לא הצלחתי – עובדה, כולנו יצאנו לשוטט במחוזות אחרים, מנסים לחיות חלום, וסופנו שהחיים חולמים אותנו.
אבא נשאר, המשיך לדלג, לשרוד, לנגוח, עבור כל בעלי הקרניים שהוליד, ועבור חבריו לחלום, חלום שאותו הפכו באומץ ויגיעה למציאות האחת והיחידה שלהם.
אמא נשארה עם אבא – תמיד מגוננת על החלום, מתאימה את עצמה למציאות.
דור של הספקים אתם, דור של יצרנים, דור שחי את החלום ולא נותן למציאות להעיר אותו.
המנוחה והנחלה שהקמתם לעצמכם ראויות לכם.
שאו ברכה ביומכם זה
יעל קרקעי-רמון
בשם הילדים של חניתה ויצחק, וגם של הקיבוץ
*****************
לאבא זאביק רוזנבוים, לרגל יום הולדת 80 לגרעין שדמות
כשהיינו ילדים קטנים היינו הולכים בטיולים עם הכיתה או עם המשפחה לעין גדי הישנה ושמענו סיפורים על ההקמה והימים הראשונים.
אלו הסיפורים שגדלנו עליהם והם השתלבו גם עם סיפורים על הקמת המדינה, כאילו זה המובן מאליו וברור שאת המקומות שבהם אנו חיים הקימו אנשים - פשוט כי זה מה שעשו אז.
רק בתור בן אדם בוגר אני מבינה את חסר המובנות מאליו של לבוא ולהקים מכלום מקום, קיבוץ, בית. את ההתפעלות מזה שעין גדי, שבה נולדתי ולתוכה גדלתי, היא משהו שאנשים בחרו להקדיש את חייהם להקים וליצור מקום.
ומה שמוכר לי כל כך והוא פשוט - המציאות אליה גדלתי - היה יכול להיראות אחרת אם אנשים אחרים היו בוחרים להקים אותו או אם היו עושים בחירות אחרות.
אני מעריכה גם יותר ויותר את הבחירה שלך, אבא, להתעקש על האופי של עין גדי ולתבוע שהמקום יישאר מקום ראוי והוגן לחיים בו, ולא רק סתם מקום יפה.
הורשת לנו גם בית שהוא מקום יפה, ייחודי וקיים, וגם את התזכורת שבית לא מפסיקים לבנות ושצריך לעסוק בלקיים אותו ולשמור עליו וכך גם להיבנות ממנו.
מבתך, גפן
******************
לזכר ולכבוד יגאל ויוכבד עשת -
"הם היו עלמים צעירים,
הן היו עלמות צעירות".. (על פי נתן אלתרמן)
גרעין שדמות!!!
גרעין שצִימֵח זוגות למשפחות, ואחת מהן : יוכבד ויגאל עשת.
ונמשיך לשיר:
"אנו נהיה הראשונים",
כך אמרו הם אח לאח,
"אנו נהיה בין הבונים
נט המיתר נט אנך..."
כחברת ובת בית אשא דברי ואברך אתכם, יגאל ויוכבד לשנת השמונים.
זוג חלוצים שעזב ביתו -
הוא מקרית חיים והיא מכפר סבא,
גרעין ראשון לעין גדי,
מקום שחוח אֵל בין מדבר לים, בנווה המדבר השוקק מים, ירק, והרבה הרבה טרשים וחֹם.
בשקט-בשקט ובמסתורין נרקמו יחסי חברות שהבשילו לנשואים.
הקמתם כאן בית, בעין גדי, למרגלות תל גורן, ושם נולדה בתכם הבכורה עירית,
ומאוחר יותר התווסף ניר.
יגאל - כבוגר כדורי, מצאת עצמך משתלב באהבת האדמה, ושמרת על גחלת החקלאות עד סוף ימיך.
