חבר יוסף

חבר יוסף

כתב וקרא איציק מזור

בשבילי לא היית יוסי של כולם, או אפילו סבא יוסי מפי נכדיי, בשבילי אתה "חבר יוסף" שלי. זה לא משחק מילים, זה הרבה מהות, זאת מערכת יחסים שהתבקש שיהיו לה גם שמות אחרים, לכן אצלך הייתי "איזאק". לא שנה, לא שנתיים, יותר משלושים שנים.

הצטלבנו בהרבה דרכים, והיינו שותפים לעשייה ביחד, בהרבה נושאים. פרויקטים של בנייה בקיבוץ (שכ' ג), בבית הארחה, הכביש העולה מכביש 90 ועד לשכונה א', עין גל, ועוד ועוד. אני מחליף כובעים - פעם כגזבר, פעם כפרויקטור ואחר, ואתה כמפקח.

גם הבית שלי וההרחבה שרק עכשיו סיימתי עברו תחת העין הטובה והביקורתית שלך.

עשרות פעמים טיילנו יחד בשטח, בעיקר ב "טיולי אלי רז", בעליות למצבה בהר ישי, וטיולי המשפחות הזכורים לטוב, ואפילו במצרים בטיול ג'יפים מדהים. שלא לדבר על עשרות כוסות הקפה או תה הצמחים, עם שתי הצלוחיות, באחת עוגיות מלוחות ובשנייה מתוקות. טיולי פרחים עם חנינה ובקי, שעות של הדרכה במחשב ואפילו החזרות וההופעות עם חנן ב"ברצלונה, ברצלונה". אך יותר מכל הריצה וההליכה המשותפים.

אספת אותי אליך ברגע הכי קשה בחיי, והצעת לי לרוץ ביחד, אמרתי שלא כדאי לך כי אני במצבי רוח קשים, אתה אמרת לי שזה יהיה לי טוב לא להיות לבד. היית מוכן לשמוע את הבכיות שלי, הכעסים, הייאוש וכל האנטי שנשאתי בגלל התאונה והאובדן שלי.

לא, לא היית פסיכולוג, רחוק מזה, גם לא התיימרת, פשוט הקשבת וכך היית שותף, פשוט היית חבר. גם כשחזרתי לעצמי, המשכנו בריצות ובהליכות כמעט מדי יום, כולל "מרוץ עין גדי" כמובן, משך כמעט 20 שנה.

פעם חישבנו והגענו לכך שעברנו יחד יותר מ 28,000 ק"מ.

לא הפסקנו לדבר בהליכה (אלי רון היה שואל כל פעם על מה אתם מדברים? כל כך הרבה שעות ביחד וכל הזמן מדברים). אך גם התפעלנו יחד משקיעות, בעלי חיים, מטיילים בנווה, סיפרת 100 פעם כמה אתה אוהב לצלם פרחים ושקיעות, והרבה פעמים יצאת עם מצלמה קטנה. כמובן שבמסלול הישקנו בטונים, בדקנו שהקבלנים סגרו את השטח – או ניקו אותו, שאבני השפה במקום. כל הקבלנים שעבדת אתם "פחדו ממך". הורדת להם קירות עקומים, הפכת להם מדרכות ואבני שפה, בלמת יציקות בגלל חוסר דיוק בברזלים ועוד. אבל הם אהבו אותך והעריצו אותך כי ידעו שאתה מדריך ומורה, עוזר להם להתייעל ולהרוויח ושכל שמגיע יקבלו, בלי לסדר אותם, ודאגת שלא גזבר או מנהל קיבוץ יעמוד בדרך היושר מולם.

חבר שלי יוסף, אני מסתכל מסביב ולא רואה הרבה כמוך - אם בכלל יש כאלה.

איש ישר כמו סרגל, עם משמעת פנימית מדהימה, מכבד כל אדם כאדם (ראיתי איך דאגת עד לאחרון הפועלים הפשוטים), לא מתחשבן, לא שומר טינה, לא הולך רכיל.

כשהיה לך מה להגיד, קמת או נכנסת ואמרת, בגלוי ובפתיחות.

לא עסקת בקומבינות והכל אצלך על השולחן.

לא חסכת שבטך מבעלי משרה, אך גם תמכת בהם ועודדת.

חבר שלי יוסף, יש לי אלפי זיכרונות ואנקדוטות עליי ועליך ועלינו, אבל הכול מתערבל בדמעות ובעצב הנורא.

מבטיח לך להיות יחד עם בקי קצת "היוסל'ה" של חנינה, אז תהיה רגוע ותנוח בשלווה, נדאג עבורך, להיות אתה ולימינה.

אני מביט עכשיו במטושטש על השולחן הריק במשרד שלי, השולחן שלך, הנקי והמסודר כמו שרק אתה ידעת לשמור, הכיסא הריק, התיק היתום...

אני לא מצפה לראות אותך, אני יודע שלא שבים משם, עברתי את זה בעבר.

איך נהגת להגיד כשרצית לציין שאצלך זה סוף פסוק? "כאן לא יעזור בית דין", בפעם הראשונה והאחרונה אני אומר לך, "כאן לא יעזור בית דין"...

איש טוב ואהוב שלי, הלכת לי פתאום, כך בלי להיפרד.

לא מתאים לך חבר שלי.

אבל אני יודע ולמדתי, שאתה לא אוהב להפריע או שידאגו לך, ולכן החלקת בשקט מהעולם הזה, בשקט ובצנעה, אולי יכאב פחות...

אין כמוך עוד חבר יוסף שלי.