מעשה בסלע אחד

כשהיה גיורא חולף על פניו – ברך אותו הסלע בצאתו ובשובו. אבל היה משהו נוגה בבדידות שלו, והא הסב את תשומת לבה של נעמי זוגתו לכך, והיא חשבה כיצד תשמח את הסלע ואת החולפים על פניו, ובעיני רוחה ראתה זוג יעלים אורחים לו לחברה.

וכשנעמי מדמיינת משהו – היא עושה זאת בעזרת עיפרון. היא רשמה עבורו זוג יעלים חביב והראתה לגיורא בן זוגה, שהינו חרש-אמן וכאשר הוא מדמיין – הוא עושה זאת עם כלי עבודה. וכך, ביזמה זוגית, הומר הנייר לברזל והציור לפסל.

בלב רוגש הציגו הנדבים את היעלים בפני הסלע. הוא הביט בהם, בחן וראה כי טוב ונתן אישורו לגיורא והיעלים והסלע חוברו להם יחדיו.

הפסל הפך לנקודת משיכה לאנשים שצילמוהו והצטלמו עמו למזכרת, והסלע חגג.

כאמור – זה היה אי אז, בחג ה-40 באמצע שנות ה-90 של המאה הקודמת.

זה יכול היה להיות סוף הסיפור, אבל בחיים יש דינמיקה.

כבישים נסללו, דרכים התרחבו, צמחייה גדלה ואט אט מצא עצמו הסלע מוקף, סגור ואיך לומר – קצת שכוח, והבאים והיוצאים חולפים על פניו ואינם מבחינים בו עוד.

גם לב של אבן יכול להיסדק, אתם יודעים...

ראו נעמי וגיורא מצוקתו השקטה וחשו בכאבו וחשבו מחשבות ונמנו וגמרו: יש להשיב עטרה ליושנה, להחזיר לו את גדולתו וגאוותו ולהעתיקו למקום של כבוד.

אנה ואיכה – זאת טרם ידעו, אבל החלו מהלכים קטנים, שהלכו ובשלו. כששיתפו אנשים בכמיהתם – תהו לא פעם אם יצליחו להעביר את תחושתם לזולתם ואם יקבלו ברכת הסביבה, אבל הם לא אמרו נואש.

דיברו עם אחד, מנהל קהילה, נמרוד, והוא לא נבהל; שוחחו עם שלושה נויניקים, ניצה-ענת-נועם – והם תמכו; עניינו אחד מתחום התכנון, קיטה – והוא הקשיב; סיפרו לחרוץ אחד, זלמן – והוא נרתם.

יופי! עכשיו לא נותר אלא לשאול את פי החתן, שבשומעו שאל בסקפטיות:

להעתיק 9 טון? הצחתקם אותי! מי יוכל לי?

מי? זלמן, ונועם, וגיורא, ובני, ההוא עם הג'יפ והכלב, שהזדמן לו מנוף...

וכך, זהיר-זהיר וברוב כבוד, טולטל והועמס והוסע הסלע עם היעלים למקומו הנבחר, על המדשאה שליד חדר האוכל של המלון.

ובעודם מתלבטים היכן בדיוק יוצב, חלפו על פניהם אסתי והסנוניות ששאלו בהתלהבות אם יהיה מותר לטפס על הפסל, וגיורא (אותו הם מעריצים בשל הדחליל שיצר פעם בחצר הגן) שאל אותם איפה לדעתם יהיה הכי נוח להציב את הפסל כדי שיוכלו ליהנות ממנו. בחרו לו הילדים מקום לא רחוק מפסל הפריון, שתהיה לו חברה טובה, ולא קרוב מדי – שירווח לו.

וכך, פי עוללים הכריע את כף המנוף והפסל הוצב.

ויש אומרים שאם מתבוננים היטב אפשר לראות שחזר המאור לעיני הסלע, וחיוך זהיר מלחלח את עיני היעלים.

 

צילמה: סיגל ונגר

כתבה: שרה'לה אלבר 

 

הסיפא של הסיפור הוא שמירב איילון, העבירה את סיפור המעשה לעיתון "קיבוץ" וכתב שלהם סיפר אותו על פי דרכו העיתונאית, הכתבה פורסמה באתר של "קיבוץ":
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4646309,00.html#.VSt4zakVGtY.email

וכך ממשיך לו הסלע להתגלגל...