מנציחה אותך תמונה יָפָה של עלם יָפֶה הנושא אל על פומלה יפהפייה.
יוכבד - עבדת במרכזיה ובדואר בראשית הקיבוץ, בצוות הראשוני של בית ההבראה
והשתלבת במסעדת הפונדק, וספרת הרבה כספים.
אהבתי אתכם ואתם אותי.
חוויתי אתכם את הרחבת המשפחה, את לידת הנכדים, את האושר שהציף אתכם עם כל נכד ונכד.
הנכדים גדלו ויש גם נינה מקסימה, אריאל, בת לרעות, שהייתה מוסיפה לכם אושר רב.
יגאל ויוכבד, אהבתם מאד את עין גדי, עין גדי היתה עמוק בליבכם.
יגאל - יום הולדתך בסוף יוני, ויוכבד, יום הולדתךְ השמונים באוקטובר.
הנאהבים והנעימים!!!
נפטרתם צעירים, דרככם עוד היתה לפניכם.
נפטרתם בראש השנה בהפרש של שנים. מוֹת צדיקים.
יגאל ויוכבד - חותם ידכם עמוק-עמוק בעין גדי, והיום נרים לכבודכם כוסית לשמונים שנה
כחלק מגרעין שדמות.
מזל טוב לכולם.
כתבה וקראה: שרה חלק
**********************
ולחברים הנמצאים עמנו כאן:
ליונקי ואבנר איילון
אמא ואבא,
חגגנו כבר לשניכם, כל אחד בנפרד, את יום ההולדת 80.
אולם, אנו מרגישים שחגיגה משותפת זאת היא המשמעותית ביותר.
ההחלטות שקיבלתם, להגיע לקצה המדבר ולבנות פה חיים משותפים, הן החלטות מעצבות. היה ברור, שבחירה מסוג זה היא לא בחירה של נוחות והיא מחייבת גם הקרבה ונתינה למעשה היצירה המשותף שקם פה.
גם אחרי שהגיעו הכבישים, הטלוויזיה, הרכבים, הנסיעות התכופות לחו"ל, הגמישות והנוחות – היה ברור, שלהחלטה לגור בעין-גדי מתלווה גם אחריות ומחויבות חברתית וקהילתית.
מחויבות זאת, מתחילה בשאיפה לעשות הכי טוב שאתה יכול והיא ממשיכה בתרומה לכלל.
מחויבות זאת לא תמה בכך אלא היא כרוכה גם ביכולת לקבל את הפרט, למחול, לסלוח ולהכיל – לזכור שהחברה שלנו היא לא המערכת והמנגנונים, אלא מכלול מערכות היחסים האישיות שאנו משכילים לפתח ולשמר.
אנחנו מרגישים שהענקתם לנו בית חם עם אהבה, פתיחות וערכים. אנו יודעים שתמיד הייתם, לצדנו ומאחורינו – בהצלחות, אולם במיוחד באכזבות ובכישלונות. אנחנו חיים בידיעה מתמדת שאין דבר החשוב לכם בעולם מאתנו ומהילדים שלנו ומקווים שאנו מצליחים להנחיל את מה שקיבלנו מכם לילדינו.
שתמשיכו לקום כל בוקר מוקדם ולבלוע את העולם - לעשות ספורט, לעבוד, לבשל, לנסוע לטייל, לפגוש חברים, להצגות, לחו"ל, לפנק (אבל גם לחנך) את הנכדים, ולעשות כל זאת בנאמנות, במסירות, ובאהבה, כל עוד נשמה באפכם.
אמנם כבר ערכנו אירוע אחד לכבודך בחיק המשפחה, אבל האירוע הזה בקיבוץ חשוב אפילו יותר.
הפעם לא יהיו פה משחקי מילים או "ירידות", רק מילות תודה על האושר שהענקת לנו והעונג לגדול במשפחה חמה ואוהבת.
ראינו אותך מתפתח כאבא לאורך השנים.
