלט שהקפיד על כושר מופתי, ובנאמנות שאין לה קצה במשפחה תמך.
כאבת כל כך את הפרידה מאבי, וראיתי את משקל האובדן רובץ כה כבד עליך, ובלי מילים בלב חפץ הקפדת כל כך לטפח ולהמשיך את מורשת אחיך.
כולי תקוה שהלכת ללא כאב ובשלווה, שתפגוש את אהוביך שהמתינו לך, ושרק טוב יהיה תמיד מנת חלקך.