נראה שכיום, בגיל 80, הגעת לשיא חדש, גם כאבא וגם כסבא, אולי אפילו כבעל, (אבל מישהי אחרת צריכה להעיד על זה).
היית תמיד ראש משפחה למופת, הובלת אותנו בצעד בטוח, רם ונישא .
תפיסת החינוך שלך הקדימה את זמנה במונחי התנועה הקיבוצית והמדינה גם יחד.
לא פעלת מתוך אידיאולוגיה עיוורת, אך גם לא מתוך אדישות.
בנית לנו תשתית יציבה, האמנת שילדים גדלים "כמו עשב", ונתת לנו את החופש לשחק ולגדול
בבית ללא גבולות.
למדנו כמעט לבד.
לקחת אחריות כשטעינו, היית עניו בהצלחות.
מעולם לא ביקשת לך קהל מלחכי פינכה, מעולם לא התלוננת, אף פעם לא הענשת, לא צעקת, לא הרמת יד.
בתבונה וניסיון עזרת לנו לנווט את החיים אל מחוץ לקן המשפחתי ולבנות לעצמנו קן אחר.
אז עשית משהו טוב, אבא, משהו שהצליח.
אוהבים אותך תמיד!
משפחת כרמל
****************
מכתב להורי, עמוס ונחמה גנור
רציתי לומר כמה מילים לכם ולחבריכם שהקימו את היצירה המופלאה שנקראת עין גדי.
גדלתי בעין גדי והחיים הובילו אותי למקומות אחרים, וכך גם אחיי.
מהצד אני רואה את השינויים שעובר המקום בו גדלתי, וכיצד הדינאמיקה של השינוי הופכת אותו לכאורה למשהו אחר.
אבל דווקא כשמביטים מהצד, רואים איך קבוצת האנשים, שחיה בעין גדי, שומרת על האנושיות וההגינות שתמיד היו סימן ההיכר של המקום.
בעיני זה היופי האמיתי של המקום, והיופי הפיזי של הקיבוץ רק מדגיש זאת.
אני גאה להיות בן לדור המייסדים של עין גדי, ואני רוצה לומר לכם שבמקומות שבהם אני חי ועובד אני משתדל ליישם את אותם דפוסי ההתנהגות שלמדתי בעין גדי: כבוד לאדם באשר הוא אדם, פלורליזם אמיתי, סובלנות וסבלנות לזולת.
אני נמצא באירופה ביום שבו מכתב זה יוגש לכם, אבל אני כבר מודיע שאשמח אם שרה'לה תזמין אותי לכתוב לכם (ולשאר בני המחזור שלכם) גם במסגרת חגיגיות השמונים של עין גדי, ואני אפילו משריין לי מקום ביומן לאירוע זה.
באהבה לכולכם
יואב גנור
****************
לחנן רז
אבא סבא שלנו היקר!
איש חכם ומצחיק, טוב מראה וטוב לב, אדם צנוע ושמח בחלקו, אוהב אדם ואהוב על כולם.
חרוץ וחלוץ, סקרן וחברותי, כל-כך חברותי.
שומר על חברים שמלפני עשרות שנים ולעולם לא מתעייף מלהכיר אנשים חדשים.
רצינו מאוד לבוא לברך אותך אישית ולהפתיע, אך ברגע האחרון לא התאפשר והתכנית לא יצאה לפועל...
אבא/סבא שלנו ¬¬- רק כשכותבים חושבים על זה פתאום.
עדיין לא עיכלנו שזה הגיל שלך.
נראה כאילו הוא מודבק לך במלאכותיות.
רוצים לאחל לך כל-כך הרבה בריאות ושפע.
שלא תאבד טיפה אחת מים שמחת החיים שלך.
שלא תאבד גרם אחד מטונות האהבה והרצון הטוב שאתה משופע בהם.
שיהיו לך, אבא/סבא, עוד המון שנים של בילויים וטיולים והנאה מהמשפחה, וביחוד שתמשיכו, תהילה ואתה, לתכנן תוכניות - ולבצע אותן ולחלום חלומות ולהגשים אותם.
תמשיך ללכת בדרך הנפלאה שאתה ותהילה סוללים לעצמכם, מתגברים על כל מכשול מדלגים ביחד מעל מהמורות.
הרבה מזל והמון טוב ושיהיה לך יום הולדת נהדר עם כל החברים.
מאחלים באהבה:
אורלי, איריס, עילם ופטריסיה,
תמר, רון ויסמין,
מאי, ענבר, ומיתר,
נוי וגוני,
סינואה וסול.
***************
לדליה ואריה שחל
בילדותנו וגם שנים רבות לאחר מכן, סיפרה לנו אמא סיפורים שונים - על ספרים שקראה, סרטים בהם צפתה או תוכניות להן הקשיבה.
סיפור אחד היה מהחיים והוא היה על בני גילה של אמא מכפר יהושע.
כפר יהושע הוקם כשלושים שנה לפני עין גדי ולפיכך כשאמא ובני גילה בגרו בו, הוא היה מנוהל על ידי בני חמישים פלוס ובני העשרים והשלושים נחשבו כצעירים שאין מקום לדעתם.
כך כשאתם ושותפיכם אנשי גרעין שדמות נטעתם יתדות של התיישבות ובניתם קיבוץ, בני גילה של אמא היו שוליות האיכרים בכפר. וכשאתם נחשבתם זקנים בני שלושים או כאלו שכבר כמעט אינם רלוונטים בני ארבעים, חמישים ושישים - בני הכתה של אמא החלו לאט להביע דעה עצמאית שגם (סוף כל סוף) החלה להישמע.
אשריכם שזכיתם להשמיע ולשמוע, ואשרינו שגדלנו במקום ייחודי שכזה על ידי אנשי חזון ומעשה שכמותכם.
היום, כשאתם ובני כתתה של אמא מגיעים לגיל 80 המכובד - אתם ראויים ליהנות ולהתגאות בפרי יצירתכם, מהפרק שכתבתם במו ידיכם בתולדות ההתיישבות בים המלח, חלק מתולדות הציונות.
אנו מאחלים לכם שתאפשרו לעצמכם ליהנות מכל היש הרב, לסלוח על האין הקיים, לקבל את הקשיים ולשמוח בפרחים האנושיים, החברתיים והפיסיים שהצמחתם.
אוהבים ומעריכים –
כל בני ובנות משפחת שחל
**************
ברכת 80 לאבא עזרא
כתבה וקראה זוהר
אבא שלנו הגיע לגיל 80.
עבר ועשה כל כך הרבה.
הקים והזיז וחינך וניקה וסידר ושר, ושתל וזרע וגזם וקטף, ולמד ולימד וטיפל ואהב ונתן.
ורק לאחרונה החל לספר על כל מה שעבר בילדותו - על החינוך בתימן, על האהבה של אמו, על העלייה, על ההגעה לארץ ישראל, על בית היתומים שנשלח אליו עם אחיו יהודה בירושלים, על מלגת ההצטיינות שקיבל בצעירותו, ולא זכה לממשה כי היה צריך ללכת לעבוד.
על העבודה בחקלאות מגיל צעיר, על ההצטרפות לגרעין הנוער העובד והלומד, על החברים לקבוצה ולדרך, על ההגעה לעין גדי ועל ההתחלה במדבר.
ולמרות הכל יצא ללימודים באוניברסיטה וגם קיבל את התואר.
המשיך בדרכו במדבר וגידל משפחה שהלכה וצמחה.
היום ממלא סבא שלנו את זמנו בקריאה, טיולים ומוזיאונים.
ומה נאחל לך סבא עזרא?
אריכות ימים ובריאות שלמה, והרבה שנים של אהבה ומשפחה.
